איך אדם מסוגל לעשות כזה דבר? זה ממש גזל!

היה זה לפני כחודש וחצי התחלתי לעשות איזה פרויקט שעלה לי בממון רב, הרבה אנרגיות וכוחות נפש גדולים. נתתי את אמון ליבי ומיטב כספי לאדם שביצע את הפרויקט באופן מעשי.

אני אחד שמאמין באנשים. מאמין ביופי, באור וטוב שיש בבני אדם. אבל הפעם האמונה שלי הייתה בעוכריי. אחרי כל ההשקעה הכספית העצומה והאנרגיה הרבה, בפרויקט זה, קרה דבר פשוט מאוד - האדם שהיה צריך לבצע את העבודה החליט שכנראה אפשר לקבל כסף גם בלי לעבוד. 

וכך הבנתי לפני חודש שאני הולך לצאת פה בהפסדים רבים מאוד של כסף.

היה לי בהתחלה צער גדול מאוד מזה וממש כעסתי. הסתובבתי מספר ימים אפוף מחשבות: "מה אני עושה ואיך אני מטפל באדם הזה". אני מכיר לא מעט אנשים ישר חשבתי איך אני אטפל בדבר הזה.

באותם ימים שאני ואשתי היינו באותו צער מאותו יהודי שניסה לגנוב אותנו התפללתי להשם שוב ושוב אבל הכאב נשאר כאב. אמרתי גם זו לטובה אבל עדיין בליבי היה כעס על אותו יהודי.

ניסיתי את כל האנשים שאני מכיר שכל הפרויקט לא ילך לטמיון, אבל שוב דבר לא עובד ולא זז אני מנסה מפה ומפה ושום דבר לא זז.

כעסתי על עצמי, כעסתי על אותו אדם איך הוא מתנהג ככה. איך אדם מסוגל לעשות כזה דבר? איך ואיך ואיך! זה ממש גזל!

היה לי מכך עגמת נפש לא קטנה. ואז אחרי כמה ימים השם פשוט האיר לי.

נזכרתי בסיפור על ר' אשר פריינד שהיה נוהג להתבודד ביער ירושלים. פעם מצאו אותו מתבודד ביער שש שעות וצועק צעקות נוראיות 'זה לא מנשה, זה הוא', 'זה לא מנשה, זה הוא' בקולי קולות.

אנשים לא הבינו מי הוא מנשה ומה קרה לו, ואז התברר, הרי ידוע שר' אשר פריינד היה חלוץ בנושא החסד ואחד בשם מנשה גנב ממנו כמה מיליונים, במקום שהוא יביא את זה לארגון החסד הוא לקח את זה על עצמו.

אז ר' אשר שלא רצה להרגיש שום כעס בליבו על אותו יהודי, הוא נסע להתבודד שש שעות ולצעוק זה לא מנשה שגנב אותי, זה הוא, זה השם עשה את זה, אף אחד לא יכול לעשות לי כלום לא טוב ולא רע. רק השם.

ואז התעורר ליבי - מה אתה כועס עליו זה לא הוא, זה השם יתברך עשה את זה. האדם הזה לא יכול לעשות לך כלום לא טוב ולא רע, אין לו שום מציאות וכוח בעולם הזה אם השם לא היה רוצה בכך.

כותב השורות, מרדכי רוט

ושוב עולה בליבי כעס על אותו יהודי ואני חושב איך הוא עושה כזה דבר ואז אמרתי לעצמי אם אני באמת מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך עשה ועושה ויעשה לכל המעשים אז מה אני מתרגש מאותו אחד אין לי שום דבר עם אותו יהודי... נזכרתי מה כתוב בספר "פרי הארץ" של ר' מנחם מענדל מויטבסק בפרשת מקץ: שאם יהודי לא מאמין שכל פרט ופרט הוא בהשגחת השם יתברך אז מניחים אותו תחת הטבע ונקרא כופר.

אמרתי לעצמי זה שזה כואב זה נכון, אבל אתה צריך להסיר את כל הכאב שלך מאותו אחד שאתה חושב שהוא יכול לעשות לך משהו. אם אתה מאמין שיש השם בעולם אז זה שחור ולבן. אתה מאמין שהשם ברא את כל העולמות כולם ומשגיח על הכול ועושה את הכול אז גם את זה הוא עושה.

וכל מה שהשם עושה הכול לטובה ואין טוב יותר מזה ומאיתו לא תצא הרעה, וגם הרע כביכול שכאילו אני רואה שיש זה הכי טוב עבורי שרק יש.

אמרתי את זה לעצמי שזה לא הוא זה הוא, שוב ושוב, אבל הכאב נשאר כאב. ואז חשבתי שר' אשר פריינד לא אמר את זה רק מספר פעמים אלא הלך ליער וצעק על כך שש  שעות זה לא מנשה זה הוא. נזכרתי בסיפור שמסופר על הרב הקדוש הדברי חיים מצאנז ז"יע שנסע אל הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע ובליל שבת קודש שמעו כיצד הדברי חיים אמר קודם קריאת שמע שעל המיטה, אני מאמין באמונה שלמה ואמר לעצמו: "חיים, אינך מאמין באמת באמונה שלמה בלי שום פגם" והתחיל להתבונן בזה, ועוד פעם אמר אני מאמין וכך חזר שוב ושוב עד שצעק והרגיש בעצמו שכבר חדרה בו אמונה שלמה, וכן עשה בכל אחד מהי"ג אני מאמין ועבד על זה עד עלות השחר. הצדיקים האמיתיים קרעו מעצמם חתיכות כדי להגיע לאמונה שלמה ואמיתית.

כדי לעשות שינוי אמיתי שיחדור פנימה זה לא משהו שאומרים פעם פעמיים, צריך לצעוק את זה שוב ושוב עד שיחדור לעצמות ולנפש פנימה.

התחלת לשנן שוב ושוב זה לא... זה הוא זה לא... זה הוא שוב ושוב.

ואז פשוט הגיעה הארה גדולה, שלווה ושמחה פנימית אמיתית, פשוט שחררתי לגמרי. ודיברתי ישר להשם יתברך: אבא בבקשה תטפל אתה בדבר הזה, אתה עשית את זה תדאג שזה יסתדר. החלטתי לא לפנות ולדבר יותר עם אף אחד, הרי מי שבאמת יכול לעזור לי בחיים זה רק השם יתברך ולא כל מה שמסביב.

אז רק אחרי ששחררתי לגמרי את הנפש פנימה הגיעה הישועה ופתאום אותו אדם סיים את הפרויקט שהוא היה צריך לסיים באופן פלאי ועל טבעי.

עם כל עשרות האנשים שדיברתי שום דבר לא עזר, רק אחרי שהשם זיכה אותי לחיות שזה לא הוא זה הוא, אז ורק אז הגיעה הישועה.

אחרי ששחררתי השם זיכה אותי לקרוא בספר "פרי הארץ" בפרשת שופטים שאם אתה רואה אדם שחוטא בחטאים אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, כי מה שהוא חוטא זה בגלל הסיבות הקשות שהיו לו בחיים ואולי במקום שהוא עומד בסיבות שיש לו אם לך היה אותו דבר אפילו צדיק גמור לא היה יכול לעמוד בניסיון והיה רק רע הרבה יותר ממנו.

אמרתי לעצמי שנכון שמה שאותו אחד עשה זה לא טוב, אבל אם הייתי עומד בנסיבות שהיו לו בחיים הייתי אולי רע ממנו. אם הייתי גדל בסביבה בה הוא גדל הורים, חברים, אופי, קשיים שהיו לו בחיים אולי הייתי גרוע ממנו והייתי עושה את אותו הדבר.

מתוקף עבודתי אני פוגש בהרבה מאוד אנשים, אני פוגש הרבה אנשים שאכולים שנאה וכעס על אנשים סביבם שעשו להם - על שכנים, חברים, על בני זוג שלהם, על הבוס שלהם.

אנשים עוברים כאבים גדולים ברגשות של כעס, נקמות ושנאה. אך אם אדם זוכה לחיות מתוך הכרה ברורה וחזקה שאף אחד בעולם לא עושה לו לא טוב ולא רע ולא יכול לפגוע בו ופשוט אין אנשים בעולם, יש רק מציאות של השם בעולם ואין חוץ מהשם כלום ואף אחד לא יכול לקחת ממך או לתת לך משהו רק מהשם, אתה אדם משוחרר ומואר, אתה חי חיים משוחררים.

אתה לא כועס על אנשים, לא מצפה מאנשים, לא מתאכזב מאנשים, כי אתה יודע שהיחידי בעולם שיכול לתת לך משהו או לקחת ממך משהו זה רק בורא עולם.

זו עבודה קשה לחיות כך אבל יותר קשה לחיות בשנאה, בכעסים, בנקמנות.

יש יהודי שאני מכיר אותו שבדיוק השבוע סיפר לי שאיפה שהוא עובד אחד פגע בו מאוד חזק גם נפשית וגם כספית, והוא מתהלך ממש עם כאבים בלב. והוא סיפר לי איך הוא מתהלך עם מחשבות על אותו אחד שפגע בו שהלוואי ויישברו לו ידיים ורגליים. "שילמד שאלוקים יחנך אותו", אמר לי.

זה היה ממש בהשגחה פרטית סיפרתי לו בדיוק מה שעברתי בחודש האחרון ואת הישועה שהשם עשה לי כאשר שחררתי.

אמרתי לו: "תקשיב, אף אחד לא יכול לפגוע בך, אף אחד". 

הראיתי לו את דברי דוד המלך על קללת שמעי בן גרא כמסופר בספר שמואל ב' פרק ט"ז: וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה אֶל-הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶעְבְּרָה-נָּא וְאָסִירָה אֶת-רֹאשׁוֹ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה-לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה, כֹּה יְקַלֵּל כִּי ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת-דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אֲבִישַׁי וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר-יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשִׁי, וְאַף כִּי-עַתָּה בֶּן-הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר-לוֹ ה'. אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי, וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה.

שהשם אמר לו קלל אני מסכים זו עבודה גדולה כך לחיות. אבל לחיות כל הזמן, כל החיים - בשנאה, בכעסים, בנקמנות, בעצבות, באכזבות בגלל אנשים אחרים, זה סבל שלא נגמר .

אבל הדבר שהכי חשוב פה שכאשר אני חי כך שרק השם עושה את הכול ולא אף אחד אחר אז אתה באמת חי עם השם יתברך ואתה חי את הייעוד שלך שבשביל זה הגעת לעולם להיות קשור ודבוק באלוקים ולחיות איתו באמת.

אדם יכול ללמוד תורה יום שלם ולהתפלל אך כאשר זה מגיע לענייני הנפש, ענייני מידות, עניין של פגיעה אז הוא יכול לשכוח ח"ו מאלוקים בשנייה.

הלוואי שנזכה להיות תמיד דבוקים בהשם יתברך מתוך שמחה תמיד.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!