כיצד נדע אם בננו קיבל את ההערה, או שמא אינו מתכוון להפנימה?

ניתוח תנועות הגוף

תיפוף על השולחן - מעיד שאדם זה חש לא בנוח יש לו מה להגיב בתוך תוכו, אך הוא מנוע מלהתפרץ.

אם נרצה להעמיק, נבחן באיזה אצבע הוא מתופף, וכך נוכל לדעת מה הסיבה שמפריעה לו, ושבגללה הוא חש לא בנוח. אם האגודל מתופפת – זו הפרעת עצבים שקשורים להרגשת ההצלחה העצמית. באצבע המורה – הוא מאשים. באצבע האמה - איזור היציבות בנפש, עצבני ומעורער. אם הקמיצה מתופפת – זו תגובת הפרעה של הרגישות. זרת מתופפת – חש הפרעה בתדמית שלו, והרגשת הייחודיות העצמית מתעצבנת. תיפוף בכלל האצבעות – חש מבולבל. מחפש כל תעסוקה, משועמם.

לעיתים נער או ילד ננזף על-ידי אביו או המחנך שלו. נתבונן: האם בשעת קבלת ההערה הוא מתופף באצבעותיו? שאם כן, הרי זה סימן המשדר שהוא לא רוצה להפנים את ההערה, והוא פשוט מסיח דעתו מהנזיפה על-ידי העברה ל'שירה עצבנית'.

יושב עם ראש ישר, לא נשען על משענת הכסא, ידיו על הירכיים, מביט ישר – ענייני ומעשי, לא נשען למנוחה. מוכן לקום ולפעול באופן מיידי. דרוך, מקשיב ברצינות לצורך קימה לפעולה.

אם נתבונן, היושב כך, לא צריך לעשות עוד תנועה בשביל לקום. ידיו כבר תומכות את ברכיו לפני שיעמוד. זה יכול להיות לצורך פעולה חיובית, כמו לעזור. או חלילה שלילית, כמו לתקוף. לכן, כשתראו את בן שיחכם יושב כך, תבחנו האם ישיבתו תואמת לסיטואציה של השיחה על-מנת שתבינו את מצב רוחו מבעד למילים כי אולי אתם יעד להתקפה על איזה מילה שאמרתם או שלא אמרתם.

בהוראה מול תלמידים: אם המורה רוצה לבקש עזרה פיזית מכמה תלמידים היושבים מולו, שיבקש מי רוצה לעזור, ויראה מי יושב בצורה כזו, ויבחר דווקא באלו שיושבים כך בגלל המוטיבציה שלהם לקום ולפעול, או בגלל שיש להם צורך נפשי לזוז ולפעול פיזית [כמו היפר-אקטיביות]. אם הישיבה הזו מלוות עם מבט לכיוון מטה, הרי זה סימן שאתם מעכבים אותו או משעממים אותו, והוא רומז על סיום השיחה אך מתבייש לומר לכם זאת בגלוי.

מביט בשעון ממושכות (לא בצינעה): אות ורמז לאדם (מנומס) שרוצה לסיים את השיחה, בגלל תחושה שזמנו מתבזבז, אך הוא מתבייש לעשות תנועות עצבניות (כל זה בתנאי שאין לו בעיה בעיניו או בשעון).

לכן, יש לשאול אותו אם הוא ממהר, ולהציע את האפשרות לסיים את הפגישה מייד. אבל אם בכל זאת הוא רוצה להמשיך בשיחה, עדיף לשוחח מייד על דבר מעניין, אם אפשר, ועל-ידי כך לבדוק בהבעת פניו אם היה זה סימן על שעמום מתוך חוסר עניין או לא.

קיפול נייר במהירות: תנועה עצבנית וחדה זו, רומזת למדבר שמספיק עם הדיבורים. "גש למסקנה! בוא נתחיל כבר בעבודה!". הידיים זקוקות 'לחתוך עניין'.

יושב ישיבה רחבה, עם רגל ימין מקופלת מתחת לכיסא, ומתנדנדת, ורגל שמאל מונחת על הרצפה באופן רגיל מחוץ לכיסא. צופה ובוחן בביקורתיות את הדובר, עם נטייה ללכת. מוכן לבעוט [פנימית] אם לא יתאים לו. לא מחובר.

רגל שמאל נחה, לכאורה רמז למנוחה, אולם אם נתבונן נראה שהידיים מוציאות מרפקים לצדדים ומגדילות בכך את מרחבו האישי על-ידי הגנת התקפה. הוא רוצה לשבת בהרחבה ובחירות, אבל הוא למעשה עומד על רגל אחת. ידיו על ברכיו, כדי שלא יתקשה לקום. רגלו הימנית שלו פנימה, כמו מוכן לבעוט, אם מישהו יפריע לו להציג את השליטה והחירות.

יצויין שאם עיניו רכות ופניו נעימות, אות הוא שנעים לו, בינתיים.

ישיבה נינוחה - יושב עם ידיים פתוחות על השולחן: נעימות, רכות ופתיחות.

בשיחה ידידותית - תנועה זו מזמינה ומכילה. בשיחה מתנצלת - הרי זה סימן ל"אתה יכול לבדוק אותי. אני לא אשם, אני פתוח בשבילך".

מקשיב הקשבה פסיבית מלאה, מרוכז בדבריך, לא מתעסק בכלום, עוזב הכול בשבילך, מכבד מאוד. בחיוך יש לבדוק אם זה מתוך חולשה והכנעה נפשית או אולי מתוך כבוד ואצילות נפש.

נשען על חפץ: חש מחובר למוצר. כאומר, 'זה שלי', 'אני קונה אותו', 'אתה לא צריך לשכנע אותי לקנותו' 

לחיצת יד עצמית - ליטוף עצמי

ליטוף - הרגעה עצמית.

לחיצת יד – רצון לחבר לאחד [את כל הנתונים או את האנשים יחד תחת ידי]. בעת ליטוף: יש לבדוק אם לא עברה הסיבה שגרמה ללחץ, והאם הוא זקוק כעת להרגעה ולפתרון או שהוא כבר מצא במחשבתו פיתרון לאותו לחץ. על - כן יש לבדוק עוד תנועות המורות על לחץ, וכן לבדוק, האם כשחוזר 'הנושא המלחיץ' לדיון - הוא שוב נלחץ, או לא. מכל מקום רצוי ללטף את ידנו בליטוף עצמי, כשאנו בעת לחץ.

עמידה עם אגרופים קמוצים והזרועות לא צמודות לגוף

חש כעס, סערת רגשות, מרסן עצמו לא לתקוף. ייתכן גם שבכך הוא מנסה לשלוט בעצמו לבל 'תתפרץ ההתקפה'. אגרוף הוא לשון גריפה ורצון לקחת להספיק. רמז שאדם זה מתוח ועצור, לחוץ וחרד. אגודל ידו השמאלית מכונס, מעיד על פגיעה באגו החיצוני. אגרוף

כיווץ ידי האצבעות לאגרוף – מורה על גריפה – אדם ברגע זה שומר על האינטרס שלו לעצמו, מתוח, לא מתקשר, גורף לעצמו, קמצן. אצבעות משוחררות מעידות על אדם מתקשר, רגוע, פתוח (בגמרא סוכה נקראת תנועה זו 'טפח שוחק' - ההפך מעצב).

[למשל ילד/נער המתפרץ בשמחה, אם בזמן זה עושה אגרופים קמוצים כתרועות ניצחון – אנוכי; בפרט אם הפה פעור - רצון לבלוע; ראש זקוף - אני ואפסי עוד, שלילי].

מפהק עם יד על הפה [כשבאופן ודאי אינו עייף]

אם זו תנועה של מאזין, סימן שהוא עייף, משתעמם או מטיל ספק בדבריך. לכן, נסה לשכנעו בצורה או בגישה אחרת כדי שייכנס לעניין וישתף פעולה. ואם זה תנועה של דובר אחרי שאמר דבר מה - יש לבדוק האם זה שיחרור מתח מצידו, אחרי שאמר אמירה אם כדאי לו לומר או לא.

ידיים מאחור עם סנטר מורם כלפי מעלה - חש עליונות מה. התופעה שנותן לאחרים שיעשו את העבודה במקומו מצויה אצל מנהלים ומעסיקים בזמן סיור. ביטוי לאמירה 'יופי, תעשו את העבודה בשבילי', 'אני הבוס', 'הביטו בי'.

עם סנטר כלפי מטה והליכה מהירה – חושב בריכוז, וכך לא נותן לידיו לפעול ולהפריע לחשיבתו.

אולם בעת הליכה נינוחה - נינוח רגוע, הוא כמו אומר 'אני מרשה לכם לפעול במקומי, אני סומך עליכם'.

אם הידיים מאחור משפשפות או מגרדות, זה סימן למחשבת לחץ וצורך להירגע.

שילוב ידיים: אם החזה בולט כתוצאה מהשילוב – הרי זו הסתייגות והתרסה. אם החזה שקוע - הכנעה והקשבה - מחכה לקבל פקודה.

יש לשים לב להבעות הפנים המתלוות [ושלא קריר בחדר]. אם האדם ששילב ידיים היה רגוע בשעת השיחה, ולפתע הוא שילב ידיו, בפרט אם חזהו התבלט והוא מעוות את פניו או משחק בשפתיו - אם כן, בדוק האם הוא שמע ממך או הבין ממך דבר שגרם לו להתגוננות ולסגירות רגשית.

אבל אם הוא היה בפעולה בשלל עיסוקים וכעת שילב ידיו, אם כן, כך הוא משתדל להקשיב לך. בפרט אם זה מלווה בפנים מתעניינות, וכך אין זה סימן לסגירות והסתייגות אלא ייתכן מאוד שהוא בסך הכול זקוק למנוע ממנו הפרעות סביבתיות להקשבה, והוא למעשה מתעניין בדבריך תוך כדי בחינה ובדיקה, אם זה מתאים לו או לא. לכן, גננת מבקשת מהילדים שבגן לשלב את ידיהם, כי כך הם סוגרים את הפעילות שלהם בידיים, והם יכולים להקשיב לה יותר בקלות.

שילוב ידיים עם שילוב קרסוליים - סגירות רגשית וסגירות התנהגותית, כיוון שחוסם גם את הלב [איזור הרצון] וגם את הרגליים [איזור המעש וההתנהגות]. כשהמשלב ידיים גם מניח רגל ימין על רגל שמאל כמו הציור, אזי הוא בוחן תוך הגברת הצד הימני שבנפשו [קרי ההיגיון והעתיד], האם מה שהוא שומע מתאים לו לפי תוכניתו לעתיד.

שילוב ידיים עם האגודלים בחוץ - הרי זה סימן להתנשאות כלשהי כאמירה 'אני מעליכם' או 'אני החשוב'. כאמור, האגודל מייצג את האגו הפנימי.

אם הידיים תופסות את שרירי הזרועות, הרי הן מעידות שהוא מנסה להיאחז חזק בעמדה שלו.

נמשיך בעז"ה בשבוע הבא אליהו עזריאל מחבר הספר 'שפת הגוף והנפש' ויו''ר מכון התבוננות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!