האדמו"ר עורר: לקחת רק מלצרים חסידיים

האדמו"ר מדז'יקוב ויז'ניץ התייחס בדברי תורתו בסעודה שלישית והורה לחסידיו לקחת בשמחות רק מלצרים חסידים מ'היימישע'. כידוע, בשנים האחרונות התרחבה התופעה, בעיקר בריכוזים חרדים בתוככי ירושלים, בית שמש ובעוד מקומות שם ממלצרים 'היימישע טיילערס' - מלצרים חסידים מאנ"ש. 

דבריו של הרבי, שהגיעו ל'בחדרי חרדים', מתפרסמים לראשונה: "עלינו לשבח להשי"ת על השמחה הגדולה שהייתה לנו השבוע, בנישואי צאצאי ר'יוסף ביגל ור' יעקב פוירשטיין, כפי שרבים חשו וציינו זאת, הייתה זו בס"ד שמחה יהודית אמתית וטהורה, 'א היימישע, ווארעמע, חסידישע שמחה'. כשכל נותני השרות היו אברכים חסידיים ונשים צנועות וחסודות".

"כבר עוררנו זאת בעבר", אמר הרבי," אודות חשיבות ונחיצות הדבר, להשתמש אך ורק עם מלצרים משלנו, ולא לתת דריסת רגל לנערי שוליים פורקי עול, המשרים בכל סביבתם אוירה של קלות דעת, ואף נושאים באמתחתם כלים שנאסרו ע"י כל גדולי הדור ובראשם בעל "שבט הלוי" זצוק"ל, שאף אסר להיכנס לבית שיש בו כלי כזה. ומה רבה היא האחריות כשמכשלה עלולה ח"ו לצמוח, ולו לאחד בלבד מהנוכחים בחתונה, בעזרת הגברים או הנשים, כקטן כגדול, מלחזות בפחזותם הריקנית". 

עוד הוסיף הרבי כי, "בשמחת נישואין, בה בונים בית של קדושה ומשקיעים כה הרבה כוחות ודמים למען שלמות השמחה, כדאי ושווה היא התוספת הכספית שנדרשים לשלם עבור זאת - שנותני השירות יהיו אברכים משלנו. לדאבוננו, ישנם בעלי אולמות שעדיין אינם נותנים אפשרות לכך. אולם עלינו להיות נחושים בכך, לערוך שמחות באולמות שניתן לבצע זאת".

הרבי התייחס גם למצב של ירידת הדורות ואמר כי, "ישנם רבים המבכים את מצב הדור, שלא ניתן לנהל בו חיי חסידות כבדור העבר. אולם כאמור, זו טענת היצר, האומר 'ויקם מלך חדש אשר לא ידע...'. והאמת ברורה, 'אז מ'קען, און מ'דארף, און מ'מוז, און ס'איז גוט גיין בדרך האבות'. אין הדבר תלוי אלא ברצון אמיתי, ובהכרת חשיבות וערך העניין".

"גם לאחר השואה האיומה", הוסיף האדמו"ר, "חלק גדול מהציבור סבורים ובטוחים היו שלא ניתן להקים דור כפי שהיה לפני החורבן. אולם גדולי ישראל מכל העדות הוכיחו שהדבר אפשרי, וב"ה גדלו דורות לתפארת. בשמחה זו בא הדבר לידי בטוי, כשהכל נעשה ונערך ע"י 'היימישע יונגעלייט'. גם המזמרים היו אברכים משלנו, ששוררו 'היימישע ווארעמע חסידישע נגונים'. הריקודים אף הם היו ממותנים ושמחים, ללא הוללות ושכרות, כפי שלדאבוננו רואים היום בהרבה שמחות, כשהמשתתפים אינם יודעים אם לא נקלעו רח"ל בטעות לבית מרזח. לא היה חסר מאומה בשמחה". 

את דבריו סיים הרבי, "לעתים המשתתפים אינם יודעים את נפשם מרוב צער ותדהמה, ועיניהם כלות נוכח הריקודים שלא שיערום אבותינו, תנועות משונות ופזיזות, שקשה להגדירם כ'ריקודים' כלל. וגם הניגונים שאין בהם לא טעם ולא ריח יהודי, ומי יודע מאין מקורם. הלזו שמחה תקרא... הזה צביון של שמחה קדושה של הקמת בית בישראל, מדור ומעון להשראת השכינה... הוכח ב"ה, שבאם חפצים באמת אפשר לערוך שמחה כראוי". 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!