מנהגי הספרדים: כל ענייני תשעה באב בעידן הקורונה משיעורו של הגר"ד יוסף
תשעה באב בעידן ה'קורונה' | הליכה לכותל המערבי בתשעה באב | אבל בהנחת תפילין | הנחת תפילין בתשעה באב. כל ההלכות משיעורו השבועי של בעל 'הלכה ברורה' הגאון רבי דוד יוסף שנרשם על ידי הרב אריאל סגרון
- אברמי פרלשטיין
- ח' אב התש"פ
היתר חולי קורונה בתענית
הנה חז"ל החמירו בתשעה באב יותר משעת תעניות. מלבד מה שהתענית מתחילה משקיעת החמה, ושצריך לשמור על חמישה עינויים, כמו כן החמירו לגבי החייבים בתענית. שאף עוברות ומניקות שפטורות בכל הצומות, בתשעה באב חייבות להתענות. ומאידך גיסא, תשעה באב אינו כיום כיפור שהוא דאורייתא, והלכה היא שחולה שאין בו סכנה פטור מתענית תשעה באב. וחולה שאין בו סכנה היינו חולה שהוא רתוק למיטה.
והנה, דיברתי עם הרופאים לגבי הנגיף 'קורונה', ולצערי נראה שאינם יודעים בעצמם כל כך בנושא הזה. אך בזאת אין כל ספק שחולי קורונה פטורים מן התענית. אולם אני רוצה להוסיף על כך, שגם מי שהיה חולה 'קורונה' והבריא, שהוא עדיין בגדר חולה שאין בו סכנה ואינו חייב להתענות כל זמן שעדיין מרגיש חולשה בגופו. כיון שלפי מה שבדקתי, יש שלאחר שהנגיף עוזב את גופם ולאחר זמן מועט והם מבריאים לגמרי. אולם מתברר שאצל חלק גדול מהחולים, גם לאחר שהם הבריאו עדיין אינם חוזרים למצבם קודם לכן, ועדיין יש להם כאבי ראש וחולשה, עייפות וכיו"ב, וחלקם עדיין חושי הטעם והריח לא מתפקדים כיאות, ואצל חלק אף באיבריהם הפנימיים מצבם לא כשהיה. ולכן יש לומר שאף מי שנבדק שלוש פעמים ונמצא שלילי, כיון שעדיין חש את תסמיני הנגיף בגופו שפטור מן התענית, ללא כל חשש. ומעיקר הדין אינו חייב לצום אף בליל תשעה באב, ויכול להקל.
הליכה לכותל בתשעה באב
ועוד אני רוצה לחזור על מה שדיברנו בשבוע שעבר, שלא ללכת לכותל המערבי בתשעה באב. אכן בכל השנים אני מתנגד לכך, כיון שהמשטרה הרי סוגרת את העיר העתיקה לרכבים וצריך ללכת הרבה כדי להגיע, ויש בזה כמה מכשולים. ראשית כל, שהרי הוא כמטייל בתשעה באב, ואסור לטייל ביום זה וכמו שפסק מרן (סימן תקנד סעיף כא יניח אף הוא עמהם למרות שהוא נהג טוב, כדי ןהוסיף בברכות בימים אלו של התעניות פניהם, וכן להיפך מאוד בעיניו שינהגו כן.ות. עדות). ועוד, שכפי מה שאומרים החזאים שביום תשעה באב ישרור חום כבד ברחבי הארץ, ואשר על כן מי שילך ברגל בחום היום הרי שאפשר ויביא את עצמו לידי אפיסת כוחות, וממילא לשבור את תעניתו. ונוסף על זאת השנה, יש חשש סכנה מפני הנגיף, ולא טוב להתאסף כמות רבה של אנשים במקום אחד, וגם בדרך לכותל עוברים רבים בסמטאות הצפופות והוא סכנה. ויש בזה משום 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', גם מצד הנגיף וגם מצד החום הכבד.
אבל בהנחת תפילין ביום הראשון
נחלקו רבותינו הראשונים אם חייבים להניח תפילין ביום תשעה באב. ובביאור הדברים יש להקדים את ההלכה בעניין הנחת תפילין באבל, משום שכל דברי הפוסקים בעניין זה מבוססים על דיני תפילין באבל.
הגמרא במסכת מועד קטן (טו. כא.) אומרת שאבל ביום הראשון פטור ממצות תפילין. ולומדת זאת מן הפסוק (יחזקאל כד, יז) 'פארך חבוש עליך' שהוא נאמר על יחזקאל הנביא שאשתו נפטרה והתאבל, והקב"ה ציוה עליו בלשון זו 'פארך חבוש עליך', והכוונה שיניח תפילין. ואנו למידים שאבל פטור ממצות תפילין. רש"י (כתובות ו: ד"ה שנאמר) מבאר זאת, שתפילין נקראו 'פאר', ולא שייך לחבוש את הפאר לראשו כאשר הוא אבל. ועוד טעם נאמר בזה, שהוא משום שבלבישת תפילין אסור להסיח דעתו מהם, ואינו יכול שלא להסיח את דעתו מן התפילין כאשר הוא אבל.
ועל כל פנים הגמרא אומרת, שאבל פטור מתפילין רק ביום הראשון לאבילות, שנאמר (עמוס ח, י) 'ואחריתה כיום מר', שהמרירות הקשה ביותר לאבל היא ביום הראשון.
מתי הוא יום הראשון לאבילות
וצריך לדעת שאין הלכה זו קשורה כלל לדין אונן, שהוא מי שנפטר לו קרוב אך לא נקבר, שכל הזמן שבין המיתה לקבורה הוא אונן. והגמרא בריש פרק שלישי דברכות (יז:) אומרת שהוא פטור מכל המצוות הכתובות בתורה. והיינו שאינו חייב לקיים אף מצוה, אף כשהן מצוות דאורייתא. ואסור לו לברך כיון שהם ברכה לבטלה. וטעם הענין שאונן פטור הוא מכמה סיבות, אם משום שהוא טרוד בקבורה וכו', וכן ענין של כבוד המת ועוד, ואכמ"ל. ואנינות היא גם כאשר נמשכת כמה ימים. אך מיד לאחר הקבורה מתחייב בכל המצוות ככל אדם.
ולאחר הקבורה, בזמן היותו אבל הרי שהוא חייב בכל המצוות מלבד מצות תפילין. כיון שמצוה זו אינה תלויה אם היא לפני הקבורה או לאחריה, אלא ביום הראשון לאבלות הוא פטור ממצות תפילין.
וכגון במי שנפטר לו קרוב במוצאי שבת, וקברו אותו במוצאי שבת [וכמו שנוהגים כיום בירושלים שלא להלין את המת, ואף בשעה מאוחרת בלילה מקיימים הלוויות. וזהו דבר טוב מאוד, כיון שיש להימנע כמה שפחות מלהניח את המת ללא קבורה], ולמחרת בבוקר ביום ראשון כל אחד שהוא משבעת קרוביו של הנפטר [אב, אם, אח, אחות, בן, בת, אשה לבעלה או איש על אשתו] אסורים ממצות תפילין. וזהו פסק השלחן ערוך (סימן לח ס"ה). וכמו כן אם נפטר ביום ראשון בלילה והלוויה נערכה ביום שני בבוקר, אם לאחר הקבורה לא עבר זמן תפילת שחרית הרי שהוא מתפלל שחרית. אך אם עבר זמן תפילה מתפלל מנחה ללא תשלומין לשחרית. אך בכל מקרה ללא תפילין, כיון שהוא אבל ביומו הראשון ואסור בתפילין.
ולעומת זאת, אם נפטר ביום ראשון לפנות ערב ונקבר בליל שני, יש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים אם חייב בתפילין לאחר הקבורה, שמחד גיסא חייב בתפילין משום שהוא יום קבורה אך אינו יום מיתה שהרי המת נפטר יום קודם. ומאידך, יש שאומרים שאסור בתפילין כיון שהאבילות מתחילה רק לאחר הקבורה והרי הוא ביומו הראשון של האבילות. ואאמו"ר מרן זצוק"ל כתב בזה תשובה ארוכה ביביע אומר ח"ב (חיו"ד סימן כז) ומסיק להלכה שצריך בבוקר שלאחר הקבורה להניח תפילין בלא ברכה.
וכך עשינו מעשה כשנפטר אאמו"ר מרן זצוק"ל, שהיה זה ביום שני אחר הצהרים, והלוויה נמשכה עד שתים בלילה, ולמחרת בבוקר, אנחנו הבנים הנחנו תפילין בצנעא בלא ברכה בבית, ולאחר מכן התפללנו בציבור ללא תפילין כדי שנוכח להיות שליחי ציבור ולומר קדיש.
הנחת תפילין ביום השני לאבילות
ויוצא מן הכלל הוא לענין שבת, שאם נפטר קרוב בשבת, והרי אין אנינות בשבת, והוא צריך לנהוג בשבת כרגיל, והאנינות מתחילה רק במוצאי השבת, ומשכך אם קברו במוצאי שבת או ביום ראשון הרי שנחשב יום ראשון הזה ליום מיתה ויום קבורה, למרות שהוא אינו יום מיתה בפועל.
בענין הזה יש הלכה נוספת שכותב מרן השלחן ערוך (יו"ד סימן שפח ס"א), שביום השני לאבילות שלא יניח תפילין אלא לאחר הנץ החמה, כדי שיהיה מקצת היום ככולו. ואם הוא רגיל להתפלל בנץ עליו לחרוג ממנהגו ולא להתפלל בנץ החמה ביום השני לאבילות.
הנחת תפילין בתשעה באב
לאור כל האמור חלקו הראשונים לגבי תשעה באב. שיטת הראב"ד שבתשעה באב אסור להניח תפילין, וז"ל "בתשעה באב אסור בתפילין כך כתב הגאון, ומי שערב לו הדבר יעשה כמותו כי אני מעולם לא הנחתים בו, ויותר טוב לשים אפר מקלה על ראשו". ע"ש. ויש עוד שיטות בראשונים הסוברים כמותו. ויסוד שיטתם הוא שבתשעה באב אנו דומים לאבל ביומו הראשון לאבילותו.
יש שיטה נוספת, שתשעה באב מותר שלא להניח תפילין. והמאירי (בחידושיו סוף מסכת תענית) כותב על כך שהוא מנהג יפה שלא להניח תפילין בתשעה באב, אך אין איסור. והרמב"ם (פ"ה מהלכות תעניות הי"א) כותב שמקצת החכמים נוהגים שלא להניח תפילין של ראש בתשעה באב.
והשיטה השלישית בזה, והיא השיטה הרווחת בין רבותינו הראשונים, היא שיטת הרמב"ן בתורת האדם (דף פו ע"ג) וכן כותב בחידושים שלו (תענית שם), וכן דעת האור זרוע ח"ב (סימן תלט) בשם רבינו יצחק בעל התוספות, ועוד ראשונים, שתשעה באב אינו דומה לאבל, כיון שאבל איסורו הוא ביום הראשון, אך תשעה באב הוא אבילות ישנה, וממילא צריך להניח תפילין ביום תשעה באב כבכל יום. ומשכך סבירא להו לרובא דרבוותא הראשונים שחייבים להניח תפילין בתשעה באב, וכך פוסק מרן השלחן ערוך בהלכות תפילין (סימן לח ס"ו). אולם בהלכות תשעה באב (סימן תקנה ס"א) כותב מרן השלחן ערוך שמניחים תפילין במנחה.
למעשה כל האשכנזים נוהגים כדברי מרן השלחן ערוך. אולם אצל הספרדים יש מנהגים שונים. בבית כנסת 'בית-אל' שיסדו הרש"ש נהגו להניח תפילין בשחרית ככל ימות השנה. ויש לכך כמה הסברים, כגון שהרי אין לקרוא קריאת שמע בלא תפילין שהרי הוא כמעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד:). וכן קבלת עול מלכות שמים שלימה היא כאשר הוא חבוש בתפילין. ואמנם אפשר לומר, שהרי הוא עתיד להניח תפילין לאחר מכן, וכמו שכותב ליישב הרמ"ע מפאנו (אלפסי זוטא ברכות שם), שבזה אין לומר שהוא כמעיד עדות שקר בעצמו. או שמא אפשר לומר, שכל מה שאומרים שהוא כ'מעיד עדות שקר בעצמו' הוא דוקא כשעושה זאת במזיד, אך במקום כזה שעושה כן מחמת הצער והאבילות אין אומרים בזה מעיד עדות שקר בעצמו. ולפיכך יש מקום ליישב את המנהג להניח תפילין במנחה. אך המקובלים של 'בית-אל' לא קיבלו את היישובים הללו, והיו מניחים תפילין בשחרית של תשעה באב. וכך נהגו עוד כמה בתי כנסת בירושלים.
הנחת תפילין בצנעא
יש פוסקים שסוברים, וכך נוהגים בכמה קהילות, להתפלל שחרית של תשעה באב ביחיד בתפילין, ולחלוץ את התפילין וללכת לבית הכנסת לומר קינות וקריאת התורה.
והלכה למעשה, נהג אאמו"ר מרן זצוק"ל להניח תפילין בשחרית של בוקר תשעה באב, ודלא כפסק מרן השלחן ערוך אלא כדברי המקובלים, והיה זה חשוב מאוד בעיניו שינהגו כן. והוא כתב בנושא הזה תשובה בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סימן סז) ובעוד מקומות.
לא תתגודדו
וכמו כן צריך לדעת שיש קהילות של עדות במזרח שעדיין נוהגות כיום שלא להניח תפילין, כגון יוצאי מרוקו, שנהגו כמנהג האשכנזים, לכן אם בא לבית הכנסת ורואה שאינם מניחים תפילין לא יניח בפניהם ויאמר שהוא הולך כשיטת הרב עובדיה..., אלא עליו להימנע מלהניח תפילין שם, וקודם שיצא לבית הכנסת יניח תפילין בביתו ויקרא קריאת שמע, וכך ינצל ממה שאמרו שהוא כמעיד עדות שקר בעצמו.
ומאידך אם בא לבית הכנסת כמו כאן 'יחוה דעת', שהולכים על פי פסקיו ושיטת אאמו"ר זצוק"ל שעליו לכבד את מנהג המקום ולהניח תפילין כמו כולם.
וכמו כן בתפילת מנחה אם הניח תפילין בשחרית ובא לבית הכנסת שמניחים תפילין במנחה יניח אף הוא עמהם למרות שהניח כבר בשחרית. מרן הבית יוסף (סימן מו) כותב גם לגבי כל שאר התעניות שמניחים תפילין גם במנחה, והוא מנהג טוב, כדי להשלים למנין מאה ברכות בימים אלו של התעניות שאינם משופעים בברכות.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות