חרדית וחילונית מדברות אחדות: שתי נשים שני עולמות ופודקאסט אחד

בתחילה שפשפתי את עייני כשקראתי  את שילוב  שני השמות הללו תחת שידור פודקאסט אחד, אבל ככל שהפנמתי כמה הקורונה יודעת ליצור מציאות בלתי הגיונית, - גם זה נראה לי פתאום אפשרי:

אפרת ברזל, חרדית, בעלת תשובה, אמא לשמונה ילדים, בני ברקית, מחברת הספר "כל כך", מגישה תוכנית אישית ברדיו קול חי ומרצה מבוקשת המקרבת לבבות,

ודר' אורית וולף, חילונית, פסנתרנית בין לאומית, מרצה באקדמיה המלכותית בלונדון, מנטורית קריירה וחדשנות ומרצת TED - ממלאה את האולמות הגדולים בארץ בקהל אוהד שצמא להאזין למוסיקה קלאסית קצת אחרת. אורית היא גם אם חד הורית ומתגוררת בקיסריה. 

השתיים קמו בבוקר ויצרו פודקאסט משותף (שיח משודר) "מדברות אחרת" הוא נקרא, כשמו כן הוא: אחת מדברת את האחרת: דיון אינטליגנטי של שתי נשים הבאות מעולמות רקע שונים, ומנסות להבין אחת את חייה של השניה.

"אז איך  נולד הרעיון"?

ברזל: "בתחילת הקורונה אורית התקשרה אלי והציעה שנעשה את זה! שניתן מאיתנו החוצה, באופן הכי נגיש ובלתי אמצעי. היה לי ברור שהתשובה היא כן. יש משהו בשיח עם אורית שמאפשר שיח מכובד ופתוח ללא מסכות - פשוט על הכל.

גדלתי אצל הורים מקסימים, שני אושיות רדיו ותקשרות, שהיו ועדיין חילוניים למהדרין, אני רואה את הילדים שלנו - הנכדים החרדים שלהם, יודעים להסתדר נפלא איתם בשמחות, שבתות  וימי חול, כל אחד שומר כבר שנים על היותו הוא. אף אחד לא מנסה לשנות בכוח את האחר. זה סגנון חיים שלמדנו לחיות אחרי החזרה בתשובה של בעלי ושלי. לא הסכמנו בשום אופן לנתק קשר עם המשפחה, ואני תמיד מרגישה שאפשר, אפשר ליצור כאלו מפגשים גם ברמת המיקרו בין החברות שהקשר איתן עמוק ומשמעותי ופורץ את סכרי התגיות.

אני מרצה בארגוני קירוב רבים, אבל החיבור עם אורית, אותת לי משהו עם ערך מוסף.

אורית אישה מיוחדת, מגובשת, היא דמות חזקה, דעתנית, אושיית תרבות כזו של מוסף גלריה של עיתון הארץ.

וולף: "הכרתי את אפרת ברזל לפני כמעט חמש שנים בהרצאה ששסחבו אותי אליה ממש במקרה. בבית הכנסת בקיסריה. זו היתה תקופה של סוכות. משהו במילים העוצמתיות שלה, בתובנות האדירות שיש בה - נכנס לי אל הלב. הדמעות זלגו. הנשמה נפתחה, ואפרת ואני התחלנו להיות בקשר. כל מפגש ביננו היה, ועדין, עוצמתי, הרבה הבנות, הרבה ידע, הרבה שמחה, הרבה כנות. אנחנו שונות כל כך אבל אין גרגר של זרות. קרובות בלב. קרובות באנרגיה. קרובות בעולם ערכים. פתאום חשבתי, למה רק שאנחנו נהנה מהשיח הזה?

יש משהו במפגש, דווקא של שונה עם שונה, שמאפשר למח אחד להזין את האחר ולגלות בתוך עצמו אזורים חדשים, לא מוכרים, מפרים, ומפתחים".

בזמן שהתקשורת החילונית מחפשת את החרדים, אתן יושבות יחד ומדברות אחדות?

ברזל: "זה הענין, אנחנו לא מדברות אחדות, אנחנו מדברות אחרת, ומוכנות לקבל את האחרות הזו. אולי זה הסוד של הצלחת ה"ביחד" של כל מערך חברתי; האחר לא צריך להיות כמוני. גם כשאני יושבת בקליניקה עם זוגות, יש את הרגע הזה בו פתאום לומדים לדבר אחד עם השני מהשדה האמיתי שנמצא מאחורי המריבות, מאחורי הכעסים, שם נעשית פגישה של לב מול לב. שם נמצא  שלום. זה מרגש אותי כל פעם מחדש. אני בוכה יחד איתם. מרחבי הקשר נמצאים סביבנו בכל מערך אנושי, הם מקומות קדושים בעיני. אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף ואנרגיה בתחומים שונים בחיים, קירבה אנושית היא ההשקעה שאחרי ולפני הכל, אנחנו הכי כמהים לה.

למדתי מאורית, כמו במוסיקה, כך גם בחיים, צלילים שונים המחוברים נכון, יוצרים הרמוניה.

שמעת פעם את אורית מנגנת? אולי כדאי לשאול אם ראית פעם את אורית מנגנת?

מדי חודש אני מקבלת טלפון מאורית, היא מעדכנת אותי לגבי לו"ז ההופעות שלה

במוזיאון תל אביב. יש לה סדרת בוקר וסדרת ערב ואני לא מפספסת. שעה וחצי של פסיכולוגיה ורפואת הנפש גם יחד. אני יושבת ומרגישה שאני מתקרבת לעצמי עוד צעד דרך הצלילים.

זו חוויה מרטיטה, היא קיבלה מתנת שמיים ומדברת הכי עמוק דרך מעשה הנגינה. העובדה שאורית גם עוסקת לצד המוסיקה במנטוריג קריירה ועובדת עם עשרות מנהיגים בארץ ובעולם היא גורמת לנו להבין שיש דרכים רבות להביא אדם למקום מדויק יותר. אנחנו פשוט מגיעות לנקודה הזו אחרת. שונות זה כח. זו היכולת להכיל מורכבות.  אנחנו שואבות מכך כוח והשראה ".

-עם מה הייתן רוצות שהמאזינים יצאו בסוף השידור.

וולף;  "שיצאו עם  הרגשה, עם הבנה, עם חידוש, עם ענין, עם סימני שאלה, אבל עם ידיעה ברורה, שאפשר לגשר עולמות, שהחיים מפתיעים".

ברזל: "החברה החרדית מרתקת את החילונים, ראי כמה סדרות, תוכניות, צמחו סביבה, האמת, באמת חברה מזן אחר שלמדתי על בשרי לאהוב, כן לאהוב, אבל בשונה מהפקה יזומה ומתוכננת, בפודקאסט אנחנו מדברות באותנטיות נטולת מסננים, משני הצדדים, אמת מחשבתית פשוטה. בלי תסריטאים ובלי תחקירנים, אלא שיח בין שתי נשים שרוצות לעשות לביתן ולבתים נוספים. מבני ברק ועד קיסריה, ברמה הכי אישית ונשית שיש".

שתיהן מתלהבות ומוסיפות זו בתוך זו-

אנחנו לא מנסות ללמד כלום. רק ללמוד. אחת מהאחרת. אחת מעצמה. ובכך לפתוח צהר לאנשים לפתוח בליבם פתח להסתכלות אחרת. על כל נושא שיבחרו בנוגע בכאב, אהבה, הזדמנות והשראה. אין לנו שום מבוכה לדבר על כל נושא שבעולם, בדרך מאפשרת שנותנת גם רווח למחשבה. קודם לעצמנו ומכאן לעולם שבחוץ. הפודקאסט הוא קודם כל עבור החקירה הפנימית שלנו ומתוכה נוצרת הזדהות החוצה. כמו כל דבר שמדייק בחיים".

-מה מכאן?

"בטח מופע משותף, רק לנשים כמובן, שינצחו בו, כמובן, ניגוני הלב,  מילים, תווים, עומק, תהליכים, בטהובן יתהפך בקברו נוכח מה שנדבר מעליו".

אכן הקשבתי לפודקאסט. הוא מעורר רצון להיות שם איתן בחדר. הן לבד אחת עם האחת אבל עם כל העולם כולו. כולנו גשר צר מאוד. מחכה כבר לפרק הבא...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!