הכל על הסגולה לשתות מי גשמים של חודש אייר

המשנה בפרק א במסכת תענית אומרת שגשמים היורדים לאחר ניסן הינם גשמי קללה - "יצא ניסן וירדו גשמים - סימן קללה הם". אז האם הסגולה בטעות יסודה?

ההסבר לקושיא זו מובא בגמרא בירושלמי (תענית פ"א הלכה ח) שמסבירה שאם ירדו גשמי ברכה במהלך החורף גם הגשם של אייר הוא ברכה. כלומר אם השנה היתה שנת בצורת והזרעים יבשו באדמה, וכתוצאה מגשמים מועטים הזרעים יתחילו צמיחתם ויקמלו באדמה. ולכן הם גשמי קללה. אך אם ירדו גשמים לפני פסח הרי שהם תוספת מבורכת לגשמים והם גשמי ברכה.

וכן כתב הרמב"ם (פרק ג מהלכות תעניות הלכה ט): "יצא ניסן של תקופה, והוא כשתגיע השמש לתחלת מזל שור, אין מתענים, שאין הגשמים בזמן הזה אלא סימן קללה, הואיל ולא ירדו כל עיקר מתחלת השנה". משמע, שאם ירד בחורף וממשיך לרדת באייר אין בכך סימן קללה. עוד נכתב בספר הזוהר, כי גם גשמים לאחר חג השבועות במידה והארץ צריכה להם, טובים לרפואה.

ומכאן נבין את מקור הסגולה שנכתבה בכמה מקומות. הגמרא במסכת שבת דף קמ"ז אומרת: "כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו". כל התרופות והסגולות לרפואה משפיעים יותר בחודש אייר עד עצרת. והחת"ם סופר בחידושיו כל גמרא זו, מבאר כי: "דהיינו חודש אייר ונרמז בפסוק "כי אני ה' רופאך".

מובא בשם רבי פנחס מקוריץ מגדולי תלמידי הבעש"ט, בספר נופת צופים (עמוד ו׳ סימן פה׳) וכן בספר אמרי פנחס (סימן רכא) "הגשמים שהם מפסח עד עצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים שאין כמוהו בכל הרפואות, דהיינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת את ראשו שירד הגשם על ראשו גם לפתוח את פיו בכדי שירד הגדם אל תוך פיו מימין.

וגם צריך לברור איזה גשמים שבם טובים דהיינו גשמים שהארץ צריכה להם הם טובים גם כן לרפואה הנ״ל וזה לשון הזהר פרשת תזריע דף צ״ד ע״א בזמן דאסגי קוב״ה חסד בעלמא ב״נ בעי למיהך בשוקא וכו׳ ובו וכו׳ עביד טובא ועיין שם היטב״. ועוד יש לעיין בספר חסד לאברהם (מעיין ז׳ נהר ה׳) שמביא עניין זה.

והרי לנו מקור יסוד בהררי קודש לעמוד בזמן בגשמים תחת כיפת השמים ולהטות ראשו שיוכל בצד ימין לשתות המים מן השמים ובכך יעתיר רפואה לעצמו.

יש לדון אם אפשר לאגור את המים בכלי ולשתות ויש מעידים שרבי הצדיק יצחק כדורי זצוק״ל היה מנהיג כך לאחרים. בברכת רפואה שלמה מהרה אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!