השר אוחנה לא מרפה: הגיש ערעור לנשיאת העליון נגד השופט מזוז
שר המשפטים אוחנה הגיש ערעור לנשיאת ביהמ"ש העליון על החלטתו של השופט מזוז שלא לפסול את עצמו מלדון בעתירה בעניינו הנוגעת ליחסים שבין שר המשפטים וסמכויותיו אל מול היועמ"ש • השר מעלה כמה תהיות באשר לכשירותו • "פגיעה ממשית בטוהר ההליך המשפטי"
- קובי עוזיאלי
- י"ב אייר התש"פ
- 11 תגובות
שר המשפטים אמיר אוחנה הגיש הבוקר (רביעי) ערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופט לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות.
הערעור הוגש באמצעות בא כוחו של השר אוחנה, עו"ד שמחה רוטמן ממשרד עו"ד רוטמן-לב, בהמשך להחלטתו של השופט מני מזוז שלא לפסול את עצמו מלדון בעתירה בעניינו של השר אוחנה הנוגעת ליחסים שבין שר המשפטים וסמכויותיו אל מול היועץ המשפטי לממשלה.
בערעורו, השר אוחנה מציין כי התנהלותו של השופט מזוז וסירובו לפסול את עצמו מדיון בנושא אשר עליו התבטא בעבר הקרוב והרחוק, ושעסק בעניין סמכותו כחוק של שר המשפטים, אשר לגביו ולגבי פעולותיו התבטא פומבית ובאופן לא ראוי, פוגע פגיעה ממשית בטוהר ההליך המשפטי.
שר המשפטים מציין בערעורו כמה נקודות מרכזיות:
• השופט מזוז התבטא בעבר על סיטואציה זו בדיוק בעת שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה, והביע את עמדתו באופן פומבי וחריג בשאלה מיהו הצודק בסכסוך, עובדה המונעת ממנו לעסוק בעתירה באופן בלתי תלוי ואובייקטיבי (סעיפים: 5-2, 34-28).
• הנחת המוצא אותה הביע בעבר השופט מזוז, ובניגוד מוחלט לחזקת תקינות המנהל, בה קבע כעניין קטגורי, שכל מעורבות של דרג פוליטי בעניין מינוי פרקליט מדינה היא פסולה.
אין ספק שהעניין הנדון בעתירה נשוא בקשה זו הינו עניין בו השופט היה מעורב בטרם התמנותו כשופט, ודי בכך בכדי לקיים עילת פסלות בהתאם לחוק (סעיפים: 6, 55-48).
• החשש הפוטנציאלי שהיה קיים עוד לפני שהשופט מזוז החל לעסוק בתיק, התממש במהרה, ואף יצר עילת פסלות חדשה, הנובעת מתוך התיק: השופט מזוז נתן צו ארעי, שכלל לא התבקש לתת, והמבוסס על תפיסתו את המצב הרצוי.
למעשה, ניתן הצו במטרה לשרת את רצונו של היועמ"ש כפי שהובע בהזדמנויות שונות, ולא את רצונם של העותרים כפי שהובע בעתירתם (סעיפים 8, 14, 47-35).
• בניגוד מוחלט לאמור בבקשת הפסלות, השופט מזוז לא התייחס לעילת הפסלות הנובעת מכך שנתן החלטה שלא נתבקש לתת ובכך הביע את דעתו בשלב מוקדם ביותר של ההליך, ללא ששמע כל טענה בעניין. הבעת עמדה שכזו, היא עילת פסלות כשלעצמה ומהווה "ירידה לזירת ההתגוששות" שבין הצדדים (סעיפים: 13, 59).
• התייחסותו של מזוז לטענה כי דבריו מכנס חיפה "לא התייחסו באופן ספציפי למבקש או לפעולה או החלטה קונקרטית שלו" אינם משקפים את המציאות העובדתית ורחוקים מתיאור אותנטי של האמת (סעיפים: 11, 27-18).
• ככל הנראה, סבור השופט מזוז כי כללי המניעויות שחלים על אחרים, אינם חלים עליו וכי אין מדובר בכלל גורף המחסן את שופטי בית המשפט שכיהנו בעבר כיועצים משפטיים לממשלה, זאת בהשוואה לשופט בדימוס אליקים רובינשטיין אשר ציין בהסדר ניגוד העניינים עם כניסתו לכס שופט ביהמ"ש העליון משנת 2016 כי הוא מנוע מלעסוק ב"כל העניינים בהם טיפל כיועץ המשפטי לממשלה" (סעיפים: 12, 58-56).
זאת ועוד, בערעורו מלין השר אוחנה גם על ההתנהלות הדיונית אשר גרמה לכך שהוא ובא כוחו "זכו" לקרוא את ההחלטה שדחתה את בקשת הפסלות ברשת החברתית "טוויטר", מפיהם של כתבי משפט שונים, כאשר ההחלטה באותה עת לא הייתה באתר בית המשפט ולא נשלחה למערער: "תמוה מאוד כיצד ההחלטה, בטקסט מלא, הגיעה לידי כלי התקשורת ופורסמה כבר בשעה 17:30 בעוד שבאתר האינטרנט של הרשות השופטת היא עלתה רק בשעה 17:39 ונשלחה לב"כ המערער באמצעות הפקס בשעה 17:50".
בסיומה של העתירה, מציין השר אוחנה באמצעות בא כוחו כי כל אחת מהעילות שצוינו במסמך המלא, "ובוודאי שהצטרפותן, מקימים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, ואף לפגיעה אנושה במראית פני הצדק" ולפיכך מבקש להורות על פסילת השופט מזוז מדיון בעתירה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 11 תגובות