ערב שבועות: כשראש הממשלה עיכב את ההפצצה לבקשת הרב שך

ברכה להפצצת הכור: באחד הימים בתחילת יוני 1981, בשעות הצהריים המוקדמות, עצר רכב שנשא לוחית רישוי שחורה ברחוב ראב"ד 27 בבני ברק. מתוכו יצא יחיאל קדישאי, ראש לשכתו של ראש הממשלה אז, מנחם בגין. קדישאי התייצב בפתח ביתו של הרב שך והודיע לבני המשפחה המופתעים שהוא חייב להיפגש בדחיפות עם כבוד הרב. הוא הוסיף כי הפגישה תיערך בארבע עיניים. "מדובר בעניין מסווג מאוד", אמר ולא פירט.

בני המשפחה פינו את הסלון, הצטופפו במטבח וקראו לעוזרו הנאמן של הרב, תושב בני ברק, שהיה באותה תקופה משמשו בקודש של הרב שך. המשב"ק הבהיר לאורחו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לעולם אינו משאיר את הרב לבדו. לקדישאי לא נותרה ברירה אלא להיכנע לדרישתו של שותף הסוד הנוסף.

לאחר כמה מילות נימוסין הגיע ראש הלשכה ללב העניין. הוא הסביר כי ישראל נערכת למבצע צבאי מסוכן ומורכב מאוד – הפצצת הכור האטומי בעיראק (אוסיראק). קדישאי הסביר כי אין זה עניין של מה בכך לפלוש למדינה ריבונית. מטוסי חיל האוויר יחלפו מעל מדינות אויב ונשקפת להם סכנה כבר בדרכם אל היעד, ועל אחת כמה וכמה כשיטוסו מעל סוללות הנ"מ העיראקיות. גם אם המבצע עצמו יסתיים בהצלחה וכל הטייסים ישובו בשלום, הוא עלול להצית תבערה במזרח התיכון ולגרום למשבר מדיני בין ישראל למדינות משפיעות בעולם. "נשלחתי על ידי ראש הממשלה לבקש את ברכתו של כבוד הרב ואת הסכמתו למבצע הזה," סיכם קדישאי.

הרב שך הקשיב בעניין והמתין זמן רב עד שהשיב. "לפני שאני נותן לכם את ברכת הדרך אני רוצה לדעת שלושה דברים," אמר. "באיזה יום, באיזה תאריך ובאיזו שעה ימריאו מטוסי הקרב?" ראש הלשכה, שראה ברב שך שותף סוד נאמן, שטח בפניו את לוח הזמנים המדויק: המבצע תוכנן ליום ראשון, ה' בסיוון תשמ"א, 7 ביוני 1981, ערב חג השבועות, בשעה אחת אחר הצהריים. כששמע זאת פסק הרב נחרצות: "לזה אני לא מסכים, לדבר כזה לא אתן ברכה. אני מבקש שתחילת המבצע תתאחר בשלוש שעות והמטוסים יֵצאו לדרך בארבע ולא באחת."

קדישאי השתומם והשיב כי ההחלטה אינה תלויה בו ושעליו לקבל אישור מהמטכ"ל. הרב שך אמר לראש הלשכה שהוא מוזמן להתקשר כשהאישור יהיה בידיו וחזר ללמוד.

לאחר כמה שעות צילצל הטלפון בבית הרב. קדישאי עידכן כי המטכ"ל אישר שהפעולה תידחה בשלוש שעות ותיפתח בארבע אחר הצהריים וקיבל את ברכת הדרך מהרב שך. הרב לא שיתף איש בסוד המבצע. גם כשביקש מתלמידי הישיבה לומר תהילים מיד אחרי תפילת המנחה בערב שבועות, איש לא חשד במאומה – הנהגות חדשות והוספה בקודש אינן עניינים חריגים בעולם הישיבות. כאשר הרב הורה להתפלל את התפילה המיוחדת "אחינו כל בית ישראל", המכוונת למען יהודים הנתונים בסכנה, עבר רחש קל בקהל התלמידים וכל אחד ניסה לנחש מה יודע ראש הישיבה.

באותו יום, בארבע ודקה, יצא לדרך מבצע "אופרה", הידוע גם בשם מבצע "תמוז". רביעיית מטוסי אף-16 המריאה משדה התעופה עציון לעבר בגדד, מלווה ברביעייה נוספת של מטוסי אף-16 ובשישה מטוסי אף-15 לחיפוי. שעת השין תואמה בדייקנות על פי הוראתו של הרב שך. בשבע בערב שבו הטייסים לבסיסם בשלום.

לאחר המבצע המזהיר נפוצו בישיבת פוניבז' שמועות על הפגישה בין הבכיר מלשכת ראש הממשלה לרב שך. איש לא הבין מדוע היה חשוב כל כך לדחות את תחילת המבצע בשלוש שעות. חלק מהתלמידים סברו שארבע אחר הצהריים בערב שבועות היא שעה המסוגלת לישועה, לפי כוונות מיוחדות של צדיקים. אחרים נותרו ללא מענה. לימים הסביר הרב שך לאחד ממקורביו את פשר העניין: באחת בצהריים, ערב שבועות, עסוקים בישיבות בהכנות לחג. אחרי ההכנות פורשים בחורי הישיבה למנוחה קצרה, מכיוון שמצפה להם ליל שימורים שבו הם אינם עוצמים עין ולומדים תורה. באחת אמנם מתפללים תפילת מנחה, ומנוחת הצהריים שאחריה נחשבת הכנה למצווה, אבל בכל אלה אין כדי להבטיח את הצלחתו של מבצע בסדר גודל כזה, הסביר הרב. להצלחתו של מבצע צבאי כה מורכב נדרש כוח התורה של כל עולם הישיבות. בארבע אחר הצהריים כבר מתחיל בישיבות סדר הכנה למתן תורה, המכונה סדר "נעשה ונשמע". המבצע שאב את כוחו מלימוד התורה באותה שעה. זה היה סוד ההצלחה שלו.

התאמת התוכנית המבצעית ללוח הזמנים של תלמידי הישיבות מלמדת לא רק על מעמדו הרם של הרב שך בקרב מקבלי ההחלטות בישראל, אלא בראש ובראשונה על יחסו המיוחד ללימוד התורה, שבו ראה ערך עליון שהכול מתבטל בפניו. לפי השקפתו, למבצע צבאי ללא גיבוי של כוח התורה צפוי כישלון ואומה ללא תורה סופה אבדון.

הסיפור מככב בספרו החדש של דוד זולדן, ממייסדי הנח"ל החרדי - "החרדים החדשים", בהוצאת: כנרת, זמורה, דביר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!