טור נוקב על חורבן עולם הישיבות // ישראל אייכלר

בימים אלו שעם ישראל מתאבל על חורבן בית המקדש ומתנחם בתקוה "נחמו בכפליים", חובה להתאבל גם על חורבן עולם התורה והישיבות והחינוך, בעקבות הקורונה. אמנם רוב רובם של לומדי התורה, מחוברים אליה וישתקמו במהרה מתעוקת רפיון הקורונה. רוב האנשים נשארו בריאים בגופם ואף נפשם תירפא, ביום בו נצא מגזירת הקורונה. אבל כמו שרבים מאד נפגעו בגופם וחלקם אף נפטרו מן העולם רח"ל, כך גם החורבן החינוכי של גזירת הקורונה, שונה מאדם לאדם, מבחור לילד, מזקן לצעיר וכולם יתחזקו בעזרת השם, בימי אלול הקרבים ובאים. אבל אלה שנפלו, יהיה קשה מאד לשקם אותם. גדולי תורה ורבנים ומחנכים שנמצאים ממש קרוב אל החלל שנוצר, בחצי שנה בלי תורה, בלי תפילה, בלי משמעת, אומרים שאם לא נתעשת מידית, ונחזיר את חיי התורה והיהדות על מקומם, עלול להיות חלילה מאוחר מדי, עבור תלמידים רבים מדי.

אין לנו ספק שלטווח הארוך התורה תנצח ועולם התורה יתאושש. מובא בדברי הרמח"ל אומר שעיקר תכלית הגלות, הוא לגלות את המעלות של ישראל מתוך הצער והמצוקה וכו' "מרוטת לחי, נתונה למכים, סובלת סבלך". ורבי יעקב מעמדין כתב שעצם קיומן של ישראל בתוך הגלות הארוכה, הוא הנס הגדול ביותר מכל הניסים שהיו בעולם. וכן ידוע שדווקא בגלות בבל, נתגדלה התורה וזכינו לתלמוד בבלי". אבל בטווח המידי אנו מצויים במשבר חינוכי חמור שלא ידענו כמותו מזה שנים רבות.

כבר לפני פסח, גדולי ישראל חרדו מפני ביטול תורה. היו שחשבו שהקורונה תחלוף עד לפתיחת זמן הקיץ וכולנו קיווינו שכך יהיה. אבל לא כך גזרה ההשגחה העליונה. הקורונה נמשכת רח"ל ואין איש יודע מתי תיעלם. עכשיו כבר מזהירים כל המחנכים כי אלפי בני תורה נראים משוטטים בחוצות ואין להם רועה. בהפגנות השמאל הפרועות לשמצה, נראו חולצות לבנות, שבאו מסקרנות של שעמום, למקומות שמעולם לא נראו שם. אמנם מדובר בקומץ קטן, שבלט בצבע הלבן, אבל זה קו אדום שזוהר ומזהיר אותנו על מה שקורה לנפשם של צעירים, שאבדו את "בית היוצר לנשמת האומה" כפי שהיו מי שכינו את הישיבות.

אשרי מי שיש לו מסגרת חינוכית ולא יודע כלל שישנם בחורים שעד היום לא חזרו ללימוד בישיבה מאורגנת. מדובר בילדים ובחורים טובים, ששילמו מחיר כבד על היעדר התלמוד תורה והישיבה והכולל. מחנכים המכירים את עולמם של הנערים מדגישים שלא מדובר בנערים נושרים. אלו בחורים, שהמגפה שבלבלה את כל העולם, בלבלה גם אותם ולא השאירה להם תשובה.

*****

אי אפשר להאשים אף אחד במצב הזה. זוהי תקופת ניסיון משמים, שכולנו  מתמודדים עמה. בתחילת הקורונה הייתה בהלה מפני הלא נודע. כולם עסקו בשמירה שלא להידבק חלילה. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". היום, אחרי שחלפו כמה חודשים, כולם כבר מבינים עד כמה החורבן גדול. הקורונה פגעה עמוק עמוק בעולם החינוך ובישיבות. הגל הראשון והשני הם ניסיון גדול וזעזוע עמוק לעולם התורה המשגשג. לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה מוצא עצמו עולם הישיבות בפני צומת דרכים: כיצד ממשיכים הלאה? איך דואגים שלפיד האש חלילה לא יכבה חלילה? מה עושים על מנת שהנגיף לא יפגע ברוח, מלבד מה שהוא תוקף את הגוף?

זו שאלתם המהדהדת של מחנכים ור"מים בכל עולם התורה. מה עושים? הישיבות מבוססות על אוירה של תורה, יראת שמים, סדר יום ברור, היררכיה וסמכות, שיעורים ודברי מוסר וחסידות, חברותות ואנשי צוות, התכנסות והתחברות לצדיקים ולתלמידי חכמים. כל אלו, מתקשים לתפקד כבימי שגרה. לא מדובר על יום יומיים, שבוע שבועיים. זה קורה כבר כמה חודשים, ותאריך הסיום מעורפל ורק בעל הרחמים יודע עד מתי. בקצב הזה עוד ועוד בחורים עלולים ליפול למלכודת הבטלה והשעמום רח"ל. הם עלולים לספוג נזק רוחני עצום שאת פצעיו יתקשו לחבוש בעוד שנים רבות.

*****

ברוך ה' אשר לא השבית לנו גואל. לצד החרדה והכאב, על הנושרים והמתרחקים, חלילה לומר שבטלה ישיבה מישראל חס ושלום. רוב הבחורים שלומדים בישיבות. יש כאלו שנכנסו לקפסולה או מתווה אחר. הם לומדים שם יומם ולילה. יש כאלו שגם עושים את זה בבית בשיעורים מרחוק או בבית מדרש סמוך. אבל צריך לומר את האמת: יש לא מעט בחורים שלא מוצאים את עצמם בתקופה הזו.

האסון הגדול ביותר טמון בכלי הטכנולוגיה. הקורונה סגרה את מעגל החיים, הבטוח והמבוצר במבצרי התורה. ברור שבחור חזק, עם אופי רוחני יציב, לא נפל לרשתות הטכנולוגיה, גם לא בקורונה. אבל מי שקצת חלש יותר, עלול להישאב לחדשות, עדכוני הקורונה, ומדובר במים שאין להם סוף והטביעה קשה ואכזרית.

בעיה נוספת שהתעוררה היא בעיית המשקל והיחס הראוי לסמכות המשטר החילוני בחיינו. עד הקורונה היה ברור לכל בחור ישיבה מי מחליט עבורו, וזה לא המשטר החילוני. מה הם הערכים האמיתיים והם ערכי התורה והחסידות. היה ברור איך צריך להתרחק מן הכיעור של הרחוב וכיצד יש להתייחס לעולם שבחוץ. פתאום הגיעה המגפה וחשפה מקבלי החלטות שונים מאלה שהוא הכיר בסמכותם הבלעדית עד כה. לפתע מי שמחליט עבורו מאין לבא ולאן ללכת, היא המדינה, לה יש את הסמכות החוקית, לסגור אותו בסגרים, לסגור את בתי הכנסת והישיבות ולקבל החלטות ולאוכפן בקנסות ובמכות ממש. לראשונה הוא רואה את הוריו מצפים מדי ערב לשמוע את הודעתו של מנכ"ל משרד הבריאות, משל היה מדובר בשיעור של אחד מגדולי ראשי הישיבות, להבדיל. כל זה מערער את עולמו הפנימי ומציג אותו כעבריין על שלא שמע להוראת המשטרה.

דברים אלה עלולים להשפיע על התודעה שלו, על תת ההכרה. וזה מה שקרה לרבים מדי לתקופה ארוכה מדי. הרבה עמל ויגיעה, יהיה על המחנכים כשהעולם היהודי יחזור אל עצמו, והחינוך החרדי היהודי ישתחרר ממגפת הקורונה לא רק בגשמיות אלא גם ובעיקר ברוחניות.

ואחרון הכביד, החלטת הממשלה לסגור את ארץ ישראל מפני יהודים שרוצים לבא אליה וללמוד תורה וחסידות. המדינה החילונית, שמתיימרת להיות "מקלט בטוח" לכל יהודי במצוקה בעולם, חסמה את גבולותיה ברשעות בפני לומדי תורה. הכול בחסות סכנת הקורונה. גם כשגובשה תכנית "בידוד" וקפסולות וכל הדרכים להגן על בריאות הציבור ועל בריאותם, והרישיונות כבר ניתנו, החליטה הממשלה לחסום את דרכם, מפחד אויבי היהדות. אלה שלא רוצים חרדים בארץ הזאת הטילו אימה מלהביא תלמידי ישיבות מחוץ לארץ. על הראשונים הם מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם?!  כך נשארו בחו"ל וזמן הקיץ אבדו את תורת ארץ ישראל. הם נשארו ללמוד שם ועכשיו נקוה שיוכלו לחזור ללמוד בחודש אלול, בעזרת ה'. גם על כך היינו מתאבלים וגם על כך אנו בטוחים בנבואה: דברו על לב ירושלים כי מלאה צבאה כי נרצה עוונה וכו' קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלוקנו וכו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!