אל תהיו שיפוצניקים: שני כיסאות ריקים ממתינים בגן עדן

השיפוצניקים.

בגן עדן ישנם שתי כסאות ריקים, עומדים הם שוממים מאז בריאת העולם ועד עתה, מעולם לא ישב עליהם איש, מחכים הם לשווא שייעשה בהם שימוש.

על הכיסא האחד כתוב שמיועד הוא "לגבר שהצליח לשנות את אשתו" ועל השני כתוב שהוא מיועד "לאישה שהצליחה לשנות את בעלה", רק הם יכולים לשבת עליהם, וזו הסיבה שהם ריקים כיון שמעולם לא היה מי שהצליח/ה...

אדם שמתחתן ואינו מוכן לקבל את השני כמות שהוא, ואינו מבין שזהו בדיוק 'המכסה שסוגר את הסיר', והשני הוא זה שמשלים אותו, טועה טעות חמורה. מכיוון שאין בנמצא אחד שיכול לומר שהוא הצליח לשנות את בן זוגו בצורה מוצלחת. 'צורה מוצלחת' הכוונה שהיה זה בנעימות ובחביבות מתוך רצון של השני להשתנות, שזה נדיר מאוד עד לא קיים בכלל.

מי שחושב שהוא הצליח לשנות את בן זוגו שיקום! מי שקם, שישים לב שאינו עומד ודורך כרגע על הבן זוג שלו, כיון שמן הסתם הוא לא 'שינה' אותו אלא 'שבר' אותו ברודנות ראויה לשמה.

עלינו להבין, אדם שמתחתן בשעה טובה ומוצלחת, הופך הוא להיות 'חתן' ולאחר מכן בעזרת ה' יתברך, להיות 'אבא' ו'סבא' וכו', אבל בשום פנים ואופן אינו הופך להיות 'שיפוצניק', ועוד 'שיפוצניק של אנשים', ולכן שלא ינסה לשנות את בן זוגו. וזה מדובר גם לנשים ובעיקר לגברים.

ישנם גברים שמרשים לעצמם לומר לנשותיהם "ההורים שלך לא חינכו אותך, אני יחנך אותך", "אני אעשה ממך בן אדם" ועוד כהנה וכהנה 'פנינים' מבהיקות. ועליהם לדעת, שכל משפט כזה הינו בעצם 'מסמר' נוסף בארון הקבורה של חיי הנישואין שלהם, ואם הם עושים זאת עם 'חיוך', אז יש להם גם 'פרחים' להניח עליו.

זהו בעצם התירוץ השני בו משתמשים גברים כאלה, כדי להסביר למה אינם יכולים להחמיא ולפרגן לאישה. שהרי אם יש לו חילוקי דעות עמה, על אופייה ועל מעשיה, איך הוא יכול גם להעיר וגם לפרגן באותו הזמן?! וכיון שהרי חשוב יותר שהיא תשתנה, ממילא הוא נשאר רק עם ההערות 'ומוותר' בקלות יתירה על המחמאות.

ולכן אם נפנים ונבין, שעלינו מוטל 'להכיל' את בן הזוג ולקבל אותו כמות שהוא, ללא דרישה וציפייה מאתנו לשינוי, חיינו יראו אחרת. וזו הסיבה שקודם החתונה נפגשים ומתראים, כדי להבחין בקווים כלליים במה מדובר, ועד כמה אנו צריכים להקריב למען השני, ואם רואים שזה שייך ומתאים, ממשיכים הלאה ומתחתנים.

אבל מי שחושב שהוא יתחתן בלי חקירות ודרישות מיותרות 'ויהיה בסדר'... שידע שלא יהיה בסדר, כיון שכרגע הוא מתהלך כעיוור בחשיכה של 'המשיכה הראשונית', שמצליחה לסמאות את העיניים מכל החסרונות שיש לשני. ולכן צריך להיזהר להחליט עם השכל ולא רק עם הלב...

וא"כ בואו ונסכם, חיי הנישואין מטרתם שלימות, היתרונות של השני ממלאים את החסרונות של הראשון, וכן להיפך את החסרונות של השני על הראשון למלאות ביתרונות שחנן אותו ה'.

אבל בשום פנים ואופן, אין לחשוב על שינוי 'ושיפוץ' בן הזוג שיהיה כמוני, ואם כל כך חפץ הוא בשינוי, שינסה לשנות את עצמו קודם.

מי שיקבל על עצמו לחדול מניסיונות השינוי, ותחת זאת להתחיל לקבל ולהכיל את השני כמות שהוא, יבחין לפתע ביופי של האופי של השני, וממילא הוא יוכל לפרגן, לדבר, ולהחמיא בקלות ובשמחה, מה שיביא לפריחתו האישית בפרט - כאדם עם מידות טובות ועין טובה, ולחיי הנישואין שלו בכלל - כבן זוג נהדר ובעיקר 'מושלם',  ולבסוף הוא אף יגלה שהשינוי שהיה חפץ בו כבר קרה מאליו או שאינו נצרך.

וכבר אמר החכם: "חשבתי לשנות את העולם לא הצלחתי, שיניתי את עצמי השתנה העולם".

מאת: הרב ישראל מאיר רבי, מרצה ומגיד שיעור

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!