סיפור חיים: המולטי מיליונר לשעבר שתרם מיליונים ונפטר מקורונה

הרב חיים משה סטרולוביץ ז"ל, מי שהיה מוכר כגביר גדול שתרם עשרות מיליוני דולרים למוסדות תורה וחסד והתגורר בשנים האחרונות בלייקווד - נפטר מנגיף הקורונה בגיל 73.

'בחדרי חרדים' מביא קווים לדמותו של הנדיב בעל החסד, שהוא עוד אחד מהקרבנות הרבים שסופג העולם היהודי ברחבי העולם בשבועות האחרונים בעקבות מגיפת הקורונה הקשה, שמתמקדת בריכוזי החרדים.

הרב חיים משה סטרולוביץ ז"ל, נולד בשנת תש"ז בעיר קאשוי שהייתה נתונה תחת שלטון סלובקי, לאביו הרה"ח שמואל יצחק ז"ל. הגה"ק רבי רפאל בלום, האדמו"ר מקאשוי זצ"ל, שימש כסנדק בבריתו.

העשירות עברה במשפחה מדור לדור. האב, שהתגורר לפני מלחמת העולם השנייה בהונגריה למד אצל המהרי"ץ דושינסקי, ה'פרשבורג'ר רב', ה'נייטרא רב' ועוד, היה תלמיד חכם ונשוא פנים ולפרנסתו עסק במסחר והתעשר.

חיים משה, למד במספר ישיבות בישראל ובארצות הברית, ביניהן: נייטרא, דושינסקי וסאטמר. הוא שקד על לימודיו וחבש את ספסלי בית המדרש יומם ולילה. בתקופה זו אף נבחן אצל גדולי ישראל וקיבל 'סמיכה' להוראה מידי הגאון רבי ישראל יצחק רייזמן זצ"ל, חבר בד"ץ 'העדה החרדית'; הגאון רבי יהושע מנדל אהרנברג זצ"ל ועוד. לאחר נישואיו עם בתו של הרה"ח מעכיל וידער מאנטוורפן, התגורר מספר שנים בבלגיה ולמד בכולל מקומי. לאחר מכן, בהיותו בן עשרים וארבע, עקר לווינה והשתלב בחיי המסחר ובתעשיית הפרוות המשגשגת של אביו.

לאחר פטירת האב, חיים משה ירש את עסקי האב ובמקביל נכנס גם לענף הנדל"ן.

נציגי מוסדות התורה נהגו לטוס במיוחד לווינה כדי ליהנות ממתנת ידו. "בעל הצדקה הגדול ביותר בווינה", תיארו אותו. בכל מוצאי שבת חולקו על ידו כספים רבים למטרות תורה, צדקה וחסד. לא היה איש שלא נענה בסבר פנים יפות.

סטרולוביץ חיתן את בנו ב'הופבורג' – ארמון החורף המלכותי ששימש את שושלת בית הבסבורג ובו התגורר, בין היתר, הקיסר פרנץ יוזף. אגפי הארמון המפואר, אביזריו ותכולתו, צופו בזהב טהור, ועל מרפסתו ניצב היטלר ימ"ש והכריז על סיפוחה של אוסטריה, כשההמון עומד ברחבה הסמוכה ומריע.

כל חצרות החסידים שיגרו את נציגיהן כדי להשתתף בשמחתו של סטרולוביץ. כ"ק האדמו"ר מהרי"י מסאטמר נשלח אז על ידי אביו, כ"ק ה'ברך משה' זצ"ל, לייצג את החסידות בחתונה. מי שהשתתף בה והיה בראש המסובים, היה כ"ק האדמו"ר הרה"צ רבי לייבוש מפשעוורסק, שנשלח לחתונה על ידי אביו, הרה"ק רבי יענקל'ה זצ"ל.

ביום בהיר פשטו שוטרים חמורי סבר על משרדיו של סטרולוביץ, לימים סיפר בראיון לעיתון 'בקהילה' "לא ידעתי שהם מחפשים אותי וגם לא היה לי ממה לחשוש – לא נרשם על שמי מעולם כל רישום כוזב שאמור להפליל אותי. היה זה בדיוק עשרה חודשים לאחר הסתלקותו של האדמו"ר מספינקא, רבי הערשל'ה זצ"ל, שעוד הספיק להשתתף בשמחת נכדתו-כלתי. לפתע הבחנתי בבבואתו הפוקדת עליי: 'חיים משה, ברח'".

"המראה נדמה לי כה מוחשי ולא הטלתי בו ספק. תפסתי את המונית הראשונה שעצרה, דהרתי לכיוון הגבול ההונגרי ועברתי אותו רגלית. מהונגריה נסעתי ברכבת לצ'כיה, משם לפינלנד וממנה עליתי על המטוס הראשון שיצא לארצות הברית. לא ידעתי שמחפשים אותי, אך אינסטינקט דחק בי למצוא מקלט על יבשת ארצות הברית, שבה – כך לפחות חשבתי – אין הסכמי הסגרה על רקע כלכלי עם מדינות אחרות".

סטרולוביץ בחר נתיב מילוט עם השם 'ראביי רייץ'' היה הזהות הבדויה אותה נשא. הוא הסתתר באחת מערי ארצות הברית, שאת שמה מסרב לחשוף, התארח תקופה ממושכת במלון, מסר שיעורים בקהילה מקומית ונהג באמות מידה רבניות. אף אחד לא ידע מיהו ומה טיבו. התושבים גם לא נברו וחקרו. מי שבא, ברוך הבא. "שמור אצלי גזיר עיתון שמתאר את ראביי רייץ' כחבר בחברה קדישא המקומית".

אפילו רעייתו לא ידעה איפה הוא מתחבא ודאגה לגורלו. כשיצר קשר טלפוני עם משפחתו ופיזר את הערפל, יידעו אותו שהשלטונות מחפשים אחריו. הוא נהג להתקשר מטלפונים ציבוריים שונים על מנת שלא יצליחו לעלות על עקבותיו ולמרות הכול המשיך בשגרת חייו. רק לאחר עשרה חודשים, כשהתפוגגו מעט חששותיו, הרשה לעצמו להיפגש עם אשתו שהגיעה לארצות הברית.

"הזמן עושה את שלו. הייתי בטוח שארצות הברית לא תסגיר לאוסטריה אדם שמוגדר על ידה 'עבריין כלכלי'. הרשיתי לעצמי לעזוב את הקהילה הקטנה ועברתי ללייקווד. בעיר התגוררו ילדיי והקמתי בה את קהילת בוטשאטש. נשאתי שיעורים בבית המדרש והתמניתי כרב בקהילה" סיפר אז.

"במקביל, למרות שטבעת החבל הלכה והתהדקה סביב צווארי כשהשלטונות האוסטריים החלו לערוך אחריי מצוד, סברתי שאין לי סיבה לחשוש מפניהם. הייתה תלויה מולי תלונה פלילית שהוגשה לבית המשפט על ידי הבנקים ועורך דין ששכרתי ניהל מולם את המשא ומתן מטעמי. הם דרשו שאחזיר להם הון עתק ואני טענתי לחפות מלאה – כל המעשים הפליליים שנקשרו בשמי לא מגובים במסמך או ברישום כלשהו. התביעה התבססה על עובד שהלשין וביקש לטהר את שמו בהכפשתי".

"הוויכוח בינינו התמקד בגודלו של הסכום שהתבקשתי לשלם. בשלב כלשהו אפילו גיליתי פרגמטיות מסוימת כשהסכמתי, בתיווכו של פרקליטי, לשלם היטלים וקנסות על מנת שיניחו לי, אך המשא ומתן עלה על שרטון בגלל דרישות מופרזות שלא היו מקובלות עליי".

הסאגה המשיכה ובכל אותה עת לא חדלה הפרקליטות האוסטרית לקיים מגעים עם עורך הדין של סטרולוביץ והנאשם התהלך חופשי ובלא פחד.

למעשה, פקעה סבלנותם של האוסטרים ואלו הגישו נגדו, בחשאי, צו מעצר בינלאומי לרשויות האמריקניות, שנענו לבקשה וכרתו ברית להסגרתו. "ההסכם שלהם לא הסתדר עם החוקה האמריקנית ולמרות זאת הוא נעשה".

בבוקר חג השבועות צעד סטרולוביץ לבית המדרש כששטריימל חבוש לראשו, טלית על שכמו ושלווה חגיגית נסוכה על פניו. סמוך לבית המדרש הסתערו עליו אנשי FBI, הכניסו אותו לרכב ונעלמו. רק בתו הייתה עדה למתרחש. "עד היום כואבות לי הכלימה והחרפה שנגרמו בגלל המעצר החפוז. אלפי תושבי לייקווד דשו במעצר ודנו בנסיבותיו המסתוריות" סיפר.

סטרולוביץ הובל לכלא בניו ג'רסי ולאחר מכן הועבר לכלא נוסף במדינה. השלטון התייחס אליו כאל פושע והוא נכלא בתא עם שלושה רוצחים. הרעד נשמע היטב בקולו כשהוא מספר על ימים אפופי בעתה ועל קשיים בלתי נסבלים.

"היה איתי בתא רוצח שחיסל שבעה אנשים. שכן נוסף הרג חמישה אזרחים תמימים. מיד עם קליטתי בתא המעצר התכוונו שלושת האסירים להזיק לי. בחסדי שמים, מצאתי חן בעיניהם והם החלו לנהוג בי בכבוד ואפילו הפכו אותי בהמשך למנהיגם".

"שישה חודשים שהיתי בתא. לא ראיתי אור יום ולא הייתה דרך לדעת מתי ירד הלילה. כל חפציי נלקחו ממני. הרב אהרן קוטלר, אחיו של ראש הישיבה הגר"מ קוטלר, היה העסקן היחיד שהורשה להיכנס לתאי ולאחר מסכת לחצים הביא לאישור הכנסת טלית ותפילין עבורי. בקושי אפשרו לי לקבל מחזור לראש השנה ויום הכיפורים".

"מזון כשר היה חריגה מזכויותיי האלמנטריות ולמרות שבלבי הושתל קוצב לב מספר שנים קודם, לא התחשבו רופאי הכלא במצבי ולא אישרו לי אוכל הולם. חוץ ממאכלים בודדים שיכולתי להביא לפי, רעבתי כל הזמן. לא פעם נתקפתי בבולמוס ולא הצלחתי להרגיע אותו. גם תרופות לא סיפקו לי".

עד שהגיע התקומה ממפנה לא צפוי. אותו הגדיר 'נס'. באופן מעורר השתאות ובניגוד לכל התחזיות, קיבל השופט את גרסת הנאשם, הדף את טיעוני התביעה, החליט לקצוב את עונשו לעשרה חודשי מאסר בלבד והשית עליו קנס כספי בסך 250,000 דולר.

מכיוון שסטרולוביץ נכלא למעלה משנה בבתי הכלא האמריקני והאוסטרי, הוא ריצה את עונשו ואף ישב בכלא שלושה חדשים מעבר למכסה. השופט הורה למדינה להעניק לו פיצויים על שלושת חודשי הסבל המיותרים ואנשי התביעה התקשו להשלים עם גזר הדין.

סטרולוביץ קיבל דרור ושוחרר לנפשו, אבל כלי התקשורת האוסטריים, הידועים באנטישמיות שהם מקדמים, לא ויתרו וכתבו ש"השופט שיחרר יהודי וניקה אותו מאשמתו רק בגלל שהתפעל מחכמתו של ראביי שהופיע בבית משפט".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!