נמאס לך מהמריבות • השיטה שתעזור לך להתמודד
המריבות בבית אינן פוסקות ולך כבר נמאס כל רגע לעצור אותן • כך תוכלי להיכנס לראש של ילדיך בכדי להבין אותם, ואף ליצור מערכת יחסים טובה יותר ביניהם
- חני לוין
- י' סיון התש"פ
תארי לעצמך שאת נמצאת בעבודה, ורבקה שעובדת סמוך אליך החליטה להתנכל לך, בלי שום סיבה. את מרגישה פגועה, כועסת ואת מתחילה בשיחה נוקבת כלפיה, את מלאה, עצבנית ומתחילה ביניכן שיחה קולנית שמלווה באשמות ומילים פוגעניות, אמרת הרבה מילים שיש מצב שתתחרטי שאמרת אותם בכלל, אבל את חייבת, כי אחרת לא תצליחי לצאת מהאי צדק שנוצר כאן. בעקבות הצעקות הבוסית נכנסה לחדר. איך היית מרגישה אם היא הייתה: ממשיכה כאילו לא קרה כלום, מפרידה אתכן ושולחת כל אחת לחדר אחר, פוסקת שרבקה צודקת בלי לברר מה ארע ומסתכלת עליך במבט של: "הגזמת" איך התנפלת עליה?
וכעת נבדוק איך זה אצלנו בבית עם הילדים? אנחנו הבוסים, ההורים. הילדים הם סוג של רבקות יש להם מרחב שלם של יחסים בינם לבין עצמם. וזו אגב מערכת היחסים הכי ארוכה שתהיה להם כל החיים וכנראה שהיא גם זו שתהיה מאוד משמעותית בעיצוב הדימוי שלהם. אז אולי במקום להשקיע מאמצים אינסופיים בלהפסיק מריבות בין הילדים תחשבו כיצד אתם יכולים לייצר מערכת יחסים טובה ביניהם? כולנו בתור הורים שואפים לשקט בבית, חשוב לנו ללמד אותם את סדרי העולם בו יש מי שצודק ומי שלא ובכלל, המריבות שלהם לפעמים פוגשות אותנו בשאלת השאלות: "מה אני עושה לא בסדר?"
אז זהו - שגם אם תעשו בדיוק מה שצריך, הילדים שלכם לא יפסיקו לריב לגמרי. אבל אם תגיבו נכון תוכלו ליהנות ממצב שבו הילדים יריבו פחות ויעשו זאת מבלי לפגוע/להשפיל /להכות זה את זה. יודעים למה הם בחיים לא יוותרו על זה? ראשית, זו דרך יעילה מאוד להשיג את תשומת הלב שלכם, ומהר. שנית, המריבות עם האח נותנות להם הזדמנות פז להתאמן על יבש, דקה לפני שהם יוצאים לשדה החברתי. שם הם יתמודדו עם עימותים וחילוקי דעות, יצטרכו לדעת איך להתפייס אחרי מריבה וכו'.
לפני שנבין מה עושים בפועל: כדאי שאנחנו ההורים נשלים עם העובדה שלעולם לא נבין מה היה פה קודם. מבחינת אחד הילדים עצם קיומו של האח זה בעייתי ומפריע לו. וזה יכול להיות מהרבה סיבות, אם בתחושה של אחד מהם השני אהוב יותר, מוכשר יותר, לקח לו את הבמה, לפני שהוא הגיע היה פה שקט יותר ועוד ועוד...
מה הכוונה? לדוגמא: הילד נכנס הביתה ובלי שום הקדמה מתעצבן על האח שיושב ליד השולחן בסלון. אנחנו לא מבינים מה היה פה, אבל מה, כן קרה משהו. אצל הילד שלנו התפוצץ התסכול מיד עם הכניסה הביתה. למה? כי הוא אוהב לשבת בכיסא הימני בשולחן מבחינתו זה המקום שלו, וכאשר הוא הגיע הביתה הוא רואה את האח שהתנחל בכיסא שלו ואין מצב להזיז אותו משם. יתרה מכך הוא יודע שאתם לא תהיו לצידו. מתסכל....
תכלס איך עושים את זה? ניגשים למצב בצורה שונה לגמרי. המטרה שלכם היא לא להשתיק שני אחים שרבים או להרחיק ביניהם, להיפך! ליצור צוות מנצח בבית, ללא תחרות על פופולריות אצל הבוס, (כן, אתם הבוס)
לדוגמא: נשתף אותם בדברים - משהו כייפי כמו לשטוף את המרפסת, להכין ארוחת ערב, להחליט למי נוסעים לשבת וכו'.
הדבר החשוב! לא עושים השוואות - לא בקול ולא בראש! זה עלול להגביר תחרותיות ויריבות.
לשים לב לדברים הטובים שהם עושים אחד לשני - במקום להעיר להם כל הזמן על איך הם לא מתנהגים יפה אחד לשני, לחפש דווקא את הדברים הקטנים שהם התנהגו יפה ולפרגן להם. לדוגמא: 1. כל הכבוד שוויתרת לו על הכדור, 2. איזה ילד מקסים איך שאתה מכבד אותה מהממתק שלך וכו'.
הפרדה בצורה הנכונה - והכוונה לא אחד מהשני. קחו דווקא את השניים שרבים הרבה ותעשו איתם משו משותף כמו יצירה משותפת.
מה עושים בזמן של מריבה: אתם בתפקיד השופט. יש לכם כרגע את אותו אינטרס ואותה חמלה כלפי שני הצדדים. הכוונה היא לא להימנע מלהתערב אלא להימנע מלנקוט צד.
לא לפנות לאחד מהילדים אלא לשניהם יחד: לפעמים כבר מהסלון אנחנו צועקים: "מה עשית לו שהוא בוכה"? ואז ה"צודק" נשאר תמיד הצודק וקצת חסר יכולת לכן מגנים עליו וה"מציק" תמיד ישאר המציק ומרגיש תחושה של חוסר צדק כלפיו.
מסבירים את הכללים בבית - בזמן מריבה לא משפילים, לא מרביצים, לא מקללים.
משתדלים לדבר אל הילדים בזמן המריבה בשפת הרגשות - "נעלבת שהוא לקח לך את הכדור?".
לא מתערבים! רק שואלים אם הם זקוקים לעזרה - שואלים אותם אם הם צריכים עזרה בוויכוח, בודקים אם יש להם פתרונות, התשובות יכולות להפתיע אתכם.
את המריבות אי אפשר להפסיק וגם לא כדאי, אפשר לומר שהן אפילו משפשפות את ילדינו לחיים האמיתיים. חשוב לא להיכנס למקום שלא נוכל לצאת ממנו, מצד אחד אסור לנו להחליט מי האשם, כי אין לנו מושג, אך מצד שני להראות נכונות ואכפתיות. כדאי להשקיע בבניית היחסים ביניהם ולא להתמקד בכמה הם לא מסתדרים.
בהצלחה רבה.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות