תסכול אם מול ילד: "אני אוהבת אותך גם אם אני כועסת עליך"

"אני אוהבת אותך גם אם אני כועסת עליך". שנים שמעתי שכך כדאי להגיד לילד בשעה שחמתנו בוערת בנו על מנת להעביר מסר של אהבה בכל מצב.

אמא תמיד אוהבת אותך. כמה פשוט, ככה היה נראה לי לא הגיוני. לא הרגשתי אהבה כשכעסתי על ילדי. הרגשתי שאני כועסת וזהו.

האמת, הייתי מתוסכלת. מה לא בסדר אצלי? איזו מן אמא אני שלא נושמת אהבה כלפי צאצאיה בכל רגע ורגע? חשתי גם חוסר נוחות לגבי המסר שאני מעבירה לילדי במצבים כאלה. אני מאמינה שילדים בחושיהם הדקים מרגישים את מה שבאמת מתרחש לנו בלב. לא רציתי לשקר או לבלב אותם. היה לי חשוב שיקבלו ממני מסרים אמינים שילמדו אותם דברים אמיתיים על עצמם ועל האחרים ולא יטרפו את הקלפים הרגשיים שלהם.

עברתי מסע ארוך של חיפוש אחרי התשובה. למסע הזה התלוו גם "חברים" וותיקים שמוכרים היטב לכל אמא-רגשי האשמה.

בסוף מצאתי את התשובה שמניחה את דעתי ומביאה לי שקט נפשי. תשובה שמאפשרת לי לפעול בכוון שחשוב לי באמת- להיות מחוברת לילדי, קשובה אליהם ומעניקה את מה שדרוש להם מבחינה פיזית ורגשית.

אני שמחה לחלוק אתכן את התובנות שהגעתי אליהם בעמל רב, כי הבנתי לאורך השנים שלא רק אני מתמודדת עם הנושא הזה. פגשתי עוד אמהות שהעזו לשתף אותי ברגשות קשים שלפעמים מתעוררים אצלן כלפי ילדיהן. נראה שברגעים של כעס, חוסר אונים או אפיסת כוחות הרגשות ה"נוראים" האלה מכלים כל שמץ של אהבה מיתולוגית של אם לילדיה.

בדרך כלל הדברים בסגנון כזה נאמרים בטון נמוך ומבויש. איזו אמא מוכנה להודות, אפילו לעצמה שיש רגעים בהם היא לא אוהבת את ילדיה? אבל האמת היא שאין לנו במה להתבייש!

היום אני יודעת שזה בסדר לא להרגיש אהבה בכל סיטואציה. לפעמים זה פשוט בלתי אפשרי כשרגשות עוצמתיים בוערים בתוכנו. אז אין לנו גישה לרגש של אהבה. אנחנו נמצאים במצב של הצפה רגשית בו הילד שמתנהג באופן מפריע מרגיש כמו אויב. אני כותבת בכוונה "מרגיש", כי במצב כזה ההיגיון המבוגר שלנו לא נגיש והורמוני הסטרס "מפציצים" את זרם דמינו והופכים את היקר לנו מכל לסוג של איום שצריך להתגונן מפניו. כלומר, לתקוף, לברוח או לקפוא במקום.

גם אם אנחנו לא מרגישים אהבה, היא לא מתפוגגת ולא נעלמת. פשוט אין לנו גישה לרגש הזה כרגע. וזה בסדר. בסדר אם אנחנו מבינים שרגשות שלנו לא מגדירים איזה הורים אנחנו. וגם לא התנהגות הילד. רק המעשים שלנו משקפים איזו בחירה אנחנו עושים: בחירה של אהבה או של פחד. פחד לא להיות בשליטה, פחד להיות הורה נכשל, פחד מה יצא מהילד שלנו.

אנחנו תמיד יכולים לבחור באהבה גם אם הרגש עצמו כרגע נדחק על-ידי רגשות אינטנסיביים אחרים.
מה הכוונה? "לבחור באהבה" פירושו לפעול באהבה. זה אומר לאזור אומץ בזמן שהילד מתנהג הכי גרוע שאפשר ואת מרגישה שעוד רגע את יוצאת מהכלים. לאזור אומץ בזמן שאת רותחת מכעס או קופאת מפנים מפחד. לאזור אומץ ולא להיכנע לדחף לצעוק, לגעור או לשתוק שתיקה רועמת ומתעלמת. לאזור אומץ לבחור באהבה.

כשאת בוחרת באהבה את עוזרת לילדך להרגיש בטוח. זה מה שהוא צריך ברגעים האלה. כשאת בוחרת באהבה את מסוגלת לזכור שילדך מתנהג שאופן כל כך לא מתאים, כי הוא מרגיש נורא בפנים. את יכולה להחזיק בראש שכרגע זה לא הזמן לחינוך. החינוך יחכה בסבלנות לעיתוי מתאים יותר. אז זה באמת יהיה יעיל, כי ילדך יחזור למצב בו יוכל להפנים מסרים חינוכיים וללמוד מהם.

כשאת בוחרת באהבה, את נושמת עמוק או עושה כל דבר אחר שעוזר לך להיות רגוע ויציבה יותר. את מסוגלת לראות מעבר לצעקות, השתוללות או אדישות של ילדך. את מבחינה בפחד שעומד מאחורי ההתנהגות. את מזהה את הצורך שלו בחיבור אליך מחדש, בכמיהתו להרגיש בטוח ומוגן, בהשתוקקות לנוכחות האמפתית והיציבה שלך שלא מתפרקת מהפרעות שהפחד שלו יוצר, ואז הלב שלך נהיה רך יותר. וגם הלב שלך ילדך. הפחד עוזב ובמקומו מגיעה אהבה.
הרעיון הזה באמת לא מסובך. זה אפילו פשוט. אבל ממש קשה ליישום.

בואו נזכור שלכל ילד מגיעה אהבה. ואף טיפת אהבה אינה מבוזבזת. כל פעם שאנחנו פועלים באהבה, אנחנו משנים את המוח שלנו ושל ילדינו ומחזקים את הדפוסים של קשר בטוח. דפוסים שעוזרים לילדך לגדול באופן בריא ומאוזן ולהתנהג בצורה מתאימה.

הכותבת היא דינה קורול, ביבליותרפיסטית (M.A). מלווה הורים וילדים בהתמודדויות יומיומיות.

מחברת הספרים "מדריך לרגשות להורים ולילדים" ו"מדריך למוגנות להורים ולילדים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!