דעה: נתניהו בז לדמוקרטיה במובן היסודי ביותר שלה

אני משתייך לקבוצה הגדולה של רבים מאד מאזרחי ישראל המכירים ביכולות הנדירות שהביא אתו בנימין נתניהו לכס ראש הממשלה, מעריכים עד אין קץ את מסירותו ומודים לו על כל מה שפעל עבורנו ועבור המדינה. להיות ראש ממשלת ישראל הוא כנראה התפקיד הקשה ביותר בעולם ונתניהו מבצע אותו בהצלחה רבה למרות רדיפה אובססיבית של אנשים שלא היו מסוגלים לראות אף צד חיובי בו ובמעשיו גם אילו חייהם היו תלויים בכך. הצבעתי בעבר למפלגות שהצהירו שיתמכו בנתניהו לראשות הממשלה גם אם לא תמיד אהבתי כל מה שראיתי מכיוון שהוא היה האדם המתאים ביותר בעיני להוביל את המדינה.

אבל משהו השתנה לאחרונה, משהו שנוגע ליסוד המשמעותי ביותר של מהות הדמוקרטיה.

וכשאני מדבר על פגיעה בדמוקרטיה אינני מתכוון לקשקושים המופרכים הנשמעים חדשים לבקרים ואשר פורחים על מצע של שנאה ושל בורות לגבי מהי דמוקרטיה. הפעלת איכוני שב"כ לצורך איתור חולי קורונה היא פגיעה בדמוקרטיה? דברי הבל. זהו צעד לגיטימי ומתבקש בשעת חירום. מתן סמכויות לממשלה ללא צורך באישור הכנסת הוא מות הדמוקרטיה? שטות גמורה. הכנסת תמיד מסמיכה בחוק את הממשלה לפעול באלף ואחד תחומים בלי צורך להמתין לאישור מהכנסת על כל צעד ושעל. האם אפשר להמתין למנגנון המסורבל של החקיקה על מנת לבצע צעדים דחופים? מה עוד שבידי הכנסת נותרה הסמכות לבטל את החלטות הממשלה. ברומא הרפובליקנית היו ממנים בשעת מלחמה דיקטטור (זהו מקור המילה) ומפקיעים מהסנט למשך שנה את סמכויותיו. ביקורת על מערכת המשפט היא פגיעה בדמוקרטיה? בכל מקום בו פועלים בני אדם יש צורך בביקורת וגם השופטים אינם יוצאים מן הכלל. המערכת המשפטית גם חרגה מזמן מעבר לרמת האיזונים שהיא אמורה לספק והפכה את עצמה לעיתים קרובות מדי לשליט-על עם סמכות אך ללא אחריות.

לרמה חדשה של גיחוך מגיעים המבקרים כאשר הם טוענים ששחיתות היא פגיעה בדמוקרטיה. משפט אוילי כזה יכול להיאמר רק על ידי גורמים פוליטיים חסרי ידע/אחריות/בושה/יושרה (מחק את המיותר למרות שבדרך כלל אף אחד מהם אינו מיותר) שמעבירים את ערך הדמוקרטיה תהליך של זילות ומגדירים אותה פחות או יותר כ"כל מה שנכון בעיני". דיקטטור יכול להיות צנוע וישר דרך ונשיא שנבחר בדרך דמוקרטית יכול להיות מושחת עד היסוד. שחיתות היא תופעה בזויה ורעה חולה אך אין לה דבר וחצי דבר עם דמוקרטיה.

אז אין לי חלק ונחלה עם הלהקה הפבלוביאנית שמנסים לשכנע אותנו שהכל רקוב במדינה וכי נתניהו הוא התגלמות הרוע עלי אדמות. אם קיים איום על הדמוקרטיה הוא מגיע דווקא מכיוונם של אלה שאינם מוכנים להכיר בלגיטימיות של הליך בחירות ושמסתערים על בית ראש הממשלה ב"יום המסוגל" של ה-14 ביולי שבו הסתערו המהפכנים הצרפתים על מבצר הבסטיליה וחיסלו את המשטר המלוכני. אינני חושד במפגינים שהם מתכוונים לשפד את ראשיהם של מאבטחי ראש הממשלה על כידונים כפי שעשו המהפכנים הצרפתים לחיילים ששמרו על הבסטיליה, אבל עוצמות השנאה והאדרנלין שמתפרצים בהפגנות האלה בשילוב הזעם הקדוש והביטחון האדנותי של המשתתפים בהם עלולים בקלות לדרדר הפגנה כזו לכלל התלקחות שכולם יתחרטו על תוצאותיה. תיקון: המפגינים לא יתחרטו אלא רק יוסיפו זאת לרשימת חובותיו של ראש הממשלה. המילה "חרטה" לא מופיעה בלקסיקון הפנאטי.  

בכל אופן, לא על איומים מדומיינים כאלה על הדמוקרטיה אני מדבר, אלא על היסוד הבסיסי ביותר של הרעיון הדמוקרטי.

נהרות של דיו נשפכו על מנת להגדיר מהי דמוקרטיה. יש המרחיבים אותה לדמוקרטיה מהותית ויש המצמצמים אותה לדמוקרטיה פרוצדורלית, אבל יש מרכיב אחד שמוסכם על כולם שהוא תנאי בל יעבור לקיומה של דמוקרטיה – היכולת של העם להחליף את השלטון. באופן עמוק יותר, אפשרות זו של החלפת השלטון אמורה לעמוד בכל עת נגד עיני השלטון ולגרום לו לפעול לטובת העם שאם לא כן הוא יוחלף. האופציה הריאלית להחליף את השלטון מהווה ערובה לכך שהשלטון יפעל לטובת האזרחים ולא לטובת עצמו ומקורביו.

ופה, ביסוד הדמוקרטי הבסיסי הזה, נפער בתקופה האחרונה סדק, ואולי אף יותר מאשר סדק. ישראל היא אמנם מדינה דמוקרטית והחלפת השלטון היא אופציה ריאלית לחלוטין (בניגוד לזעקות השבר וקולות הנהי הנשמעים משמאל), אבל דרך ההתנהלות של ראש הממשלה מעידה שהוא אינו חש כך וכי הוא סבור שהוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו בלא שייתן את הדין בפני הבוחר. התחושה הזו מהבהבת אצלי ברקע כבר תקופה לא קצרה, אבל לאחרונה התגברה מאד. להקים ממשלה של 36 שרים בלי לחשוש מהדרך בה ייתפס הדבר בעיני הציבור? לדרוש החזרי מס, גם אם מוצדקים לחלוטין, בשעה שהכלכלה קורסת? למנות שרים חסרי כישורים מתאימים למשרדים קריטיים רק מתוך שיקולים קואליציוניים? האם הוא אינו חושש להכעיס אותי ואתכם בכך שהוא פוגע בנו? כנראה שלא.

ומעל לכל – ההתמודדות, או אולי נכון לומר חוסר ההתמודדות עם נגיף הקורונה. אני, יחד עם כל הציבור, מודאג, מבולבל, מקבל מסרים סותרים, רואה רצף התפטרויות של אנשי מפתח שאינם מסוגלים להתנהל בכאוס שנוצר, לא מקבל הסברים לצעדים שננקטים. למה אזרח שצועד לבדו בפארק חייב לחבוש מסיכה בעוד ניתן לקיים חתונה של 50 איש (250 עד לפני שבוע), לאכול ולרקוד במקום סגור? לזה מצטרפת תחושה של בזאר ים תיכוני בו החלטות נשלפות מהשרוול ללא חשיבה ולאחר מכן מתבטלות באותה דרך. אין הנהגה, אין הסברה, אין היגיון. כשלונות הם חלק מהחיים, אבל כשלון במערכה משמעותית כזו נובעת מזלזול ומתחושה שאין סיכוי שהאחראי לכך יתן את הדין.

נתניהו יודע שהוא יכול תמיד לסמוך על משרתיו הנאמנים ביותר – השמאל הפנאטי. הם תמיד יתקפו אותו וישתלחו בו ובמשפחתו בגסות ויבטיחו בכך הצטופפות של כל האחרים סביבו. באופן פרדוקסאלי, דווקא השמאל הקיצוני המתלהם שמתעב את נתניהו תיעוב חסר רסן, דווקא הוא זה שמבטיח לו את השארותו בשלטון למרות הכשלונות המהדהדים ולמרות התנהלותו המגלומנית. ראש הממשלה סבור שהוא יכול להתנהל באופן כושל ומביש ולאחר מכן לחפות על הריקנות בהופעה טלוויזיונית מהוקצעת.  

שלטון שמזלזל באזרחים ואינו חושש מפניהם – זה הרס הדמוקרטיה. אני רואה את ההפגנות הקשות נגד הממשלה ואילולא הצבע הפוליטי העז שצובע אותן הייתי מצטרף אליהן בעצמי. אז למרות כל מעלותיו של נתניהו, למרות ההשגים המרשימים שלו בכלכלה ובביטחון ולמרות שהצד השני בפוליטיקה רחוק מלהיות כוס התה שלי, למרות כל זאת אני מודיע בצער שבבחירות הבאות מפלגה שתודיע מראש שהיא תומכת רק בנתניהו לראשות הממשלה לא תזכה בקול שלי.

הדמוקרטיה יקרה לי מדי.

(הכותב הוא מהנדס מחשבים, פעיל ציבורית ובעל תואר שני בלימודי דמוקרטיה)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!