נשוי חמש שנים לאשתי וממש מפחד ממנה

היה זה לפני כשנה וחצי, נפגשתי עם יהודי יקר וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי מזה חמש שנים עם אשתי, אבל האמת היא - שאני ממש מפחד ממנה!

אין דבר שאני יכול להגיד לאשתי, משהו שמפריע לי, כי אם זה קורה אז אני משלם על כך מחיר כבד.

שלא תבין לא נכון, אשתי היא אישה טובה ונפלאה דואגת לי ולילדים, אבל כשקורה קונפליקט כלשהוא, שלא נדע מצרות.

בתחילת הנישואין שלנו הכול היה טוב ונפלא עד למריבה הראשונה שלנו.

כמו לכל זוג בעולם קורה שיש בין בני הזוג אי הבנות כלשהם, לפעמים אף מריבות, לפעמים כועסים אחד על השני, אבל זה הכול בסדר, זה טבעי וזה יכול לקרות, וכל עוד זה נשאר על אש נמוכה זה חלק מהחיים [למעט כמובן יחידי סגולה, כמו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שבהלוויית אשתו אמר שאין לו צורך לבקש ממנה סליחה, מכיוון שהם חיו תמיד רק ע"פ השולחן ערוך].

אז גם לי זה קרה, בפעם הראשונה שהתווכחתי עם אשתי זה אפילו לא היה על משהו כזה רציני, אמרתי לאשתי בחזרה משהו בנחרצות מעט.

ואז זה התחיל - ממשהו אחד קטן של מריבה אחת קטנה אשתי לא נרגעה שבוע שלם.

היא לא הפסיקה לדוש בזה, ולדסקס על זה, לכעוס, ולומר כל הזמן: 'איך התנהגת ככה'?!

אמרתי לה: 'אשתי היקרה שנינו טעינו בואי לא נמשיך את המריבה, זהו - נעשה סטופ, עצור'.

אבל אצלה כנראה הברקסים לא מספיק מהודקים והיא לא יכלה להירגע, היא המשיכה את המריבה עוד כמה ימים.

הכול חזר לקדמותו לאחר כשבוע וחצי, היה שקט לעוד מספר חודשים עד למריבה הבאה שהייתה.

פה כבר אשתי לא יכלה להירגע שבועיים. היא ממש נכנסה לאובססיה ולא יכלה להפסיק לנאום. אמרתי לה: 'טוב, אני מתנצל על החלק שלי, אני מבקש סליחה, בואי נמשיך הלאה'.

'לא', היא ענתה בנחרצות, 'אי אפשר להמשיך הלאה, כי אתה לא מבין בכלל מה שעשית, רק אחרי שתבין באמת את מה שעשית פה אז נמשיך הלאה'.

כך בכל ויכוח שקרה או משהו שהיה, אשתי פשוט לא הייתה יודעת לעצור מריבות, ולא רק זה היא הייתה מחממת את האווירה ומקצינה.

ובאיזה שלב כשלפעמים כבר לא הייתי יכול לשתוק, הייתי מחזיר בחזרה מספר משפטים וכך האווירה נהפכה להיות יותר 'מדליקה'.

עד שפשוט יום אחד החלטתי עד כאן.

באופן כללי היא אישה טובה לי ולילדים, היא לא פוגעת בי, יש לה בעיה שהיא לא יודעת לקבל ביקורת או אפילו הערה הכי קטנה.

וכשקורה ואומרים לה היא נפגעת עמוקות ולא יכולה להירגע והיא לא מפסיקה את המריבה ואת הפגיעה.

כותב השורות, מרדכי רוט.

אני מודה, היו פעמים שהתנהגתי באופן שאיננו ראוי, אבל גם אחרי שהייתי מבקש סליחה היא לא הייתה נרגעת.

ואז החלטתי אני פשוט מפסיק לריב איתה, מפסיק להגיד לה דברים שמפריעים לי או שאני לא מסכים איתם. אפילו שהיו דברים שהפריעו לי בחיי הנישואין שלנו, אבל רק נזכרתי במה שקורה אחרי זה, אמרתי לעצמי עדיף לך לשתוק ולא להגיד כלום אחרת תסבול מכך שבועיים.

ואז למדתי לשתוק ולשתוק אבל כמה אתה יכול לשתוק ולספוג? שנה, שנתיים, שלוש.

 האמת היא שבכל אותו הזמן חיינו התנהלו ברוגע ושלווה,

 אבל אני עכשיו אצלך כי אני מפחד שעוד מעט אני עלול להתפוצץ".

שוחחנו ונוכחתי לראות שגם הוא לא טלית שכולה תכלת, לפעמים הוא גם עושה דברים שמרגיזים את אשתו, הוא לא משנה את עצמו בדברים מסוימים בשבילה וגם הוא לפעמים פוגע באשתו.

הוא אמר לי: "נכון, אני לפעמים טועה, אני לא טלית שכולה תכלת, אבל ההבדל הקטן הוא שאני יודע לבקש סליחה בשעת מריבה.

והיא פשוט דוהרת עם הלשון, דוהרת והורסת כל חלקה טובה! עד מתי יש לה כוח להמשיך לריב?!"

היה ברור שגם אשתו צריכה איזושהיא הדרכה, שלחתי אותה למטפלת רגשית וברוך השם יחד עם הדרכה לבעל בנפרד דברים התחילו להשתנות.

אחד הדברים שהורסים זוגיות ואף בסוף יכולים להגיע לפירוק משפחות ח"ו, זה כשיש זוגות שלא יודעים לעשות סטופ למריבות שלהם, לעצור לעשות נשימה עמוקה ולהגיד עד כאן.

אני מכיר אנשים שהתגרשו בגלל גאווה ואגו, רק בגלל שכאשר התחילה מריבה הם לא הסכימו יותר לרדת מהעץ.

וזה לא רק במריבות זה גם כשאתה רוצה להעיר לאדם משהו (אני לא כזה מאמין בהערות ובביקורת אבל כאשר זה קורה),

גם להערה צריך שיהיה סטופ, להגיד פעם פעמיים מה שמפריע לך ולא לחזור עליה בצורה אובססיבית שוב ושוב. תשמע זה מפריע לי, זה ממש מפריע לי, אני לא יכול יותר, עד כאן, וכו' וכו'.

להגיד משפט ולסיים ולהתפלל להשם שהאדם שמולך יקבל את מה שרצית להגיד לו.

לפני תקופה של כחצי שנה הגיע אליי מקרה שכבר אחז ממש ערב נתינת הגט. בני הזוג שרבו ביניהם  לא ידעו לעשות סטופ למריבות וכאשר הם רבו היה שם דם אש ותימרות עשן.

וכאשר אתה לא יודע לעצור מריבה והיא מסתיימת במרירות קשה, המריבה הבאה תהיה יותר קשה ויותר אגרסיבית ומלאה בפגיעות מילוליות וכו'.

אותו הזוג בתחילת המריבות שלהם הם רק ידעו לפגוע אחד בשני. וחשוב לי להדגיש המריבות היו באמת על כלום לא משהו משמעותי.

אבל כאשר אתה לא יודע לעצור את האש בקטנותה אז בכל פעם שפורצת האש, האש מתלקחת יותר מהר ויותר מסוכנת, מה שגרם אט אט במריבות שלהם בכל מריבה להחמרה, הם היו מפסיקים לדבר אחד עם השני ליום אחרי זה ליומיים וכו' וכו'.

עד שזה הגיע לשלב שבשעת המריבות הגבר אמר לזוגתו: "זה לא ייגמר טוב, בסופו של דבר אנחנו נתגרש"!  ואז באמת יום אחד החבילה נפרדה.

וממש בניסים הם לא התגרשו.

הם היו מתאימים בזוגיות ביניהם בהכול, רק משהו אחד שהפריע, הייתה להם בעיה שהיא מסוכנת מאוד והיא לדעת לעשות סטופ לעצור מריבה, לדעת לעשות סטופ שיש משפטים שלא אומרים, לדעת לעשות סטופ ולבקש סליחה.

לפעמים אנשים שלא יכולים לעשות סטופ אלו אנשים שיש להם בעיות רגשיות או עם קשיים נפשיים, אנשים פגיעים מאוד, אנשים שחוו פגיעות בעבר ובשעת מריבה עולות להם סכמות רגשיות ולכן הם מגיבים בצורה כזו, או אפילו לפעמים יש כאלו עם הפרעות אישיות מסוימות.

וישנם מקרים לא מעטים שזה פשוט קורה מהרבה אגו וכבוד, אנשים שלא יכולים לסלוח, אנשים שלא יכולים לשלוט בכעס שלהם - פשוט קשה להם עם המידות שלהם.

בסופו של דבר אנשים שלא יודעים לעשות סטופ למריבות לפגיעות וכו', אז הזוגיות שלהם היא לא תקינה והם יכולים אף להגיע לידי גירושין ח"ו.

כמה כיף זה פשוט לעצור את המריבה, לנשום עמוק, להגיד אבא שבשמיים הכול בהשגחה פרטית והכול לטובה ואם זהו הניסיון שהקב"ה שלח לי אז איתו אני יכול וצריך להתמודד, ופשוט לנסות לסלוח לשני, להבין את השני ובעיקר לעצור את המריבה - פשוט סטופ.

אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר (איוב כ"ו, ז') תולה ארץ על בלימה (חולין פ"ט.).

אפילו לחצי דקה, לעשר שניות, זהו דבר גדול מאוד העולם כולו עומד על מי שבולם פיו בשעת מריבה… כמו שכתוב: "תולה ארץ על בלי מה".

שבת שלום מלאה אור, אהבה, קדושה ואמונה לכל עם ישראל הקדושים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!