כ"ד כסלו התשפ"ה
25.12.2024
עידן הקורונה

החילוני תמה: מה הטירוף שלכם עם המקוואות

הקורונה בעזרת השם בסוף תעבור מן העולם אבל איך אנחנו נצא ממנה? האם נתנו למידות הלא טובות שיש בנו לצאת החוצה, או פשוט לתת מלחמה ולהתגבר | טורו השבועי של המטפל הרגשי מרדכי רוט

החילוני תמה: מה הטירוף שלכם עם המקוואות
מקווה צילום: אוהלי צדיקים ואומן אקספרס

יצא לי לדבר עם יהודי שאינו שומר תורה ומצוות בחול המועד פסח האחרון ובפיו תלונות כרימון על החרדים הלא אחראים שאינם שומרים על כללי משרד הבריאות ופוגעים ומדביקים את כלל האוכלוסייה בגלל חוסר אחריותם.

"תגיד לי", הוא אומר. "מילא תפילה, ללמוד תורה, אני יכול איכשהו להבין. אבל מה הטירוף שלכם עם המקוואות אני לא יכול להבין את זה.

מה כל כך חשוב לכם מקווה?!" שאל בכעס.

שאלתי אותו: "תגיד לי, מתי הייתה הפעם האחרונה בה בכית על איזה משהו? ככה, בכי אמיתי מכל הלב והנשמה".

"אני כבר בן 55 וכבר שנים רבות לא בכיתי", ענה.

"ועל מה בכית לפני שנים?" שאלתי.

"זה היה כשאבא שלי נפטר", ענה.

"אז בוא ואספר לך משהו", השבתי לו. "בדיוק דיברתי עם יהודי חסידי אדוק במוצאי יו"ט הראשון של פסח. זה יהודי שיושב ולומד יומם וליל מקפיד על קלה כבחמורה, וכן - גם על מקווה היהודי מקפיד במשך שנים רבות ללכת בכל יום.

בערב החג, סיפר לי אותו יהודי, בגלל שכל המקוואות היו סגורים, נכנסתי למקלחת על מנת לבצע לפחות 'תשעה קבין' לעמוד מתחת למקלחת חמש דקות.

תוך כדי המקלחת עיניי זלגו דמעות ללא הרף: 'אבא שבשמיים אני כל כך רוצה להיטהר לפניך לפני החג אבל אין לי מקווה, יהי רצון מלפניך שזה יהא כמו מקווה שאני אתקדש לפניך כמו מקווה'.

הדמעות של אותו יהודי זלגו לא חמש דקות, אלא עשרים דקות, הוא היה תחת זרם של מים ועיניו דומעות שהשם יקדש אותו והשם יטהר אותו.

ממש מי כעמך ישראל גוי קדוש".

מרדכי רוט.

עכשיו, שאלתי את אותו יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, אתה מבין למה כל כך חשוב מקווה? תראה על מה אותו יהודי בוכה!

זה בנפשו זה החיים שלו! הוא לא בוכה שאין לו בית מזהב, הוא בוכה כי הוא בסך הכול רוצה להגיע לחג הפסח קדוש וטהור.

מה החיים שלו? ומה עם החיים שלנו! אמר.

אני רוצה לראות, אמרתי לאותו יהודי, שסוגרים לכם את האינטרנט הטלוויזיה ואת כל שאר המרעין בישין שאתם רואים, בגלל הקורונה אין כלום לא יכולים לראות, אתה חושב שהייתם מסוגלים לעמוד בזה ולהישאר בתוך הבית... האמן לי שאחרי שבוע הייתם רצים ברחובות. האמן לי שבשביל יהודי שומר תורה ומצוות התפילות במניין, לימוד התורה, המקווה, שאומרים לו תישאר בבית זה לא פחות קשה מאשר אם היו סוגרים לכם את האינטרנט והטלוויזיה. ובכל אופן 99 אחוז שומר על עצמו ושומר על הכללים למרות הקושי הענק שבדבר.

תראה בעצמך איך האפליה זועקת פה – אתה יודע שלהפגין מותר! אז למה להתפלל אסור?!

אתה יודע ש'בכנסת' מותר לשבת 15 איש בחדר אחד! אז למה אסור עשרה אנשים בביהכנ"ס?!

גרוע בעיניך 'בית הכנסת' מ'הכנסת'?!

אין כוונתי ח"ו לזלזל בכללים, צריך להחמיר בפיקוח נפש, אבל אם מותר להפגין ברחבת הבימה בתל אביב כ-1000 איש, בשעה שאין המשטרה נוקפת אצבע בטענה שהם שומרים על הכללים: מסכות, וריחוק של שני מטרים זה מזה. אז גם אצלנו כששומרים על הכללים וב"ה שומרים [לבד מהעשבים השוטים שנמצאים בכל חברה] אין שום סיבה להתנפל עלינו.

"כמה ילדים יש לך?" שאלתי. "3 ילדים", ענה. "תקשיב", אמרתי לו, "פה בבני ברק ישנן הרבה מאוד משפחות שיש להן 9 ילדים ואף יותר בבית שהוא הרבה יותר קטן משלך.

בלי מחשב, בלי אינטרנט, בלי סרטים, ככה בלי כלום צריך להעסיק אותם".

"הילדים שלי נמצאים כל היום על המחשב יושבים וצופים ללא הרף", אמר אותו יהודי.

להגיד לכם שהצלחתי להשפיע קצת על דעתו שאנחנו לא כאלו שחורים כמו שאנחנו נראים, אולי במקצת.

ומעניין לעניין באותו עניין.

מתקופת הקורונה אני מקבל הרבה טלפונים של אנשים שנמצאים במצב זוגי לא טוב שמידרדר מיום ליום.

כל מי שהיה לו קשה לפני זה עם זוגיות אז עכשיו זה הגיע למצב של גפרור ודלק שנפגשו יחד - הכול מתפוצץ בשניות.

וגם כל מיני שדים קטנים יוצאים בתקופות האלו. הדבר הכי חשוב עכשיו בתקופה הזו למרות הקושי הגדול זה לעבוד על המידות, שזה אומר להתייחס לבני הזוג ולילדים שלנו באהבה, בחמלה, ברחמים. לכבד להחמיא. לא לצעוק ולפגוע. אין עבודת השם יותר גדולה מזו.

הקורונה בעזרת השם בסוף תעבור מן העולם אבל איך אנחנו נצא ממנה? האם נתנו למידות הלא טובות שיש בנו לצאת החוצה, או פשוט לתת מלחמה ולהתגבר.

קיבלתי טלפון במוצאי החג מאישה אחת שאומרת לי אני רק מחכה שתיגמר הקורונה, ברגע שהיא תיגמר אני בורחת מהבית שלי לא רוצה לחיות יותר עם בעלי.

השם ישמור ויציל. "תמיד הוא היה ככה?" שאלתי. "לא", ענתה. "אבל שדים כאלו יוצאים לו שלא יצאו לו אף פעם".

יש ליד ביתי רחבה גדולה של חול. אתמול בלילה מאוחר אני שומע מחלוני יהודי מתבודד ואומר: "אוי אבא תעזור לי לא לכעוס על אשתי, אבא תעזור לי לכבד את אשתי למרות שכל כך קשה לי עכשיו, אוי אבא תעזור לי להתייחס יפה לילדים שלי לא לצעוק עליהם לא להעיר להם. אוי אבא רחם עליי שאני אשאר תמיד מאמין בך ושאני לא אשכח שהכול לטובה. אבא תן לי שלווה, אבא תעזור לעם ישראל הנתונים בצרה, אבא מה יש לי חוץ ממך. אני פשוט אוהב אותך ואל תשכח אותי".

יש יהודים צדיקים בעולם הזה.

שבת שלום לכל ישראל הקדושים.

 לתגובות: [email protected]

 

מרדכי רוט טיפול רגשי קורונה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 11 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}