לב מי לא יחרד: הצוואה של האברך הצעיר

"פ"נ ה' משה ז"ל בן ר' נחום יבלחט"א ברגמן"

תשע מילים על שלט שהוצבו על תללית העפר וחתמו את הגולל על ל' שנות עבודת ה', שנות לימוד תורה, חסד ודאגה לזולת, שנים של תפילות מתוך דביקות, של אברך צעיר נצר לגזע תרשישים שגם אותו הועידו לגדולות.

כמו כולם גם ר' משה עמד שנה שעברה בראש השנה תש"פ וצייר בעיניו את "מי יחיה ומי ימות" בדמעות "מי ישקט ומי יטרף" ברטט וקיווה לטוב, לחיים של אריכות ושלווה. אבל מיד אחרי יום הכיפורים הוא הבין שבשנה הקרובה נכונה לו התמודדות, לו, לאשתו הצעירה ולילדים הרכים. מי דימה שהגוף הצעיר והכאוב לא יגיב לטיפולי הכימותרפיה האכזריים. מי דמיין שבתוך כל ההתמודדות הזו תצטרף הקורונה שתבצר אותם בבית שבעה חודשים בהוראת הרופאים.

קודר מכל התחזיות

הם יצאו לדרך, תוך שבוע הוא כבר הפך לבן בית במכון שרת בבית חולים הדסה עין כרם. אבל הגידול לא התרגש מהאדם המיוחד שמתמודד איתו, והמשיך בדרכו בעקשנות. לא הייתה ברירה אלא לחשב מסלול מחדש, ללכת על משהו חזק אבל אפקטיבי ומבטיח יותר, הוא הלך לזה בגוו מרוסק פיזית, בגוף מיוסר אבל ברוח מרוממת, נפש זקופה והמון תקווה.

עוד טיפול על כל השלכותיו, בחילות, פצעים, כאבים מתישים ומולו אישה וילדים מיוסרים. אבל עושים הכל במאבק על החיים.

הימים הקשים חולפים אט, והטבה אין, המחלה ממשיכה להסתער עם זרועותיה ומכה ללא רחם, הרופאים לא אמרו נואש, יש מסלול נוסף, טובי הרופאים בחנו את האפשרויות והלכו הלאה, אומנם עוד סבל אבל העתיד יחפה עליו. אבל למגינת לב גם הטיפול הזה לא צלח - חמישה טיפולי כימותרפיה המשברים גופו ונפשו של אדם, נוסו. ר' משה גופו נשבר אך רוחו גבהה מעליו.

השמועות סביב מחלתו נראו מנותקות מהאיש "הבריא" שהמשיך במידת האפשר בסדר יומו, על ספסל הכולל, בהתמדה עד היכן שהגוף המיוסר מסוגל.

לחצו לסייע לאלמנה השבורה וארבעת היתומים 

מחלה ממאירה בצל הקורונה

כשמגיפת הקורונה החלה להשתולל הרופאים אסרו על מבקרים להגיע, הם אף הורו לאישה ולילדים להימנע מכל יציאה מהבית, לא לאפשר למטפלת או עוזרת להיכנס.

בתוך בית מבוצר עם ארבעה קטנטנים שמואל בן שנה וחצי, אלעזר בן השלוש, שולמית ושבי הגדולות בנות השבע והחמש. בבית עם אבא חולה ואמא שמנסה לתפקד בכל החזיתות. לאחוז בזה, ללוות בעל מיוסר, פיזית ונפשית וגם מזה לא להניח את ידיה, להעסיק את הקטנים, להרגיע, ללטף, לחבק ולמלא את החסר, לרפד את המצוקה.

בטלפונים מהקרובים לא מזהים בקולו של ר' משה שמדובר באדם שהמוות מתקרב אליו בצעדי ענק, ר' משה משדר אופטימיות, שמחה ותקווה שמנסה לדבק את הסובבים.

אבל בשבת שהוא הובהל לבית חולים המצב נעשה ברור, תוצאות סבב הבדיקות הבהירו כי נגזרה גזרה, הגרורות נמצאות על עמוד השדרה וגם המוח נגוע. שעון החול לא עוצר, אבל ר' משה ממשיך לחזק את האישה שמבינה כמוהו שהפרידה קרובה מאי פעם והפעם לבלי שוב.

 שמא יספיק לראות את אלעזר מתעטר בפיאות. לעטוף אותו בטלית, את שולמית עולה לכיתה א', ללוות בברכות את שבי לגן חובה. ולהצמיד נשיקה לתינוק שעושה צעדים ראשונים.

לסבול ולנשום

צהרי היום של ראש השנה, הדקות החלו להימנות, שיעול וקוצר נשימה בישרו שהסוף פה, הרופא פנה לרעייה ואמר שכל נשימה בדקות הקרובות עשויה לעלות ביסורים. ביקש את רשותה להימנע מהנשמה.

שאלה של מאבק על החיים היה ברור שמביאה לפניו "ההנשמה תעלה ביסורים נוראיים, לאפשר אותה?"

"לסבול ולנשום" אמר "לסבול ולנשום" היו מילותיו האחרונות שנתנו עוד רבע שעה של חיים.

טעימה קטנה והקול, הכל נדם.

עשרים ותשע שנות חיים ועוד שנת סבל הסתיימו והותירו חלל, שיממון, אמא וארבעה ילדים שאין מי שיתמוך, שיהווה משען, שיגיד מילה טובה, שיביא מזור למכה.

הצוואה שלו

בימיו האחרונים כשנחלש וסופו היה מוחשי מתמיד התחנן למשפחתו ומכריו

אל תשאירו אותם לבד!! תהיו שם במקומי.

את מקומו לא נוכל למלא.

להוריד מעט מהעול הכספי-זו חובתינו!

לחצו לסייע לאלמנה השבורה וארבעת היתומים 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!