כשילד מיוחד רוצה... אם לילד עם אוטיזם משתפת

לכל אדם בעולם יש שידת מגרות במח.
שידה עמוסה במגרות.
כל מגרה אחראית על פעולה אחרת בגוף.
כשהאדם רוצה לדבר - נפתחת מגרת הדיבור והוא מדבר.
כשהאדם רוצה לשיר - נפתחת מגרת השירה והוא שר.
כשהאדם רוצה ללכת - נפתחת מגרת הרגליים, והוא הולך.
וכך הלאה. בכל פעולה שהאדם רוצה לעשות בגוף - נפתחת מגרה מותאמת במח, המגרה שולחת פקודה והאיבר הנכון פועל.

מה קורה במח של ילד עם אוטיזם?
יש שידת מגרות כמו לכולם... אבל... כל המגרות שבורות.
ולכן,
כשהמיוחד רוצה לדבר - נפתחת מגרת הידיים והוא דוחף במקום לדבר.
כשהמיוחד רוצה ללכת - נפתחת מגרת הידיים והוא צובט במקום ללכת.
כשהמיוחד רוצה לשחק - נפתחת מגרת הפה והוא נושך במקום לשחק.
וכך הלאה. בכל פעולה שהמיוחד רוצה לעשות, משהו אחר נפתח ופעולה אחרת נוצרת.
בלי שליטה שלו ולא באשמתו - אלא באשמת המגרות השבורות שבראשו.
כאן נכנס תפקידינו כהורים. אט אט במשך השנים, לעזור לו לתקן את המגרות השבורות.

מאז שאברימי קטן ונפגש עם אנשים, ועברנו המון המון קשיים מול אנשים, תמיד אספתי את כולם מסביבי וסיפרתי להם את המטאפורה המיוחדת הזאת.
במילים הכי פשוטות ומובנות. בדוגמאות הכי עממיות שיש. ומאז בכל מקום קיבלו את אברימי אחרת. המון כאב נחסך לנו. המון אהבה נוספה לנו, המון הבנה וקבלת האחר.
כי ילד מיוחד זו לא בחירה שלנו. קיבלנו מתנה בלי פתק החלפה.
לפחות נוכל ליצור עולם יפה ושמח יותר מסביב, ולתת לאחרים להבין בפשטות טיפה ממה שקורה בתוך המח של הילד שלנו.

תודה שקראתם עד לכאן.

מוקדש לכל ההורים המיוחדים המדהימים. שאם בזכות זה יעברו קצת פחות קושי עם הסביבה. אז עשיתי את שלי.