הלקוח שילם מקדמה לאולם והאירוע בוטל; מה פסק ביהמ"ש?

אחת השאלות המשפטיות בעקבות הקורונה נוגעת להשבת דמי קדימה בעקבות הקורונה. לאחרונה בית המשפט השיב על כך בחיוב.

בקצרה נאמר שאולם אירועים בבני ברק חויב להשיב דמי קדימה למזמין אירוע שהיה אמור להתקיים השנה בחודש אדר ובוטל בעקבות צווי החירום של הנגיף. הסיבה לחיוב החזרת הכספים היא "עילת סיכול חוזה".

עובדות המקרה: התובע הזמין חתונה באחד מאולמות בני ברק בשלהי טבת – שבט תש"פ. במעמד ההזמנה שילמו התובע ואבי החתן סך 10,000 שקלים כדמי קדימה.

כזכור, בחודש אדר הוצאו הגבלות על אירועים באולמות בעקבות נגיף הקורונה.

כפועל יוצא האולם לא היה יכול להתקיים כמתוכנן. משכך ביקש התובע, אבי הכלה, לקבל את דמי הקדימה ששילם אך בקשותיו סרבו. בצר לו הגיש התובע תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב אשר כאמור קבע כי יש להשיב לתובע את דמי הקדימה.

האולם טען להגנתו כי מדובר בהסכם התקשרות שחתמו הורי הזוג המיועד מרצונם החופשי וידעו בידיעה ברורה והסכימו לתנאי התשלום ולדמי הביטול. האולם ציין כי הוסכם והוסבר באופן חד משמעי כי אם יבוטל האירוע יחויבו המזמינים ביחד ולחוד בדמי ביטול בגובה 70% מערכו. עוד צויין כי ההגבלות שהוטלו בשל משבר הקורונה נכפו על האולם ואלו לא היו צפויות ואין לראות בהן אירוע מסכל כי מדובר בהגבלות זמניות בלבד. האולם אף טען להגנתו כי התובע הוא זה שביטל את האירוע מרצונו ובאופן חד צדדי והאולם מצידו ציפה באופן לגיטימי כי האירוע יתקיים במועד אחר.

התביעה נדונה אצל סגן הנשיא, השופט אילן דפדי. בפסק הדין נתנה התייחסות לעילת סיכול חוזה ומה נחשב כסיכול חוזה.

וכאן חשוב להבין כי עילת הסיכול הינה עילה משפטית להפרת חוזה. העילה מופיעה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ויש לה 3 תנאים מצטברים:.

1. מניעות - בזמן המיועד לביצוע החוזה אפשרות הביצוע שובשה באופן יסודי ואינה אפשרית

2. צפיות - בעת כריתת החוזה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת על הנסיבות שגרמו לסיכול

3. מניעה - למפר לא היתה יכולת למנוע את הנסיבות המסכלות

בית המשפט ציין כי אין מחלוקת לגבי העובדה כי במועד המתוכנן לא ניתן היה לקיים את האירוע בשל נגיף הקורונה והסגר. השופט גם השתכנע כי היות שמדובר בזוג חרדי והרב הורה שלא לדחות את מועד האירוע, האירוע הועבר לבית פרטי. זאת אומרת שבנסיבות המקרה עיתוי האירוע מהווה גורם משמעותי בחוזה בין הצדדים ואי היכולת לקיים את האירוע במועד שנקבע באולם, הפך את ביצוע החוזה לבלתי אפשרי.

השופט התייחס גם למבחן הצפיות שהוא התנאי השני. לשיטתו, גם אם את האירוע היה ניתן לצפות לא היה ניתן לצפות את ההגבלות והצווים הממשלתיים שהגבילו מאד את פעילות המשק ולא אפשרו לקיים אירועים ולכן עריכתם סוכלה. אשר לתנאי השלישי, נקבע כי אין מחלוקת כי הנתבעת לא יכולה הייתה למנוע את ההפרה והתובע אף לא בא בתלונה על כך.

נקבע כי למעשה האולם הפר את ההסכם והאולם חויב להשיב את דמי הקדימה.

הלכה למעשה צריך לזכור שמדובר בפסיקה של ערכאה נמוכה שאינה מחייבת ואינה מהווה פסק דין מנחה. לא בהכרח שתביעות דומות תוכרענה גם הן בצורה שכזו.

טוב יעשו הצדדים אם ישכילו לפתור את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט. הליכים משפטיים עולים גם כסף וגם בכוחות נפש. (פסק הדין הוא ת"ק 6110-05-20, הכותבת לא ייצגה בתיק)

האמור אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי והשימוש בו הינו באחריות המשתמש

מאת: עו"ד אסתי וייסלר, מזניקה כלכלית אנשים ועסקים באמצעות כלים משפטיים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!