זו הדרך היחידה של נתניהו לנצח את הבחירות
נתניהו הספיק בפרק זמן קצר ביותר לנסוע לרוסיה ולארצות הברית כדי לחזור עם קלפי ניצחון בעוד שהקלפים הטובים באמת נמצאים במרחק נגיעה • טור דעה מאת יוסי אסולין
- יוסי אסולין
- ז' שבט התש"פ
- 15 תגובות
במלחמה על חייו הפוליטיים, הלך נתניהו לכאורה הכי רחוק שאפשר, או כפי שאומרים באנגלית by the book (= הלך לפי הספר), ועשה בפרק זמן קצר ביותר את כל סדרת הפעולות מהסוג שעשוי להביא ניצחון: תחילה נפגש במעונו עם פוטין ומייק פנס, לאחר מכן טס לארה"ב להציג את 'תכנית המאה' עם טראמפ בבית הלבן, ואז שוב נפגש עם פוטין, הפעם בקרמלין, במסגרת המבצע להשבת נעמה יששכר.
שני המהלכים של נתניהו, מול ארה"ב ומול רוסיה, גררו לא מעט ביקורת. מימין ומשמאל. בין אם זה בתכנית המאה, שרבים התאכזבו לגלות שהבטחת הסיפוח המיידי מצד נתניהו ואנשיו נכזבה; ובין אם זה בהשבת נעמה יששכר במטוסו של ראש הממשלה, צעד אותו כינו רבים פופוליסטי ומוגזם.
אבל המחלוקות היו בעיקר על הדרך. לא על עצם ההישגים. דבר אחד משותף למבקרים וגם למברכים: שוב נתניהו מוכיח כי דלתם של מנהיגי המעצמות, האנשים החזקים בעולם, פתוחה לרווחה בפני ראש ממשלה של מדינה שגודלה לא עולה על אחוזים בודדים משטחן של רוסיה או ארה"ב. לא דבר פעוט.
נתניהו בפגישתו עם פנס ופרידמן בישראל. צילום: מתי שטרן
אלא שבפועל כל הסקרים מלמדים שאפילו המהלכים וההישגים המדיניים הללו, לא הצליחו להביא לשינוי משמעותי במפה הפוליטית לו נתניהו כה ייחל. בוודאי לא שינוי במפת הגושים. בשלב זה לא קיים תסריט שנתניהו מצליח להרכיב קואליציית ימין. מה שמחזיר אותנו שוב לאופציה המאוסה של הליכה לבחירות רביעיות.
אז מהיכן תבוא הישועה? האם יש בכלל דרך לשנות את המשוואה כשהבחירות יתקיימו עוד 28 ימים? ובכן, לנתניהו יש דרך אחת. היא לא תהיה קלה בכלל. והיא גם לא מבטיחה לו הצלחה ודאית. אבל אם יש דרך לשינוי טקטוני במפת הגושים, לגיים ציינג'ר, הרי שהיא לא ברוסיה ולא בארה"ב, אלא ממש כאן במרחק נגיעה. אבל כאמור, דבר שיהיה כרוך בעבודה מסיבית ובלתי פוסקת מצדו של נתניהו.
ההערכות בקרב יודעי דבר מדברות על מאגר של כ-300,000 קולות רדומים של אנשי ליכוד, כאלו שלא יצאו להצביע בבחירות האחרונות מסיבות כאלו ואחרות; וכן עוד שניים-שלושה מנדטים של ימין רך שזלג מהליכוד ומימינה בעיקר לכחול לבן של הנדל והאוזר. דוגמה לכך ניתן למצוא בגבעת שמואל הדתית-לאומית, שם כחול לבן זכתה לאחוזים ניכרים של הצבעה.
נתניהו מציג את תומכו הסעודי, מוחמד סעוד. צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90
כדי להעיר את השטח הליכודי ולהחזיר את הנמלטים הביתה, נתניהו צריך לחזור לשטח. והוא מסוגל. ראינו את זה בפריימריז מול סער, אז נתניהו הסתער על השטח כפי שלא עשה מעולם והצליח למנוע כישלון או תחרות צמודה עם סער.
אבל זה רק פרומו לאנרגיות הדרושות לו בסבב הזה. אינו דומה פריימריז פנימי של הליכוד לבחירות ארציות.
אם יש בנפשו של נתניהו להעיר ישנים מתרדמתם, הרי שהוא צריך לנטוש את השידורים החיים בפייסבוק אותם העביר בסבבים הקודמים ממשרדו הממוזג, לרדת לעם, לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה כפי שרק הוא יודע, ולהביא אווירה של מלחמה אמתית על הבית בדמות חמישה-שישה כנסים גדולים ביום.
עם כל הכבוד למארק צוקרברג, אין תחליף למתח באוויר הנגזר מנוכחותו הכריזמטית של נתניהו בכנסים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 15 תגובות