השוהים במלוניות: אנו מרגישים במתקן כליאה

ע"פ הנחיית משרד הבריאות כל הנוחתים בארץ מכל יעד בחו"ל נלקחים למלוניות בידוד, שם הם שוהים 14 יום בבידוד מוחלט. אך נראה שהמקום נראה יותר כמקום כליאה, וכך גם היחס אל השוהים בו. כך ע"פ טענתם של חלק מהשוהים שם.

מארק צל, עורך דין ויו"ר המפלגה הרפובליקנית בארץ ויו"ר ועד מנהל של אוניברסיטת אריאל, השוהה במלונית בידוד סיפר בשיחה לערוץ 12: "אני אזרח ולא חייל. אני גם לא עבריין ובכל זאת אני מרגיש אסיר בגלל הקורונה".

צל הגיע לארץ לפני חמישה ימים ממיאנמר (בורמה לשעבר) על מנת לחזור לישראל ולהיות בחיק משפחתו. בדרך לארץ הוא עבר מסע ארוך דרך טוקיו, לוס אנגלס וניו ג'רזי ומשם נחת בארץ בטיסה של יונייטד. לאחר הנחיתה הועבר מיד לבידוד של שבועיים במלון כפי שמחייבים הנהלים.

"כל התכנון חזרה לארץ היה מסובך ומסוכן. השגריר במיאנמר אמר לי שהוא לא מאמין שאצליח להגיע לארץ, אך כל הטיסות היו כמעט ריקות. למשל בטיסה מיפן ללוס אנג'לס היה מטוס ענק ובסך הכל רק 19 נוסעים. בטיסה חזרה לארץ, לדעתי היו רק 35 אנשים שעלו על הקו הארוך. אנשים רבים חששו שאעבור במדינות שדורשות בידוד ולא אוכל להתקדם ולהגיע לארץ, אך מצאתי את הדרכים וכעת אני פה".

"ברגע שהגענו לשדה התעופה בארץ. אנשי פיקוד העורף לקחו אותנו יד ביד מהמטוס ומאז הם כל הזמן איתנו. העבירו אותנו ישר מהמטוס דרך ביקורת דרכונים, קבלת מזוודות ועלינו לאוטובוס למלון גנים. כשהגענו, ישבתי שעה באוטובוס עד שקיבלנו אישור להיכנס למלון בגלל הפרוצדורות. ברגע שירדתי מהאוטובוס הייתי מחויב ללכת מיד לחדר וכעת אסור לי לצאת ממנו, אפילו לא לפרוזדור. החדר עצמו נראה בסדר גמור, יש לי נוף יפה אבל אי אפשר לצאת ואין לי מרפסת. אני גם צריך לנקות בעצמי את החדר ואני לא ילד. חולי הקורונה לעומת זאת, יכולים לצאת מהחדר, להסתובב ולנשום אוויר אבל לנו אסור. אני ממש לא מצליח להבין את המדיניות הזו, היא עקומה מוזרה ובכלל לא ברורה. עד עכשיו אף אחד לא בדק אותנו ואני תוהה מתי יעשו זאת".

מארק נשאל האם כשעבר בשדות תעופה אחרים בעולם התייחסו אליו בצורה יפה יותר והשיב "כשהגעתי לארה"ב אף אחד לא עצר אותי, אף אחד לא בדק אותי רק מדדו חום ללא מגע. הייתי בכמה מקומות בחודש האחרון ולא ראיתי הקפדה כל כך גדולה. ישראל מתנהגת כאילו כל המדינה היא צבא".

צל עוד סיפר כי את הארוחות משאירים להם מחוץ לדלת, ללא מגע אדם בניגוד לתיאורים והתמונות שהתקבלו ממלון אחר בתל אביב. "בלית ברירה, אני צריך לאכול אוכל צבאי שלא טעים לי. ביקשתי מלח ופלפל אבל סירבו לתת לי. אמרו לי שזה לא בנוהל וצריך להסתדר עם מה שיש. הם מאוד מנומסים אבל אתה חי כאן לפי הנהלים של הצבא".

צל מתאר מספר מקרים נוספים בהם לטענתו נתקל בהתנהלות אטומה מצד חיילי פיקוד העורף: "אני אדם דתי וביום שבת האחרון ביקשתי יין לקידוש אבל סירבו לתת לי. אחרי שביקשתי והתלוננתי קיבלתי אביזרים להבדלה אבל רק שלוש שעות אחרי שהשבת כבר יצאה. דוגמה אחרת היא מניעת תרופות. הייתי במשך חודש בחו"ל ואזלו לי התרופות. אמרו שקופת חולים תדאג לי ולקח לי הרבה זמן לשכנע את קופת חולים שיתנו לבן שלי את התרופות כי הכרטיס המגנטי אצלי, אבל גם כאשר הוא הגיע במיוחד למלון והביא לי את התרופות מנעו ממנו לראות אותי וכאשר ביקשתי לקבל את התרופות, כי ידעתי שהן הגיעו למלון, אמרו לי שיש זמני חלוקה ברורים. יש כאן הרבה חיילים שמסתובבים, אני לא מבין מה הבעיה ולמה צריך למנוע מאדם מבוגר תרופות. כששאלתי להסבר אמרו לי שככה זה צבא וככה זה עובד".

למרות שאסור לאנשים במלון להיפגש אחד עם השני, צל מספר כי פיקוד העורף יצר עבורם קבוצת ווטסאפ לעדכונים והאנשים הקימו קבוצת ווטסאפ נוספת בינם לבין עצמם. "למרות שאיני שותה אלכוהול, אני בן 67, יש אנשים שעושים מעין מכולת, מעין שוק שחור והם מצליחים למכור אחד לשני דברים שהצבא לא מספק כמו אלכוהול וסיגריות", מספר צל. "זה קצת מצחיק, אבל זה חלק מהמציאות. אני לא משתתף בזה. זה פשוט מרגיש לי לגמרי כמו התנהלות של בית כלא ואני בסך הכל מחכה שישחררו אותי, כי לא עשיתי כלום ואני לא אשם".

מדובר צה"ל נמסר: "מלונית המבודדים הוקמה באותו היום, ולכן לא הייתה מוכנה בצורה המיטבית ביותר על מנת לתת מענה מלא לדרישות השונות שהתקבלו באותן השעות. כל הטענות שהועלו טופלו בתוך מספר שעות. אורחי בית המלון קיבלו את הציוד הנדרש על מנת לערוך קבלת שבת וקיבלו את המענה הנוסף. יש לציין כי ישנו איסור מוחלט על הדלקת אש בחדרים ולכן נאלצו לסדר אופציה חלופית. בנוגע לטענות שהועלו לגבי קבלת התרופות, הכנסת תרופות חיצוניות למלונית מצריכה הליך מסודר וקבלת אישור ממשרד הבריאות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!