משעשע: האברך ישב ולמד בהתמדה והאישה נפגעה עמוקות

בעלון הפופולרי והוותיק 'איש לרעהו' לחיזוק ערכי בין אדם לחברו, היוצא מידי שבוע ומופץ באלפי עותקים, הובא בשבוע האחרון סיפור משעשע מאברך תלמיד חכם המספר כי בעת שלמד בדף היומי את הסוגיות של מסכת עירובין גרם לפגיעה חמורה באשתו מבלי ששם לב. 

"סיפר לנו ידיד, אברך תלמיד חכם, בעל המעשה" פותח עורך העלון: "מספר שבועות לאחר נישואי, אירע המעשה הבא: הייתי נוהג ללמוד בביתנו בשעת הערב. ישבתי בסלון ולמדתי כפי שהורגלתי ללמוד בקול ובריכוז. "והנה באחד הימים הבחנתי ברעייתי שאין פניה אלי כתמול שלשום. הרגשתי שיש בלבה איזושהי תרעומת עלי. התפלאתי מאוד שכן חיינו עד אז במלא האחווה והרעות כפי שראוי להיות בכל בית של תורה כמובן, כפי שלימדוני, לא התעלמתי ולא המתנתי, אלא מיד ניגשתי ושאלתי אותה "מה קרה? והאם הבחנתי נכונה?".

"ואכן", מספר אותו תלמיד חכם, "היא תינתה בפני את אשר בליבה וכך התלוננה: "באחד הלילות נכנסתי לסלון כדי לקחת דבר-מה. אתה ישבת ולמדת כדרכך והשתדלתי לא להפריע. אך אתה הרגשת צורך משום-מה להעיר לי בנימה פוגעת: "לכי מכאן! לכי מכאן"! וחזרת שוב ושוב על הבקשה הבוטה הזו. אם כניסתי לחדר הפריעה לך, היה עליך להעיר בצורה עדינה יותר שזה מפריע לך ולא לפקוד עלי בכזו בוטות שעלי ללכת..." השיחה בכאב האשה.

"נדהמתי למשמע אוזני" - מספר האברך - "מעולם לא עלה על דעתי לדבר כך. ובוודאי לא לאשתי הטובה והמסורה. לא ידעתי את נפשי ולא הבנתי איך שמעה מפי כדבר הזה. אימצתי את זיכרוני אך לשוא. ניסיתי לחקור ולברר אצלה באיזה יום זה קרה. היתכן שמרוב ריכוז בלימודי לא שמתי לב ונכשלתי בדיבורי?!.

הנושא העיק על ליבו אך הוא לא מצא פתרון לתעלומה ולפשר סיפורה, "לאחר ששיחזרתי את כל סדרי לימודי בלילות האחרים בדיקדוק רב והכל עבר בזכרוני כמו סרט-נע, האיר ה' את עיני ונפתרה התעלומה, משיח האברך:

"הורגלתי מנעורי ללמוד בקול ולהוציא מהפה כל מילה שאני לומד, כפי שלימדונו חז"ל (עירובין נד.) "חיים הם למוצאיהם" לאלו שמוציאים בפיהם את הדברים שלומדים. וגם כידוע שמועיל לזכרון.

"ובכן, באותו ערב שאירע המעשה, אחזתי בלימודי במסכת שבת בעניין עירוב המועיל להוציא מרשות לרשות בשבת. קראתי בריכוז ובקול את דברי הגמרא החל מדף ו עמוד א' לדף ו' עמוד ב', בזה הלשון: "מי שיש לו ב' בתים בשני צידי רשות הרבים, עושה לחי מכאן (=עמוד צמוד לקיר בצד פתח המבוי) ולחי מכאן..." ובדיוק אז נכנסה אשתי ואפילו לא הרגשתי... חזרתי בקול חזק "לחי מכאן ולחי מכאן". והיא שמעה ברור את המלים הללו, והייתה בטוחה שאני תובע ממנה שוב ושוב "לכי מכאן! לכי מכאן"! ויצאה מהחדר פגועה...". 

הנה כי כן, עד כמה קשה בסיטואציה כזו, לרדת לסוף דעתו וכוונתו של הזולת וללמד עליו זכות, אך גם כאן מצווים אנו לדון לזכות. מסכם העורך את הסיפור שהסתיים בצורה משעשעת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!