הד"ר בראיון ל'בחדרי חרדים'; שאלה של זמן עד שהחולים הקשים יגיעו

"הנגיף לא נחלש. הוא אותו נגיף שהכרנו מהגל הקודם, יש לו את אותן עוצמות והוא לא מראה כל סימנים של חולשה", כך קובע מנהל היחידה למחלות זיהומיות ב'אסותא אשדוד' ומרכז הצוות לטיפול במגיפות של משרד הבריאות, ד"ר טל ברוש, שהודף בכך את השמועות הרווחות על כך ש'הנגיף חלש'. כמי שעוקב מקרוב אחר התפתחות המגיפה, הוא מוטרד מאד הן מההתפשטות, אבל מעיקר משוויון הנפש של הציבור.

בראיון ל'בחדרי חרדים' אומר הד"ר כי "זה אותו נגיף, הוא עדיין מפחיד כשהיה, וגם אם חלו בו מעט מאד שינויים אך אין שום עדות שהוא גורם למחלה קלה יותר". אם ישנו שינוי, הרי שהדבר מתבטא בחולים. "מה שאנו רואים היום פחות תחלואה קשה, הדבר קשור בעיקר בגילאי החולים. אם במהלך החודשים מרץ ומאי נדבקו מבוגרים רבים, נוסעים שהגיעו מחו"ל או כאלו שנחשפו להם ולמגעים שלהם, היום האוכלוסיה המבוגרת יודעת יותר להיזהר ואלו שנדבקים הם בעיקר צעירים ילדים ובני נוער, כשגם אם הם מדביקים את הסביבה הקרובה עדיין הנדבקים הם פחות חולים כרוניים ומבוגרים, אך עדיין אי אפשר לומר ש'אין חולים קשים'. הנה, רק בחודש יוני נוספו עוד 90 חולים קשים, כשמספר המונשמים רק עולה לאחר שכבר החל לרדת".

מספר החולים כבר הגיע לנקודה שהוא אמור להטריד?

ודאי. אמנם, אין לנו בעיה כרגע להתמודד עם מספר החולים הנוכחי, גם אם מספרם יהיה כפליים ואפילו פי חמש. אנו שונים היום מבחינת ההיערכות לימים של חודש מרץ, שאז היינו ערוכים פחות. היום אנו ערוכים יותר ונוכל להתמודד ו'לבלוע' את מספר החולים גם אם הוא יגדל. אך אנו אמורים לראות את הנולד. ככל שמספר החולים גדל, כך ישנו סיכוי שאחוז מסויים יקבל את המחלה בצורה קשה.
"אם יחלו אנשים המתמודדים עם סוכרת, השמנת יתר, מחלות לב או ריאה, אפילו מעשנים, יהיו לנו יותר חולים קשים, ואז המדינה תתמודד עם מאות חולים ביום, כאשר מספר החולים הקשים יעלה בהתאם. אנו עשויים למצוא את עצמנו מתמודדים עם קטסטרופה. כך שאם היום אנו מתמודדים עם 90, בעוד חודש המצב יכול להיות שנתמודד עם 900 חולים קשים, ואז המציאות תהיה שונה לחלוטין. אולי לא נוכל לתת מענה לכל החולים. ואנו ממש לא רוצים להגיע למציאות הזו.

אחרי הכל חלפו כבר כמה חודשים מאז ההיכרות עם הנגיף. אתם לא מכירים אותו היום יותר?

אנו בהחלט מכירים אותו יותר וגם יודעים טוב יותר כיצד לטפל בחולים, אבל זה לא מאפשר לנו להתנהל כאילו היא לא קיימת. אחת הדאגות המרכזיות היא שהציבור פיתח אדישות מסויימת. אם באפריל חששנו שהנגיף יתפשט בבתי הכנסת, החשש הזה לא הופרך ואדרבא – הוא אפילו הוכח יותר. היום אנו מכירים את הנגיף ויודעים בבירור שאם אברך לומד בכולל ללא מסיכה במשך שעות והוא מתגלה כחיובי, זה אומר שהוא חשף עשרות אנשים. אז נכון שמרביתם יקבלו את המחלה בצורה קלה, אבל די בכך שמישהו אחד יחלה בצורה דרסטית ואז התוצאה תהיה שונה. כך שהנגיף לא השתנה, וגם אם הוא מוכר יותר היום אך מה שברור היום למעלה מכל ספק הוא שחייבים להקפיד על ההנחיות.

זו ההנחיה לציבור. ומה לגבי המערכת? אתה לא סבור שגם היא מצידה אמורה להשתפר?

ודאי שכן. לאירוע הזה יש הרבה חלקים, ישנו את החלק של הציבור אך הוא עדיין רק חלק אחד. בהחלט שיש לנו, כלומר למערכת הבריאות, הרבה מה להשתפר הן במהירות והן בארגון, כשהיום התהליך הוא שמהרגע שהאדם מגלה שיתכן והוא חולה ועד שמתקבלות התוצאות ומתנהלת חקירה אפידמיולוגית עובר זמן רב. רב מידי.

אנו שואפים להגיע למצב שבו מישהו קם בבוקר עם שיעול חדש, ומיד הוא בקשר עם הרופא, מבצע בדיקה באותו היום וגם מקבל תוצאה, ואם ישנה תוצאה חיובית משרד הבריאות יכנס לפעולה, יתחקר ויכניס לבידוד את כל המגעים. כך נוכל למנוע את התרחבות המעגל. זה התרחיש האופטימלי, ולמרות שאנו מתקדמים זה עדיין לא קורה מספיק מהר. אך עדיין ישנה את האחריות האישית. לא חסרים אנשים ש'סוחבים' שיעול או חום במשך שבוע לפני שהם מזמינים בדיקה וחבל".

ד"ר טל ברוש\\צילום: באדיבות המצלם

מה לגבי בתי החולים, הם ערוכים?

אנו ערוכים טוב יותר, כשהכוונה לכלל בתי החולים וכך גם בית החולים 'אסותא'. בבית החולים עברנו לשגרת חיים שונה, כשניתן לראות שכל הצוות ממוגן במסיכות, אפילו עמדות הפקידות ממוגנות, כך שגם אם יש חולה הוא לא מדביק צוות ולא חולים. אנו מפרידים אנשים החל מהרגע שהם מתקבלים במיון ועד הסוף כשכל הציר הוא מופרד לחלוטין, כך שאפשר לטפל בהתקף לב או ביולדת בצורה שונה ממי שמגיע עם דלקת ריאות עם חשד לקורונה.
"המחלקה עצמה שנפתחה אצלינו השבוע מופרדת לחלוטין, כשגם מערכת המיזוג שלה מופרדת, החולים עצמם מבודדים עד השחרור כשכרגע הם זקוקים בעיקר לטיפול קל והשגחה. בינתיים רוב החולים לא נזקקים לטיפול מיוחד וכרגע כולם קלים ומושגחים. אם כי אנו יודעים, כפי שהיה בגל הקודם, שזו רק שאלה של זמן עד שהחולים הקשים יגיעו".

אז הרופאים מוכנים היטב. מה נדרש מעמנו, הציבור הרחב?

פשוט להקפיד על הכללים. זה הכל, וזה חשוב בהתנהלות היומיומית. כי אחרי הכל אין תחליף לאחריות האישית. האכיפה לא יכולה באמת לעבוד, משום שאין לנו דרך לדעת מה קורה בתוך בית הכנסת, או החנות, המשרד ומקום העבודה. אם אדם יהיה ברחוב עם מסיכה אך כשמגיע למשרד הוא יוריד את המסיכה, לא עשינו כלום. רוב ההדבקות היו ויהיו במקומות הומים כמו בתי כנסת או אירועים משפחתיים גדולים, ושם אין ולא תהיה לנו כל דרך לפקח ולאכוף. אם לא תהיה אחריות אישית לא נוכל לעצור את המגיפה.

בימים האחרונים הוגבל שוב מספר המתפללים בבתי הכנסת. האם לדעתך צריך לסגור את בתי הכנסת?

אין ספק שתפילה של הרבה אנשים המכונסים יחד הוא אירוע עם פוטנציאל להדבקה. מצד שני, אין ספק שבית כנסת הוא מקום חשוב לחייהם של אזרחים רבים. יש לזכור שהוא מקום עם סכנת הדבקה, אך גם בי"ס הוא מקום מסוכן ואנו לא סוגרים את בתי הספר.
"לכן, יש לשים את השיקולים כולם על כף המאזניים, ואם ישנן אלטרנטיבות כמו תפילה בחוץ, במרחבים פתוחים תוך שמירה על מרחקים ומסיכות, בהחלט שהן עדיפות על פני תפילה בתוך מקום סגור. אני מצפה שדווקא הרבנים יכריעו בכך. אנו יכולים רק להצביע על הסכנה, וזהו מה שאנו עושים. הרבנים, כמו גם כל אחד לעצמו, נדרשים לקבל החלטה ובוודאי שאם ישנה אפשרות להתפלל בלא שנשקפת סכנה למתפלל עצמו או לסביבתו, שהיא עדיפה על פני מצב שבו קיימת סכנה של הידבקות ושל הפצת המחלה למעגלים נרחבים נוספים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!