גנץ יפרוש? ינקלביץ' תערוק? תוקם ממשלת אחדות? סבב רביעי?

הבחירות לכנסת ה-23 הסתיימו, וכבר מהמדגמים הראשונים נראה כי למרות היתרון היחסי וההישג של הליכוד - מלאכת הרכבת הממשלה לא תהיה פשוטה גם הפעם.

המדגמים הראשוניים העניקו לגוש הימין 60 מנדטים, ומאז התוצאות מתנדנדות מעלה ומטה, אך לא מתקרבות ל-61 הדרושים. 

לו הגוש יגיע ל-61 - תרחיש שכעת נראה בלתי סביר - נתניהו יוכל להקים ממשלת ימין-חרדים, שלמרות היותה קואליציית 61 מצומצמת, על פניו היא תתפקד כמו שצריך. מצב שבו מישהו יחליט למרוד ולהפיל את הממשלה נראה רחוק. אולם כאמור, לא נראה באופק קואליציה של 61 מנדטים. להלן כל התרחישים האפשריים.

הצטרפות סיעה לגוש הימין

התרחיש הראשון הוא כמובן צירוף סיעה לבלוק הימין. על פניו נראה כי זהו תרחיש שלא יתממש. העבודה-גשר-מרצ לא תמהר לחבור לנתניהו. אפשר רק לנסות ולהיזכר בבחירות לכנסת ה-21, כשאבי גבאי יו"ר העבודה דאז כמעט וחתם על הסכם קואליציוני עם נתניהו, אך נתקל בגרעין קשה ממפלגתו שהתנגד. אותו הגרעין הוא הוא מפלגת העבודה של היום, ועליהם נוספה גם מרצ הקיצונית יותר בעמדותיה - כך שזהו תרחיש לא אופציונלי.

הרשימה הערבית המשותפת- מאן דכר שמיה.

ישראל ביתנו בראשותו של אביגדור ליברמן לא תשב גם היא בממשלה עם נתניהו. ולאו דווקא מצידו של ליברמן. ליברמן כבר למדנו, מאסטר בהיפוך דעות. לשבת עם נתניהו זו לא הבעיה שלו. הבעיה שלו היא שנתניהו פשוט לא ירצה אותו. וגם אם נתניהו יסתנוור קמעה מהממשלה הקורצת, החרדים יטילו וטו מיידי.

נשארנו עם כחול לבן, וזה כבר נושא לתרחיש הבא.

ממשלת אחדות

התרחיש השני הוא ממשלת אחדות: בשתי מערכות הבחירות האחרונות, היו אלו צמד המילים כמעט הכי מדוברות. הן השאירו אבק אפילו ל'זיהוי התהליכים' של גולן ו'כפייה דתית' של ליברמן. אולם, כידוע לכל, זה עתה סיימנו מערכת בחירות שלישית, כך שמן הסתם מהלך זה לא יצא אל הפועל.

מה נשתנה דווקא במערכת בחירות זו? מצד אחד הציבור עייף, מותש ורעב לממשלה. מערכת בחירות רביעית עלולה להכניס את המדינה לכאוס מוחלט. מצד שני, מערכת הבחירות האחרונה התאפיינה בלכלוך ובזוהמה הדדיים. חומרי הגלם לגשרים שיכלו לבנות אז, עלו על מזבח הקמפיין, והכעס הלך וגבר.

בשורה התחתונה: גם נתניהו וגם גנץ נזהרו בלשונם ולא הזכירו את הנושא כלל לאחר פרסום המדגמים, כך ששלילה מוחלטת עדיין לא שמענו. שניהם מעדיפים להשאיר את כל האופציות על השולחן.

עריקה

התרחיש השלישי הוא כמובן עריקת חבר כנסת אחד, שניים או אפילו שלושה - תלוי במידת הצורך, וחבירה לליכוד. אבל לפני שננסה להבין בכלל מי מבין חברי הכנסת ממחנה השמאל-ליברמן-ערבים יכול לערוק, ננסה להבין עד כמה זה מורכב.

עד שנת 1990 כל חבר כנסת שחפץ, יכל לערוק ממפלגה למפלגה בכל עת. מה שאכן קרה לא מעט פעמים, וחברי כנסת ערקו מגוש למשנהו וממפלגה לחברתה בעבור מינויים והבטחות עתידיות.

בעקבות התרגיל המסריח, יצאו בשנת 1990 רבבות להפגנת מחאה בכיכר מלכי ישראל כנגד סדרי השלטון הקיימים. ריבוי מקרי השחיתות (בצורת סיעות יחיד למיניהן) בעבר ועלייתם בתקופת המשבר הפוליטי, הביאו לחקיקת חוק המאפשר עריקה רק כסיעה. סיעה לצורך העניין היא שליש מחברי המפלגה ממנה הם עורקים.

במידה וחבר כנסת יחליט לערוק לבד הוא יזדקק לאישור הסיעה ממנה הוא עורק. הוא יוכל לערוק גם בלי אישור, אך יוטלו עליו סנקציות. בין היתר, הוא לא יוכל לכהן כשר או סגן שר בתקופת הכהונה של אותה הכנסת ולא יוכל להתמודד לכנסת הבאה מטעם מפלגה שכיהנה בכנסת היוצאת.

אם כך, ננסה להבין מי הם המועמדים לפרישה ולמה: הראשונה היא אורלי לוי אבקסיס מ'גשר' או בהרכב הנוכחי 'העבודה-גשר-מרצ', שנעלמה מהרדאר הפוליטי כמעט לאורך הקמפיין. לוי אבקסיס, ימנית משהו בנטייתה הפוליטית, ובנוסף היא באה עם אג'נדה מסודרת. במידה ויובטח לה תפקיד שיסתנכרן עם חלומה הפוליטי, יש סיכוי לא קטן שהיא אכן תערוק.

אבל רגע, לא אמרנו שמטילים סנקציות על ח"כ העורק לבד וללא אישור המפלגה? ובכן, אורלי לוי זה סיפור שונה. ולא, זה לא בגלל אפליה מתקנת לנשים ומזרחיים. אורלי לוי פרשה מישראל ביתנו וכיהנה כבר בעבר כסיעת יחיד. כשרצתה להתמודד שוב, היא הקימה את סיעת גשר שאתה התמודדה גם הפעם. אם כך, היא תוכל לערוק מבלי שיוטלו עליה סנקציות.

עם זאת, נציין בזהירות שהשר ישראל כ"ץ אמר לחדשות 12 לאחר פרסום תוצאות המדגמים ש"אני מכיר את אורלי לוי מהבית, אין סיכוי שהיא תערוק". האם זה נכון, או שהוא רק מנסה להנמיך ציפיות ולשמור על גל שקט? זאת נדע בימים הקרובים.

המועמד השני הוא יבגני סובה מישראל ביתנו. סובה, דמות די אלמונית באופן יחסי, לא עורר פרובוקציות מיותרות כשאר חברי סיעתו. יתירה מזאת, הוא חדש בפוליטיקה. כמי שנבחר לכנסת ה-21 בפעם הראשונה בחייו. אם כן, אפשר לצרף גם את סובה לרשימה.

השלישית היא ח"כ עומר ינקלביץ מכחול לבן. שם שנשמע גם בסבבים קודמים. בבחירות סבב א' הגיעו גם לא מעט דיווחים על ניסיונות הליכוד ורבנים שונים לשכנע את ח"כ עומר ינקלביץ - החרדית של כחול לבן - לערוק. כידוע, ניסיונות אלו במידה ואכן היו, עלו בתוהו.

אולם, לאור המאורעות האחרונים בכחול לבן, כולל פרסום ההקלטות שבהן ישראל בכר יועצו של בני גנץ צוטט אותה אומרת שגנץ "טיפש, אפס מאופס, ולא ראוי להיות ראש ממשלה", הסיכוי לעריקה הולך וגדל. וזה לא רק זה - וכאן אנחנו מגיעים לאופציה הרביעית שלנו.

פרישה של גנץ מהחיים הפוליטיים

האופציה הרביעית היא פרישה של יו"ר כחול לבן בני גנץ מהחיים הפוליטיים. גנץ נכנס לחיים הפוליטיים לפני כשנה עם מפלגת חוסן לישראל. הוא נתפס בעיני רבים מהישראלים כמועמד מרכז חביב, ולא ניסה אפילו להתמודד על ראשות הממשלה. עם יעד לכמה שיותר מנדטים ואולי אף לקבל תיק בכיר בממשלה יצא גנץ אל הדרך.

אולם יממה לפני הגשת הרשימות לכנסת ה-21, הגיעה ההצעה שהוא השיב לה בחיוב והיא זו שטרפה את הקלפים. הוקמה סיעת כחול לבן הכוללת את חוסן לישראל של גנץ, יש עתיד של לפיד, תלם של יעלון ושחקן חיזוק ישן למתמודדים - אך חדש בפוליטיקה בשם גבי אשכנזי. ומאז, הכל היסטוריה.

לאחר שנה מתישה וקשה ובה בין היתר נאומים מביכים, טעויות מפדחות, חשיפות תקשורתיות ולא מעט סקנדלים ששמו נקשר אליהם כמו פרשית המימד החמישי, בני גנץ משדר "קשה לי".

ההפסד אמש, שבעקבותיו גם עלו קריאות לגנץ לפרוש, יכול להסתמן כקש ששבר את גב הגמל, והוא זה שיוביל לפרישתו בקרוב. במידה והוא אכן יפרוש, הכל יהיה יותר קל. בוגי יעלון יוכל לאסוף איתו את חברי תלם יחד עם ינקלביץ ומספר חברי מרכז נוספים, ולחזור לליכוד כור מחצבתו.

נכון, זה עדיין נשמע מעט מופקע, אך זהו סצנריו שלא יפתיע רבים אם הוא אכן יתממש.

בחירות רביעיות

האופציה החמישית והמפחידה היא בחירות רביעיות. במידה וכל התרחישים האחרים לא יצאו לפועל וגוש הימין לא ישיג 61 מנדטים, מדינת ישראל תעמוד מאחורי הפרגוד בפעם הרביעית.

התאריך אם שאלתם, ככל הנראה י"ט אלול תש"פ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!