כעס על הילד שניפץ את שמשת מכוניתו: לא תיאר לעצמו מדוע

מנהל צעיר ומצליח נסע במהירות עם ה'יגואר' החדשה שלו במורד רחוב שכונתי. הוא הביט סביב לוודא כי אין ילדים המזנקים להם מבין מכוניות חונות, והאט כשחשב שהוא רואה משהו. במהלך הנסיעה, לא נראה אף ילד החוצה את הכביש. אך לפתע, בהפתעה גמורה, התעופפה לבנה אל כיוון מכוניתו והתנפצה אל תוך הדלת הצדדית. המנהל המבוהל לחץ על הבלמים וסובב את מכוניתו אחורה. הוא קפץ החוצה מן המכונית, תפס בכוח את הילד, דחף אותו כנגד מכונית חונה, וצעק עליו: "מי אתה ומה זה צריך להיות? מה אתה חושב שאתה עושה?" בכעס ההולך וגובר הוא המשיך, "זו מכונית חדשה, והלבנה הזו שזרקת עומדת לעלות לי הרבה כסף, מדוע עשית זאת?"

בבקשה, אדוני, בבקשה. אני מצטער, לא ידעתי מה לעשות," התחנן הצעיר. "זרקתי את הלבנה כיוון שאף אחד אחר לא עצר..." דמעות זלגו על סנטרו של הילד כשהצביע סביב על המכוניות החונות. "זה אחי," הוא אמר. "הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו". בבכי, ביקש הילד מהמנהל, "האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים? הוא נפגע, והוא כבד מדי עבורי."

הנהג קפא במקום, מנסה לבלוע את הגוש הגדול במהירות בגרונו והוציא מילה אחת מפיו – סליחה סליחה! סליחה! הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים, הוציא את הממחטה שלו וניגב את השריטה והחתך, מוודא שהכול בסדר איתו. "תודה רבה," אמר לו הילד. אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן, דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם. הייתה זו הליכה ארוכה בחזרה למכונית היגואר שלו... הליכה ארוכה, איטית.

הוא מעולם לא תיקן את הדלת הצדדית, הוא השאיר את הפגיעה, בכדי להזכיר לעצמו לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת לבו (מקור לא ידוע)

במשך הזמן נזרקות עלינו "אבנים". לפעמים הן קטנות ולפעמים גדולות. הרבה פעמים אנו אומרים לעצמינו שזה צירוף מקרים, או שכלל איננו שמים לב וממשיכים הלאה. ככל שנתעלם, אבנים אלו עלולות לגדול. פעמים רבות, כאשר אין לנו זמן להקשיב לעצמינו, ללמוד לסלוח, לשחרר, נזרקת עלינו לבנה, בכדי לנער אותנו... לעצור!

זו הבחירה של כולנו: להקשיב ללחישה - או להמתין ללבנה.

שנה חדשה בפתח, רישמו על דף, מה שלא הטיב אתכם השנה, קיראו בקול, ואח"כ קירעו את הדף וזירקו אותו לפח. במקביל רישמו כל מה שאתם כן רוצים שייכנס אליו גם לשנת תשפ"א: את כל מה שאהבתם בעצמכם ומה שהועיל לכם.

אל תחכו להתעורר עוד כמה שנים ולהגיד לעצמכם... איפה היינו עד עכשיו. עיצרו עכשיו הביטו סביבכם, השלימו עם המציאות עד כמה שהיא לא פשוטה, תכננו, שנו גישה והתחילו לצעוד בשבילי דרך ושפת הסליחה.

ושתהיה לכולנו שנת תשפ"א טובה ומתוקה יותר ושבת שלום

מאת: חדי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!