מתירנים, אליטיסטים ומתוסכלים: ה'מזרוחניקים' גרועים מהחילונים

אונייה שלווה בים סוער: בילדותי גדלתי בתל חנן בצפון. תנועת בני עקיבא הייתה השולטת שם. בתור ילד לא הבנתי את הערבוביה ואת המתירנות שחגגה שם.

כשגדלתי שלחו אותי ברוך השם לישיבה יחד עם חבריי. אולם תמיד כשהיינו פוגשים בתחנה הראשית של האוטובוסים חייל חילוני וחייל מזרוחניק, תמיד הם היו במקהלה אחת ובתוכחה עלינו שאנו משתמטים. אז, גם לא הבנתי למה הם נגדנו. אבל התקדמנו בחיים והתחלנו לשאול את עצמנו מה זה המושג 'דתי לאומי'? זו דת חדשה? זה מנהג? זה שילוב כלאיים של כמה דברים? זרם חדש ביהדות? הכל שם נראה בשר וחלב שהתערבבו. אז שאלנו וחקרנו. ניסינו להבין מה אנו רואים.

ועם הזמן קבלנו תשובות - תשובות לא מספקות אבל עובדתיות. דתיים לאומים אלו אנשים שמשלבים את כל העולמות. איך זה אפשרי? לא באמת אפשרי, אבל קיים. גם אז לא הבנו איך שמן מתערבב במים. בהמשך החיים ברוך ה' כבר התחתנו והקמנו בתים בשעה טובה והנה יצאנו למעגל העבודה, וכאן גילנו מציאות יותר עמוקה.

משהו שהסביר לנו יותר מהכל מה הם הסרוגים כלפינו. דווקא החילונים בעבודה היו מכבדים אותנו ואילו המזרוחניקים היו מסתכלים עלינו בבוז. וכמובן, כבוגר שראה סרוג או שניים בחייו אני מוצא את עצמי מתווכח איתם שעות רבות בצורה עניינית, אולם תמיד משהו לא הסתדר לי. אפשר להיות שונים, אפשר לחלוק על מהות ודרך, אבל תמיד הרגיש לי שיש להם כלפינו סוג של קנאה. סוג של אנשים שלא יודעים את מקומם ומוציאים עלינו את התסכול. סוג של אדוני הארץ מטעם עצמם שרואים בחרדים דרג ג' בארץ ישראל.

בימים אלו קיבלתי תשובה עוד יותר טובה: אני מוצא את עצמי מסביר לילדים שלי את אותם דברים שחשתי על בשרי כנער; וכן את דבריו של המשגיח בישיבה שהיה מצטט את מאמר חז"ל: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם".

אותם אלו עם כיפות סרוגות בסגנון בנט, אלו אותם מבולבלים סוג של כלאיים. משהו שהם כל בוקר מנסים להסביר לעצמם ללא הצלחה. לנו ב"ה יש דרך, השקפה, דעת תורה צרופה וגדולי דור שהם המגדלור - מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א העמיד לנו לתפארת מוסדות והנהגה ועולם תורה פורח.

לעומת זאת אני מביט בצער לצד שמאל ורואה דור שחי בכלאיים שלא יודע להביט במהות, ודווקא רואה בטפל את מקומו ובעיקר את תפקידו. וכמובן לפני שאקבל מבול של מחלקי ציונים וחוות דעת של נערי מקלדת או סתם אנשים שאוהבים להגיב, חייב אני לציין חלילה כי אינני מדבר על חובשי כיפה הסרוגה מעמך בית ישראל שאלו חברינו ומשפחתנו. הנני מדבר על האליטה שקעקעה את ההשקפה היהודית. אנשים הרואים בכיפה סמל מסחרי על השתייכותם לקבוצת בנט ושות'.

ומ"מ לכן בחרתי בכותרת אונייה שלווה בים סוער - כי אנו ציבור שסר למורתם של חכמי ומאורי הדור. בעת ההיא אנו צריכים להתכנס ולא להתערבב עד שוך הסערה.

הכותב הנו פעיל ש"ס בולט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!