האברך פרץ בבכי: "אני נמצא במשבר של חיי"

היה זה לפני שנה וחצי קיבלתי טלפון, מהשפופרת נשמע קולו העגום מעט של יהודי: "מרדכי, אני חייב דחוף לפגוש אותך - אני במשבר של חיי". קבעתי לו פגישה והוא הגיע, יהודי בגיל שלושים וחמש לחייו.

עצב עמוק ניבט מעיניו. יש עצב ויש עצב - יש עצב שהוא כל כך חזק שאתה יכול לחוש את העצב בעיני האדם שיושב מולך.

היהודי החל לספר: "אני נשוי כבר עשר שנים. חיינו ברוך השם חיים טובים, אי אפשר להגיד חיי נישואין הכי מאושרים שיש, אבל בסך הכול היינו חיים טוב, הכול זרם הכול נסע.

אני עובד אשתי עובדת, חמישה ילדים יש לנו. לא זכור לי שפגעתי חס וחלילה אי פעם באשתי או אשתי פגעה בי.

היה זה לפני מספר שבועות, ישבתי עם אשתי לשיחה דיברנו על דא ועל הא.

ואז פתאום אשתי אומרת לי: 'תשמע, יש לי משהו שכבר הרבה זמן רציתי להגיד לך.

אל תיפגע. אבל אני מרגישה כבר הרבה זמן שמשהו לא הכי תקין בחיי הנישואין שלנו'!

'מה'??? עניתי ישר בבהלה, 'מה לא תקין'?!  

'לא יודעת להסביר את זה', היא השיבה. 'אבל אני מרגישה שיש פחות תקשורת בינינו.

אני מרגישה את זה כבר הרבה שנים אבל רק עכשיו אזרתי את האומץ להגיד את זה'.

אני הרגשתי שקיבלתי סטירה מצלצלת לפנים. הנה שנים חשבת שהזוגיות שלנו פורחת וטובה, ופתאום אשתך אומרת לך במשפט אחד - לא טוב לי איתך משהו לא טוב בינינו.

באותו לילה ישבתי ובכיתי בחדר האמבטיה כדי שאשתי ח"ו לא תראה אותי בוכה.

אחרי כל מה שעברתי בחיי עם הוריי ועד שהתחתנתי ברוך השם

ואחרי עשר שנות נישואין אני שומע שאשתי כבר לא מרוצה מחיי הנישואין שלנו.

הרגשתי כישלון אחד גדול".

ביקשתי ממנו: "תספר לי קצת בבקשה על חיי הילדות והנערות שלך והקשר שלך עם הוריך".

"אני ברשותך אקצר", אמר לי. "לא חוויתי איזושהיא טראומה מהוריי, הם לא פגעו בי מילולית וכו'.

כותב השורות, מרדכי רוט.

הם כן היו, איך אומרים 'אנשים פולנים', שזה אומר אנשים שבשביל להוציא מהם מילה טובה אז כבר יותר קל להשיג מיליון דולר.

אצל הוריי סגנון הדיבור היה קר אומרים רק מה שחייבים או צריכים, אני בוודאי לא מדבר על מילות חיבה ואהבה שלא היו שגורים בפי הוריי.

אבל אני לא יכול להסביר לך לא כל כך הייתי זקוק לזה.

אין לי עד היום שום טינה להוריי על כך ואני לא מרגיש שנפגעתי נפשית בגלל שהוריי לא היו אנשים חמים ומחמיאים.

אני מרגיש חזק עם עצמי והביטחון העצמי שלי תקין לחלוטין".

הסתכלתי לתוך עיניו ואז אמרתי: "אתה צודק מאוד. יכול להיות שאתה באופן אישי לא נפגעת מכך.

אבל אני אשאל אותך שאלה כזאת: תגיד לי כמה פעמים בעשר שנות נישואין שלך אמרת לאשתך את המילים הבאות -

תדעי לך אשתי היקרה אני אוהב אותך, אני חושב עלייך, אכפת לי ממך, אני הכי שמח בעולם שהתחתנתי איתך?!"

היה נראה שהאדם היושב מולי נע באי-נוחות על מושב הכיסא.

הוא שתק למספר דקות וענה לי: "האמת שלא זכור לי מתי אמרתי את המילים האלו.

אבל אני לא מבין - יצאנו יחד בילינו יחד היה לנו כיף יחד אז מה קרה פתאום?!"

"תקשיב", הסברתי, אולי אתה לא נפגעת מזה שההורים שלך לא נתנו לך התבטאות רגשית לא החמיאו לך ולא אמרו לך מילות אהבה וחיבה.

אולי הנפש שלך התרגלה, על אף שאני לא כל כך מאמין לזה כי כל יצור בעולם זקוק לחום ואהבה.

אבל אני בטוח שזה מה שאשתך מרגישה. היא פשוט מרגישה לא נאהבת, לא רצויה, אולי גם לה קצת קשה להתבטא רגשית ולהגיד לך מה חסר לה ומה היא צריכה.

אבל זה שבמשך שנים לא אמרת לה את המילים האלו שאמרתי לך אני אוהב אותך וכו', זה גרם בתוך נפשה פנימה להרגיש שלא מספיק אוהבים אותה לא מספיק רוצים אותה.

גם אנשים שלא חסומים רגשית או משהו כזה צריכים ללמוד את העניין של התבטאות רגשית, שזה אומר שבן הזוג לצידך חייב לשמוע מידי פעם ולפחות פעם בשבוע את המילים האלה.

האדם צריך וחייב שיגידו לו שאוהבים אותו ושרוצים אותו ושלא יעזבו אותו אף פעם וכמה שהוא מיוחד וטוב ונפלא.

כמו שאנחנו זקוקים לאכול ללחם ומים וכו' ובלי זה נמות ח"ו, כך האדם חייב וצריך מילות אהבה ואת הצורך בביטחון, שהאדם הקרוב אליו אוהב אותו, בוטח בו, חושב עליו ורוצה אותו.

וגם אם אנחנו אוהבים את האדם שלצידנו זה לא יעזור שרק נחשוב על כך בלב - אנחנו צריכים להתבטא ולהגיד את זה בפה מלא: אני אוהב אותך וכו'.

אני מבטיח לך שזה מה שאשתך צריכה, אמרתי לאותו יהודי, היא צריכה לשמוע את המילים הללו ושכמותם ואתה תראה שהכול יסתדר תוך תקופה קצרה.

ודרך אגב העובדה שלאשתך לקח להגיד לך את הדברים האלו כל כך הרבה שנים, זה גם קושי בהתבטאות רגשית".

התבטאות רגשית זה לא רק אומר שאתה מוציא את הרגשות שלך כלפי השני במילים או במעשים אלא גם להגיד, בצורה יפה כמובן, לבן הזוג שלך את הצרכים שלך הרגשיים. פשוט לדבר על רגשות - מה חשוב לך שבן הזוג שלך יעשה בשבילך, יגיד לך וכו'.

אי אפשר לתאר כמה בני זוג סובלים מהבעיה של התבטאות רגשית, אנשים יכולים להסתובב שנים עם כאבים נפשיים רק בגלל חוסר היכולת שלהם להתבטא ברגשות ובמה שמפריע להם.

אותו יהודי התקשר אליי לאחר תקופה ואמר לי בבכי ובהתרגשות: "קיבלתי  חיי גן עדן. שמעתי מה שאמרת לי ועוד באותו לילה ישבתי מול אשתי ואמרתי לה באמת ובתמים כל מה שאמרת לי להגיד.

אשתי התחילה לבכות בכי שבכל עשר שנות חיינו יחד לא בכתה ומבעד לדמעות אמרה: 'זה מה שהייתי צריכה, רק את זה'".

התבטאות רגשית לדעתי יכולה להציל הרבה מאוד בני נוער מנשירה.

כמה חשוב שמשגיחים בישיבות, ראשי ישיבות, מחנכים בתלמודי תורה יגידו לתלמידים שלהם לפחות פעם בשבוע כמה הם מעריכים אותם ואוהבים אותם וחושבים עליהם ואכפת להם מהם.

אני בטוח שזה יעשה שינוי אדיר בהרבה מאוד בני נוער, יציל את מי שצריך להציל, יחזק יעודד וידרבן את הצריכים דרבון. וכל אחד צריך כוח ודרבון.

פעם דיברתי עם משגיח אחד על כך והוא טען שמשגיח צריך סמכות ואם הוא יעשה את זה הוא יאבד את הסמכות שלו בעיני הבחורים. אמרתי לו: ההפך הגמור הוא הנכון - אתה לא תאבד את הסמכות אתה תבנה ותעצים אותה...

ואנחנו כהורים - כמה חשוב שנדע להתבטא רגשית לילדים שלנו ולהגיד להם השכם והערב כמה הם טובים, נפלאים ומיוחדים. וכמה אנחנו אוהבים אותם תמיד, ותמיד נהיה איתם.

ברגע זה עשו ניסיון - קחו את הטלפון או גשו לאדם הקרוב לליבכם והחלו להתבטא רגשית ולהגיד לו כמה אתם מעריכים אותו ואוהבים וכו'.

אתם תרגישו כבר לבד את ההרגשה הנפלאה הזו. וגם אם אתם צריכים ומרגישים שחסר לכם חום ואהבה מהקרובים אליכם פשוט תשבו איתם ותגידו להם כמה זה חשוב לכם. אולי תרגישו קצת לא נעים אבל לשבת ולסבול זה יותר גרוע. וגם בהרבה מן המקרים, האנשים מסביבכם שאינם מתבטאים זה לא בגלל חוסר אהבה כלפיכם אלא לפעמים זה חוסר זמן וחשיבה בגלל מרוץ החיים, ולפעמים זה פשוט חוסר ידע עד כמה זה חשוב לשני להתבטא רגשית.

שתמיד נדע להאיר בלבבות האנשים שסביבנו ולכל העולם כולו.

שבת שלום ובשורות טובות לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!