השיטה שתקצר את תקופת ההדבקה בקורונה והמחלה

חוקרים מציעים גישה חדשה להתמודדות עם נגיף הקורונה: הכנסת מערכת החיסון לפעולה עוד לפני שהגוף מותקף על ידי הנגיף. לדברי חוקרים מהאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת סטנפורד והמרכז הבינתחומי הרצליה, גישה זו עשויה לשפר את תגובת המערכת החיסונית לווירוס, לקצר את תקופת המחלה, להפחית את הסיכון לסיבוכים, ואף לקצר את תקופת ההדבקה. החוקרים: "אנו מקווים שבעקבות המאמר ייצאו לדרך ניסויים קליניים שיבחנו את הגישה החדשה".

בהדבקה בקורונה, הווירוס מגיע אל מערכות הגוף של הנדבק, חודר לתאים, מתרבה ומתפשט לרקמות שונות. בזמן הזה הנגיף עושה ככל יכולתו כדי להתחמק מגילוי על ידי מערכת החיסון, ונראה שנגיף הקורונה מצטיין בכך באופן מיוחד יחסית לווירוס הממוצע - אצל אנשים מסויימים, בפרט אלו שאצלם מופיעים אחר כך סיבוכים, הנגיף מצליח להתחמק מגילוי ולהתרבות באין מפריע למשך פרק זמן של שבוע ויותר. מרגע שהווירוס מתגלה מתחיל מרוץ בין מערכת החיסון, שמפעילה שלל אמצעים כדי לחסלו – הפעלה של אלפי גנים וייצור של מאות סוגי חלבונים והורמונים, שאחראים להפעיל מנגנוני אזעקה, לגייס עתודות ומילואים, ולתקוף את הוירוס באופן ישיר ועקיף – לבין הווירוס עצמו, שחותר בזמן הזה להתרבות ככל האפשר ולהפיץ את עצמו הלאה על ידי הדבקת אנשים נוספים.

כעת, ארבעה חוקרים - ד"ר אורן קולודני מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות וד"ר מיכאל ברגר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ד"ר יואב רם מבית ספר אפי ארזי למדעי המחשב במרכז הבינתחומי הרצליה, ופרופ' מרקוס פלדמן מאוניברסיטת סטנפורד – החליטו להציע גישה מקורית ונועזת, אך פשוטה, שעשויה לסייע להתמודד עם נגיף הקורונה. השערתם המדעית פורסמה בכתב העת Open Biology תחת הכותרת "נקודת מבט חדשה להתמודדות עם SARS-CoV-2: עירור מוקדם של המערכת החיסונית המולדת לקראת הדבקה נגיפית". החוקרים מקווים כי המאמר יעורר דיון בקהילה הרפואית והאקדמית, אשר יוביל לניסויים קליניים שיבחנו את הגישה החדשה. הרעיון שמציעים החוקרים פשוט. לטענתם, הדרך לזכות במרוץ היא לצאת אליו מוקדם - זה אולי לא הוגן בספורט תחרותי, אבל בלחימה עם מגיפה עולמית המהלך לגיטימי. המטרה היא לגרום למערכת החיסון לחשוב שהיא נמצאת תחת מתקפה עוד לפני שהיא נפגשה עם הווירוס, מה שיגרום לה לצאת למרוץ, להתחמש ולהתארגן, וכשהווירוס יגיע היא תזהה אותו במהירות לפני שהספיק להתפשט, ותתקוף אותו ביעילות. התוצאה עשויה להתבטא בתקופת מחלה מקוצרת וסיכון מופחת לסיבוכים שדורשים אשפוז או מובילים למצב מסכן חיים. יתר על כן, החוקרים מצביעים על כך שאפילו אם הגישה תופעל רק ביחס למבוגרים צעירים שאינם בקבוצת סיכון ושמרביתם היו חולים באופן א-סימפטומטי בלבד גם אילו נדבקו, הרי שתהיה לכך חשיבות גדולה מאחר שהעירור המוקדם של המערכת החיסונית יקצר באופן ניכר את משך הזמן שבו הם מדביקים אחרים.

אז איך גורמים למערכת החיסון לחשוב שהיא תחת התקפה לפני שהחלה ההתקפה האמיתית? מסתבר שהרפואה המערבית מעולה בכך - כל חיסון שגרתי שאנחנו מקבלים, למשל חיסון נגד פוליו, החיסון המחומש, או חיסון נגד שפעת, מתבסס על כך שהמערכת החיסונית מופעלת בשני שלבים. בשלב ראשון שמתרחש מיד לאחר החיסון, מופעלים מנגנונים כלליים כנגד ווירוסים באשר הם. בשלב שני, כשבוע ממתן החיסון, נכנסים לפעולה מנגנונים ספציפיים כנגד הווירוס שכנגדו החיסון פותח (כולל זיכרון חיסוני שיועיל אם וכאשר יופיע הווירוס). מבחינת המערכת החיסונית, בפרק הזמן שלוקח בין כמה ימים לשבועות, היא הייתה במלחמה עם וירוס אמיתי לכל דבר. החוקרים מעריכים שאם במשך פרק הזמן הזה תתרחש הדבקה בווירוס הקורונה, המערכת תזהה ותחסל אותו במהירות וביעילות.

נשאלת השאלה מה הקשר בין עירור כנגד וירוס הפוליו, למשל, לבין עירור כנגד קורונה? הרי מערכת החיסון היא ספציפית, וכל הרעיון של החיסון הוא ליצור זיכרון חיסוני ספציפי כנגד הווירוס שהחיסון נועד לו. למעשה, במלחמה בווירוס, את המכה הניצחת – זו שמחסלת את הווירוס הפולש באופן סופי – אכן נותנת לעתים קרובות מערכת החיסון האדפטיבית, זו שלומדת לזהות אנטיגנים ספציפיים. אבל חלק ניכר מהמערכה נגד וירוסים, אולי אפילו רובה המכריע, מתנהל באמצעות חלבונים והורמונים שאינם ספציפיים למחלה הספציפית, אלא פועלים כנגד ספקטרום רחב של וירוסים, או שאחראים על תקשורת של המערכת החיסונית בתוך עצמה ועם מערכות הגוף השונות בכדי לגייס את המשאבים הדרושים או ליצור את התנאים הרצויים לטובת לחימה יעילה בווירוס. רבים מאלה ייכנסו לפעולה בתגובה לחיסון שפעת, למשל, ואם בטווח הזמן של שבועות ספורים לאחר החיסון תתרחש הדבקה בקורונה, הרי שחלק מהם עדיין יהיו מגוייסים, מחויילים, ומוכנים לפעולה שתחסל את הקורונה ביעילות ובמהירות.

החוקרים מדגישים כי ההצעה בשלב זה היא בגדר היפותזה בלבד, שדורשת בדיקה זהירה. צריך לוודא, למשל, שהעירור המוקדם לא יוצר אפקט הפוך – שהמערכת החיסונית תהיה מותשת ומוחלשת כשיגיע וירוס הקורונה עצמו, או לחלופין תהיה כל כך מעוררת שתגובת היתר שתתרחש כשיגיע וירוס הקורונה תהיה כזאת שתגרום לנזקים חמורים כשלעצמה. לדברי החוקרים, "המאמר שלנו נועד לעורר דיון בקהילה הרפואית והאקדמית, ואנחנו מקווים שבעקבותיו ייצאו לדרך ניסויים קליניים שיבחנו את הגישה החדשה שאנחנו מציעים. הפוטנציאל הגדול שלה טמון בכך שהיא פשוטה ומבוססת על אמצעים רפואיים קיימים ומקובלים, שנחקרו היטב ושאופן פעולתם נמצא בטוח – חיסונים שאולי לא היה מזיק לכל מבוגר לקבל זריקת דחף שלהם בכל מקרה. חשוב להדגיש, אנחנו ממש לא ממליצים לאנשים לנסות לעורר את המערכות החיסוניות שלהם באופן עצמאי. הסיכונים של דבר כזה בהקשר של מגפת הקורונה לא נבדקו עדיין, ובדיקה כזו צריכה להיעשות בצורה מסודרת ומבוקרת, אבל אנחנו מאמינים שיש כאן פוטנציאל, ומקווים שהוא ייבדק בתקופה הקרובה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!