דו"ח של מרכז הידע קובע: הילדים מדביקים. עד כמה? לא ברור

לאחר שמחקרים שנערכו בעולם קבעו כי 'ילדים לא מדביקים', כאשר בחסות מחקר זה התאפשרה, לכאורה, החזרה ללימודים בחודש אייר, בעוד שמחקרים אחרים קבעו כי ילדים מדביקים גם מדביקים (ואם חיפשנו הוכחות לכך, מצאנו את תקדים הגימנסיה בירושלים ובית הספר ברחובות שבהם נדבקו תלמידים ומורים רבים), מרכז כעת דו"ח מפורט של מרכז הידע הלאומי את המחקרים בתחום אך גם הוא אינו מגיע לתשובה ברורה.

הדו"ח המפורט שפורסם אתמול והוא משתרע על פני כ30 עמ', מציג את סיכום המחקרים העדכניים בנושא פוטנציאל ההידבקות וההדבקה בקורונה של ילדים ובני נוער. מטרתו של הדו"ח הוא לספק את הנתונים בפני מקבלי ההחלטות, שאמורים לקבל החלטה ע בכל הנוגע לתחילת שנת הלימודים תשפ"א, ב-1 בספטמבר. עם זאת, גם אחרי סיכום המחקרים הרבים שנערכו בכל רחבי העולם, נראה שהחוקרים לא מצליחים להגיע לעמק השווה.

מה שמסתמן בכל זאת, הוא שבעוד שהילדים עד גיל 10 נדבקים ומדביקים פחות, ילדים מגיל 10 ועד 19 נדבקים וכן מדביקים. לפיכך, קובעים החוקרים כי יש לערוך אבחנה בין שכבות גיל אלו וככל הנראה לקבוע עמדה אחת לגבי התלמידים שעד גיל 10, והחלטה אחרת לגבי התלמידים המבוגרים יותר.

מה שברור, שגם אם ילדים נדבקים, אך הסכנה הנשקפת בפניהם נמוכה בהרבה מזו שמאיימת על מבוגרים יותר. "ילדים נדבקים בנגיף הקורונה", נכתב בדו"ח, "אך ברוב המוחלט של המקרים הם חווים מחלה קלה בלבד והסיכון ממחלה זו מוערך בעבורם כנמוך".

השאלות מתעוררות כאשר עומדת על הפרק סכנת הדבקת אחרים. לפי הדו"ח, "עד כה לא ברור במלואו פוטנציאל ההדבקה של ילדים בסביבתם". הדו"ח מצטט שורה של מחקרים שנערכו בשלב מוקדם של המגיפה העולמית במקומות שונים בעולם, והם העלו כי ילדים נוטים להידבק ולהדביק אחרים פחות ממבוגרים.

מאידך, לאחרונה פורסמו מספר מחקרים מקיפים המציגים תמונה מורכבת יותר: מסתמן שגיל הילדים הוא גורם משפיע על פוטנציאל הדבקתם. נראה כי ילדים מעל גיל עשר ובני נוער מפיצים את נגיף הקורונה בשיעור דומה למבוגרים, אם לא יותר. את התופעה הזו ראינו כזכור בגימנסיה ירושלים, שם נדבקו הן בני הנוער (ככל הנראה מנדבק אחד) והן המורים, שחלקם הגיעו למצבים קשים.

אך גם בכל הנוגע לילדים קטנים יותר המחקרים עדיין אינם חד משמעיים. בעוד חלק מהמחקרים מציג כי ילדים בני 10-0 נוטים לרוב להידבק ולהדביק אחרים פחות מאשר מבוגרים, מחקרים אחרים מעלים אפשרות שכושר ההדבקה של ילדים קטנים מאוד, בני 5-0, אף הוא משמעותי ואיננו נופל מזה של מבוגרים. מסיבה זו, גם אופציה של פתיחת הגנים – אופציה שמשרד החינוך יישם אותה מיד לאחר 'הגל הראשון' – מתבררת כמסוכנת.

מסיבה זו ממליצים מחברי הדו"ח לנקוט בגישה המחמירה, לפיה הילדים עשויים להדביק, גם בגילאים הנמוכים. "הממצאים המדעיים החדשים בנושא מחייבים פעולה מתוך נקודת מוצא מחמירה לפיה ילדים, בעיקר מעל גיל עשר", נכתב בדו"ח, "הם בעלי כושר הדבקה משמעותי לסביבתם וככל הנראה דומה לזה של מבוגרים".

מחברי הדו"ח מזכירים כי סכנת ההידבקות אינה מוגבלת רק לבתי הספר, אלא אמורה להשפיע על האוכלוסייה כולה: "מידת המידבקות של ילדים מחייבת התייחסות בעת ההחלטה על המתווה לפתיחת מסגרות החינוך, שכן אלו עלולות לשמש כמוקדי הדבקה והפצה משמעותיים של המחלה בקרב האוכלוסייה".

בהקשר לכך נזכיר, כי חלק גדול מתפוצת התחלואה עם תחילת 'הגל השני', נזקפת 'לזכותו' של שר החינוך, שהורה על פתיחה מוחלטת של מערכת החינוך, מה שגרם לכך שילדים נדבקו בבתי הספר, הדביקו את בני משפחותיהם, וכך גרמו להפצה נרחבת ביותר של המחלה.

אך בה בעת מסייגים עורכי הדו"ח את המסקנה והם קובעים כי "בעולם בוצעו מחקרי אוכלוסיה רבים הבוחנים את מידת המידבקות של ילדים וכן קיימים מקרי בוחן מאז פתיחת מוסדות החינוך במדינות השונות, אך מכלל אלה לא ניתן עדיין להסיק בצורה חד משמעית על מידת ההשפעה של פעילות מוסדות החינוך על מהלך המגיפה ושיעורי התחלואה".

אז האם ילדים מדביקים או לא? השאלה הזו נותרה עדיין פתוחה, כשהמחקרים הסותרים רק מבלבלים יותר. המסקנה המתבקשת אם כן היא שיש להמשיך לחתור ולמצוא תשובה. "אנו ממליצים ללמוד מהנעשה ונחקר בעולם בסוגיה זו ולהתמקד במחקר כושר ההדבקה של הילדים", כותבים עורכי הדו"ח המציינים כי "המשך מחקר בנושא הזה יאפשר גיבוש עמדה לאומית מבוססת, שתהווה כלי תומך לקבלת החלטות בנושא בארץ".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!