משבר הנגיף • זקן הפוסקים: מתי מותר ומתי אסור להלשין לרשויות

בעקבות הפולמוס בעולם ההוראה בעניין היתר 'מסירה' לשלטונות כנגד העוברים על תקנות משרד הבריאות, ובמענה לפניית רבה של שכונת רמת שלמה הגאון רבי מתתיהו דייטש, כתב השבוע זקן הפוסקים הגר"מ שטרנבוך מכתב מיוחד בו קבע כללים על היתר המסירה.

במכתבו קבע זקן הפוסקים כי יש להבחין בין הוראות שבהפרתם יש סכנה מוחשית וממשית - כמו חולה מאומת המסתובב בין אנשים המוגדר כרודף גמור, לשאר תקנות המועילות אך לא נתקנו אלא לשמירה והרחקה יתרה למנוע צד נזק בספק ספיקא, [כמו הטלת סגר מוחלט בימים מסוימים וכדו'] בהם אין להתיר באופן גורף ויש לשאול שאלת רב בכל מקרה לגופו.

במכתבו אף ביקש זקן הפוסקים מרבני הערים לגלות אחריות ולהטיל סנקציות באמצעות בתי הדין נגד מפירי התקנות וההוראות באופן המסכן את תושבי העיר.

המכתב המיוחד נכתב במענה לפנייתו של רבה של שכונת רמת שלמה הגאון רבי מתתייהו דייטש שביקש מזקן הפוסקים הגר"מ שטרבוך שליט"א לכתוב תשובה מפורטת בנושא הטעון והמתגלגל בימים אלו בבתי הרבנים, מה הם הכללים להתיר למסור למשטרה את מפירי תקנות הממשלה בנושא השמירה מנגיף הקורונה.

במכתב שאלתו כותב רבה של שכונת רמת שלמה: "שוכט"ס לרבינו הגדול, גאון ישראל, פוסק הדור, שר התורה, מרן רבי משה שטרנבוך שליט"א הראב"ד דפיעה"ק ת"ו. ביראת הכבוד וחרדת קודש הנני בזה לחלות פני מרן שליט"א להאיר לנו הדרך נלך בה, מה שנשאלתי הרבה לעת הזאת. לצערינו הרב יש מתחכמים ועושים דין לעצמם שאין צורך בתקנות הרופאים, למרות שאין להם דעת הרופאים שמסכמת לדעתם, אשר על כן רבים השואלים אם מותר למסור אותם לשלטונות להענישם על כך, וכמובן שאין מדובר אלא אחרי שהוזהרו באזהרה שאם לא יחזרו בהם ויצייתו להוראות אז מבקשים למוסרם".

במכתבו מביא הרב דייטש 'מעשה רב' בו היה נוכח בכלי ראשון בהיותו אצל בעל ה"מנחת יצחק" זי"ע: דכירנא לפני רבות בשנים הציעו שאלה כעין זה לרבינו הגדול מו"ר מרן הגאב"ד המנחת יצחק זי"ע אם מותר למסור לשלטונות אלו המסכנים עוברי דרך על ידי אי זהירות בהנהגתם בכלי רכב, ופסק בסכינא חריפא שאם התרו בהם התראת בי"ד מותר למוסרם לערכאות, והשאלה אם בנידון דידן זהו רק היתר או גם חיוב למוסרם שלא תתפשט המגיפה, ונקווה שרבינו שליט"א יואיל בטובו להאיר לנו ההלכה בזה כדרכו בקודש".

במענה לשאלתו של רבה של שכונת רמת שלמה הגאון רבי מתתיהו דייט  כותב הגאון רבי משה שטרנבוך תשובה הלכתית ארוכה, ובה הוא קובע כללים בנידון, ומורה כי יש להבחין בין הוראות שבהפרתם יש סכנה מוחשית וממשית - כמו חולה מאומת המסתובב בין אנשים שדינו כרודף גמור, לשאר תקנות המועילות להסרת המגיפה אך לא נתקנו אלא לשמירה והרחקה יתרה למנוע צד נזק בספק ספיקא, [כמו הטלת סגר מוחלט בימים מסוימים וכדו'] בהם אין להתיר באופן גורף ויש לשאול שאלת רב בכל מקרה לגופו.

בדבריו מדגיש הגר"מ שטרנבוך, כי כל אחד חייב לשמור את תקנות הרופאים,  אך יחד עם זאת ההיתר למסור לשלטונות אינו גורף, וכי בכל מקרה יש לשאול שאלת חכם לאחר הצגת שלל המקרים,

את מכתבו פותח זקן הפוסקים הגר"מ שטרנבוך בהקדמה כללית על דיני מסירה: "לכבוד ידידינו הגאון הגדול רבי מתתיהו דייטש שליט"א, רב שכונת רמת שלמה פעיה"ק ת"ו, ובעמח"ס נתיבות אדם, אחדשה"ט וש"ת, קיבלתי מכתב שאלתו אם יש למסור לשלטונות מי שאינו שומר את תקנותיהם במגפת "קורונה", כדי שיענישו בדיניהם כמשפטם, באשר הניסיון מוכיח שרבים נדבקו בכך כשלא שמרו את התקנות.

"קודם שאכתוב לו בפירוט על שאלתו בניד"ד, אקדים תחילה הקדמה קצרה, דנידון זה להתיר למסור את חבירו לשלטונות כדי שיקנסוהו בממונו, הוא נידון חמור מהחמורות שבחמורות ממש, וכמפורש בשו"ע (חו"מ סי' שפ"ח סעי' ט' -י') שהמוסר אין לו חלק לעולם הבא, ועל אחת כמה וכמה כשמוסרו למשטרה על מנת שיקנסוהו דחמיר טפי, שהרי בזה הוא נחשב גם כהולך לערכאות, וזהו עוון פלילי מהחמורות שבחמורות והרי הוא מרים יד בתורת משה".

במכתבו ממשיך זקן הפוסקים בהוראה נחרצת כי מי שמסכן את הרבים, יש חיוב גמור על כל אחד למסור אותו לשלטונות, וזאת לאחר התראה כדת וכדין: "לעומת זאת, מי שמסכן את הרבים חייבים למוסרו לשלטונות לאחר שמתרים בו, ואם אפשר להם מוטב שיזהירוהו תחילה על ידי בי"ד או על ידי הרב דמתא, (שלפעמים בהתראה בעלמא אינו מאמין שבאמת ימסרוהו), ואם בכל זאת הוא מתעקש בדרכו ואינו מקבל את ההתראה, או שאי אפשר להתרות בו, דינו כרודף שחייבים למוסרו לשלטונות כדי שיכפוהו שלא יסכן את רבים, וכל זה ג"כ רק לאחר שמקבלים היתר מרב מובהק שיש בזה סכנה לרבים, דאל"ה נתת תורת כל אחד בידו, וכל אחד ימסור חבירו לשלטונות על ידי החלטתו ושיקול דעתו שהדבר נידון כסכנה.

בהמשך מכתבו כותב כי הגדרת העניין מסורה אך ורק לידי בעלי ההוראה ולא "לראשי השלטון החופשיים" כלשונו: "כלל הדבר בזה אינו נקבע ח"ו לפי החלטת ראשי שלטון החופשיים שאין להם השגה בכללי דיני התורה, והגע עצמך, הרי הם לבד משנים את תקנותיהם מזמן לזמן, והיאך יתכן שייקבעו דיני איסור מוסר לפי רגע שינוי החלטתם, ובוודאי אין הדבר תלוי אלא בדעת תורה, ובכל מקרה יש לקבל היתר מרב מובהק אם נחשב בגדר "מזיק את הרבים".

בדבריו מדגיש כי אין לראות במכתבו כזלזול בהוראות הרופאים, ואף הוא עצמו נזהר ושומר על כל הוראות הרופאים, ורק בדיני מסירה יש להבחין בין המקרים: "הן אמת שתקנות כיוצא באלו נתקבלו בכל העולם כולו, ובוודאי אף אנו שומרים את כלל הרחקות הרופאים בעניינים אלו, אבל משום זה לא נחרוץ דינו של העובר על כל תקנה שהוחלטה על דעתם בלבד כ"מזיק את הרבים", ובפרט שיש מהתקנות שלא נתקנו אלא כשמירה והרחקה יתרה, ויש לדון כל מקרה לגופו".

בשלב זה של מכתבו, עובר זקן הפוסקים לקבוע כללים ברורים להלכה למעשה במפירי הוראות משרד הבריאות לשמירה והגנה מנגיף הקורונה: "להלכה למעשה נראה, שמי שיש לו סימני המחלה, וכל שכן אם ידוע בבירור שחלה במחלה, ויוצא להסתובב בין אנשים, מצווה להתרות בו מיד, ואם אינו מקבל ההתראה או שאי אפשר להתרות בו, דינו כרודף שחייבים למוסרו לשלטונות כדי למנוע היזק הרבים.

"אבל בכל שאר התקנות, הכל תלוי לפי העניין, ואין לכל אחד להכריע בזה לפי שיקול דעתו מהו בגדר "סכנה" על פי דין תורה, אלא יש לשאול ולקבל היתר מתלמיד חכם ובעל הוראה מובהק, וחלילה להסתמך בזה על שמועות בעלמא, או על הקשת מקרה למקרה בלא קבלת היתר מפורש מבעל הוראה מובהק.

לקראת סוף מכתבו יוצא הרב שרטנבוך בהוראה לרבני הערים לפעול להטלת סנקציות דרך בתי הדין על מפירי ההוראות: "באופן שניכר שיש פירצה בעיר, ורבים אין שומרים על תקנות ההרחקה שנתברר לפי דברי הרופאים שהם מועילים לצמצם את המגיפה, מוטל על רבני העיר לפעול ולטכס עצה היאך לגרום לציבור לשמור היטב על התקנות בלא שום פירצה, ובמקום הצורך יש לבתי הדין להטיל קנסות וכיוצ"ב לאחר התראה כדין תורה, אך לא ירעו ולא ישחיתו לעבור בחטא חמור דמסירה בלא שיקול דעת בכל מקרה לגופו".

את מכתבו מסכם הראב"ד במילים קצרות: "סוף דבר, דין מוסר אינו תלוי בדין תקנת המדינה, אלא בהכרעת חכמי התורה מהו בגדר רודף, ויש לדון בכל מקרה לגופו, ובעוה"ר רבים מדמים שההחלטה אם נקרא רודף או לא, נעשה תלוי בשיקול הדעת של החופשיים ראשי השלטון כאן רח"ל, וזהו גופא חילול השם שאין כמוהו, וכמו שכתב הגר"א (חו"מ סימן כ"ו) שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני העכו"ם, הרי הוא כופר בקב"ה ובתורה, שנאמר כי לא כצורינו צורם ואויבינו פלילים.

בשולי מכתבו גם התייחס הרב שטרנבוך להסתה החילונית נגד החרדים וכותב: "בעוונתינו הרבים, היום בימות המשיח רבו המסיתים רח"ל, ומצווה לפרסם שאנו שומרים את תקנות ההרחקות בענייני תקנת הבריאות, אבל כשנוגע להקל כמו איסור מסירה אין אנו מתחשבים בהם כלל, אלא בגדולי ההוראה בלבד, ועל פיהם נלך שזהו רצון הבורא ית"ש.

"ועל הכל ראוי לזכור, שאף שאנו מצווים מן הדין להיזהר באזהרות הרופאים, אסור להסיח דעת שעיקר הישועה תלוי בבורא ית"ש, ורק על ידי ביטחון ותחנונים אליו יתברך יום יום, יגן ויושיע את בניו מצרה.

"ואני מקצר במקום שיש עוד להאריך, ובאתי רק להעיר, והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית וגו', הנני המצפה לרחמי שמים מרובים, משה שטרנבוך".

פסק ההלכה של בעל 'תשובות והנהגות', עורר הדים רבים בקרב רבנים ומורי הוראה בארץ ובעולם, וישמש כאבן יסוד בהכרעות הרבנים ופוסקי ההלכה בארץ ובעולם בסוגיות אלו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!