לא הייתי השנה במירון ואיני "מתוסכל" מכך

לא הייתי השנה במירון, ואיני "מתוסכל" מכך. שנה שעברה זכיתי וכן הייתי, וגם לפני שנתיים וכך הלאה. מרגע שהודיעו ש"בשל אילוצי והמלצות הגורמים המקצועיים לא יהיה ניתן לעלות השנה מירונה", ידעתי שר' שימען לא יכעס. והוא דווקא כן יבין, ובעיקר ימליץ, יעתיר יתפלל ויבקש על עמך ישראל צאן קדושים. גם הוא שהה במערה 12 שנה, בלי קשר לעולם החיצון כשזה נגע לענייני פיקוח נפש.

מסופר על ה'אור החיים' הקדוש ז"ל, "וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש שלהבת, קוב"ה וכל פמליא של מעלה הכא (כאן), וכל נשמות הצדיקים שמה".

תיאור מרטיט זה היוה ועודנו כעת מקור השראה לדורות ארוכים שהיו ועודנם מחוברים בלב ונפש לתורת התנא האלוקי רשב"י. לתורתו ,רוחו ונשמתו זיע"א.

בל"ג בעומר ובכל השנה. בשביל רבבות רבבות מעמך ישראל, הציון הקדוש במירון הוא מסורת ודרך חיים. ילדים מחונכים וחיים מקטנות עד שיבה אודות יקרת עצם הנסיעה למירון. אל התנא האלוקי רשב"י.

בימות החול אם ביום רוח אם ביום גשם, אם ביום חמים ואם ביום סגריר. עוד כשהדרך ארכה ימים ארוכים, לוותה במס' אוטובוסים, ללא חניוני מהדרין, עם בקבוקי מים בסל, לצד סיפורי פולקלור וכיוצ"ב.

ואולם, אם עולם הישיבות שובת, בתי כנסת אינם נפתחים, אברכי הכוללים לא התחילו את ה'זמן' ואדמורי"ם אינם מקבלים קהל, אזי עלינו להבין כי סדרי עולם משתנים. אבל, ופה מגיע אבל גדול מאוד, כל זאת במידה ואכן "לא עולים השנה מירונה".

אבל, מרגע שמתחילה זליגה של "מי ומי", וזה בסדר גמור, כי כל יהודי זכאי ואף מצווה שיעלה מירונה, ובפרט ביום ההילולא. אולם אם רק ה"מי ומי" זכאים לעלות, כי הם, מחוברים, או מקורבים, או מתחנפים או משלמים לכתובת או לגורם "הנכון". אזי, "למה ניגרע".

למה יגרע חלקם של יהודים ומשפחות הדורי צורה, אשר כל רצונם הוא רק לפקוד את ציונו הקדוש ביום ההילולא. אנשים מהארץ ומחו"ל, המקפידים מזה כעשרות שנים להיות בציון ביום ההילולא, בימי צר ומצוק ובימי שמחה וחדוה.

אם זה עבור ילד החלאקה הנרגש, או לבן משפחה הזקוק לישועה, או לחולה הצריך לרפואה. חודשים ארוכים של ציפייה ממושכת נתלות באותו יום ההילולא. אין להם כל צורך "לראות ולהיראות", ולא לפרסם, ליחצן, לפבלק, להשוויץ להתהדר או כל מילה נרדפת או רודפת לכך.

"למה יגרע". עו"ד רוני פאלוך. צילום: באדיבות המצלם

בכפוף לאותם "אילוצי בריאות וקריטריונים", יכלו לערוך מתווה בו כל שעה כמות הורים לילדי חלאקה עולים להר במתחם מסוים, ישנם מנגנונים לכך, פשוטים, זמינים. בטח עם הקצאת כוח האדם שניתנה לאבטחת ההר.

חלילה לי מלחשוב או לחשוד כי היה עניין למקבלי החלטות שההימצאות והנוכחות בהר תהיה "יוקרתית וייחודית", זאת לא יעלה על הדעת. ובהחלט, אדמורי"ם צריכים לעלות ולהגיע אל מבנה הציון. למה יגרע חלקם של אדמורי"ם אשר על חצרם לא נמנים אלפי חסידים כ"י, או ראשי ישיבות וכו'?

אבל, במידה והיו "אמות מידה, קריטריונים" וכיוצ"ב, אזי מן הסתם זאת תלווה בשקיפות, ומדוע הם לא פורסמו? מדוע לא הגדירו את אותם הקריטריונים בכדי שיכללו את המשתתפים הנוספים הנ"ל, להילולא?

וכן, לכמה "אנשי חצר" זקוק העונה על הקריטריונים ? הכול לפי מידת הקירבה לפונקציונר או נושא משרה כזה או אחר?

יפה עשו שד"ר הרבנים אריה דרעי יעקב ליצמן ומשה גפני, בקוראם במעשה ובקול לחבריהם להימנע מלהשתמש ב"זכות חופש התנועה" המוקנית להם ע"פ חוק. ולא לעלות למירון השנה, והם אנשי מירון, נמצאים כל שנה כל השנה. ללא כל רעש צלצולים ופמליות.

כפי שלא יעלה על דעת אף אחד כי יותר להיכנס לכותל המערבי או להבדיל אלף אלפי - לכינרת - רק ל"אנשי תקשורת והפקה" ומקורביהם, וזאת בשל היותם "משאב ציבורי-לאומי", כך גם למירון.

אין כוונתי שלא יגיעו כלל "אנשי תקשורת והפקה" ואישי ציבור. אדרבה, יפיצו אנשי התקשורת את בשורת המקום הקדוש, ויהוו ערוץ חיבור ודיווח על המתרחש בו לאלו אשר נבצר מהם.

אולם לצד כך, לא יעלה על הדעת כי אלו המעלים נר תמיד במשך כל ההילולא יעברו מסע יסורים ע"מ להכניס משאית שמן ואנשי התחזוקה שלה.

או כמו אותה פלטפורמה ברוכה אשר אפשרה לשלוח שמות לכל מאן דבעי ע"מ להזכירם על הציון.

אולם לצד זאת  - בטח לצד אותם "סלבס" שייצגו בעיקר את הילתם האישית - יותר ויתאפשר לאחרים המצפים ומשתוקקים לכך להשתתף בהילולא וללחך את כפות רגליהם בהר הקדוש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!