איך סולימאני היה נוקם את חיסולו של סולימאני • כל התשובות

הפרשן המומחה לאיראן, ד"ר רז צימט, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי התארח בערוץ הטלגרם של 'כאן 11' לענייני ערבים - פלסטינים, וענה על שאלות שמעניינות את כולנו. 'בחדרי חרדים' מביא את עיקרי הדברים.

גל ברגר, ראש דסק פלסטינים ב'כאן', הציג את השאלות וצימט השיב.

המנהיג העליון ממרר בבכי בהלוויה, דובר משמרות המהפכה מתפרק בשידור חי, גם נסראללה בכה בטלוויזיה ביום האבל בעשוראא – האם הבכי אותנטי, האם הוא חלק מהטקס השיעי באירועי אבל? ואיך זה מתיישב עם הדימוי של משטר המבקש להקרין עוצמה וכוח?

רז צימט: "הבכי בהחלט אותנטי, אבל הוא גם חלק מהתרבות השיעית של הקרבה והזדהות עם האתוס של טבח האמאם חוסיין בכרבלאא' שהשיעים מציינים מדי שנה בתהלוכות העאשורא. זה לא סותר, בראיית האיראנים, הקרנה של עוצמה וכוח. להיפך, האתוס של כרבלאא', למען האמת, הפך כבר בשנות השישים באמצעות כמה הוגי דעות איראנים בולטים לאתוס שמעודד דווקא אקטיביזם פוליטי. זו אינה הקרבה שמייצרת ייאוש או אדישות, אלא דווקא מעודדת מאבק לתיקון העוול ההיסטורי".

ברגר: המחליף שלו קאאני מונה מהר מאוד. ככה זה עובד שם? החלטה של המנהיג וזהו? זה מינוי זמני או קבוע אגב?

צימט: ראשית, זה אכן עובד כך בד"כ כדי לייצר המשכיות ולהקרין רושם של יציבות, במיוחד בנסיבות שנוצרו לאחר חיסולו המפתיע של סולימאני. לא רוצים להשאיר חלל ריק. לא ממנים בדרך ממלא מקום למשך חודשים, כפי שזה קורה לעיתים אצלנו... במקרה הזה גם היה מועמד די טבעי, כי קאא'ני שימש כסגנו של סולימאני למעשה מתחילת הכהונה של סולימאני כמפקד כוח קדס בשלהי 1997 או ראשית 1998. ברור לחלוטין שמדובר במינוי שמאושר ע"י המנהיג והוא מינוי קבוע למשך זמן לא ברור (בד"כ הקדנציות של בכירים ביטחוניים באיראן ממושכות למדי).

כל המחוסלים בתקיפה בבגדאד

ברגר: מה אנחנו יודעים עליו, על המחליף, קאאני?

צימט: הוא שימש, כאמור, סגנו של סולימאני מסוף שנות התשעים. ההיסטוריה שלו די מזכירה, למען האמת, את זו של סולימאני. גם הוא השתלב במשמרות המהפכה מייד לאחר המהפכה ופרוץ מלחמת איראן-עיראק, גם הוא שימש כמפקד דיביזיה (למעשה, שתי דיביזיות) של משמרות המהפכה במלחמה במקביל לסולימאני ששימש כמפקד דיביזיה. הוא הצטרף לכוח קודס בסוף שנות התשעים במקביל לסולימאני ובשלבים ראשונים היה מופקד בעיקר על זירת אפגניסטאן-פקיסטאן-מרכז אסיה (זו היתה תקופה שחלק גדול מהעניין האיראני הופנה לאפגניסטאן שנשלטה ע"י הטאלבאן). תקופה קצרה גם שירת באגף המודיעין של משמרות המהפכה, כנראה במקביל לתפקידו כסגנו של סולימאני. לא ידוע מה טיב קשריו עם המנהיג העליון ח'אמנהאי, אבל הוא נולד במשהד וידוע שנפגש עם המנהיג בכמה הזדמנויות בשנות השמונים (כשחמנאי שימש עדיין כנשיא). יש לו היכרות מעמיקה גם עם כוח קודס וגם עם הזירה האזורית והיה מעורב, למשל, בארגון ביקורו של הנשיא אסד בטהראן לפני מספר חודשים.

גל ברגר: הבלגה איראנית על חיסול סולימאני – יש בכלל אפשרות כזו?

צימט: אני מתקשה לראות הבלגה גם בגלל מעמדו של סולימאני וגם כי הבלגה עלולה, בראיית המשטר האיראני, להתפרש כחולשה שעשויה אף לעודד את אויבי איראן מבית ובעיקר מחוץ לנצל אותה כדי להגביר הלחץ נגד איראן. יחד עם זאת, זה לא אומר שהתגובה תהיה מיידית או אוטומטית. האיראנים נמצאים בדילמה קשה. מצד אחד, הם מחויבים להגיב, אבל מצד שני הם אינם רוצים לגרור את עצמם לעימות צבאי כולל עם ארה"ב, במיוחד לנוכח האתגרים הניצבים כיום בפני איראן בזירה הפנימית, האיזורית והבינלאומית. ולכן הם יצטרכו למצוא דרך להגיב שתקטין את הסיכון לתגובה אמריקאית קשה מדי. יכול להיות שהם יבחרו ביעד אסטרטגי, כמו סילוק האמריקאים מעיראק, וישאפו לקדם אותו ולאו דווקא לבצע תקיפה נקודתית של יעד אמריקאי כזה או אחר.

ברגר: האם איראן ערוכה בכלל להיכנס לעימות צבאי עם ארה"ב?

צימט: לא ממש, ולכן היא בהחלט אינה מעוניינת בעימות צבאי עם ארה"ב הן בשל פערי הכוחות הברורים לטובת ארה"ב והן בגלל האילוצים הכלכליים הכבדים הניצבים בפני איראן. אבל, האיראנים כבר הוכיחו בחודשים האחרונים שהם מוכנים ליטול סיכונים לקידום היעדים שלהם, למשל בהשתלטות על מכליות נפט, הפלת הכטב"מ האמריקאי והתקיפה האיכותית נגד סעודיה. נכון שהיום הם צריכים להעריך (בשונה ממה שהעריכו עד השבוע שעבר) שהאמריקאים מוכנים להגיב ובעוצמה לפרובוקציות איראניות, אבל זה לא אומר שהם לא ינסו להוביל מהלכי תגובה שגם אם לא נועדו להביא לעימות צבאי, עלולים בתרחישי מיסקלקולציה והסלמה, להוביל לשם.

ברגר: היה דיווח בדיילי מייל שהאיראנים ינסו אולי לפגוע בנכסים פרטיים של טראמפ – זה סביר?

צימט: לא כ"כ יודע מה הכוונה בנכסים פרטיים של טראמפ. בסופו של דבר התגובה האיראנית תלויה בשני שיקולים מרכזיים: שיקולי עלות מול תועלת (החשש מעימות צבאי כולל במקרה של פגיעה באינטרסים אמריקאים) והיכולת המבצעית והמודיעינית שתאפשר לאיראנים לסגור "מעגל מבצעי" מול יעד כזה או אחר. לא מניח שהם מסוגלים בקלות רבה כ"כ להגיע לקזינו שלו בארה"ב (יש לו כזה, לא?...) ולעשות שם פיגוע.

ברגר: בשורה התחתונה, מי מקבל החלטה באיראן על פעולה התקפית כמו מתקפת מל"טים/פיגועים גדולים/התבססות איראנית במדינות שכנות – זה כוח קודס לבדו שבראשו עמד סולימאני, או שזה מצריך אישור פרטני מהמנהיג העליון על כל פעולה ופעולה?

צימט: חד משמעית, מחייב אישור דרג קבלת החלטות: המנהיג העליון והמועצה העליונה לביטחון לאומי המדווחת ומאשרת את החלטותיה אצל המנהיג. המנהיג לא צריך לאשר כל פעולה טקטית ברמה של שיגור רקטות ע"י מיליציה שיעית עיראקית הפועלת בחסות משמרות המהפכה לעבר מתחם השגרירות האמריקאית בבגדאד או בסיס צבאי בצפון עיראק. אבל פעולה משמעותית כמו מתקפה על סעודיה או החלטות אסטרטגיות על הקמת תשתיות צבאיות אסטרטגיות בסוריה או בעיראק אינן יכולות להתבצע בלי תהליך אישור מסודר עד למנהיג. וכפי שאמרתי קודם, לא כל פעולה איראנית היא באחריות כוח קודס. המתקפה נגד סעודיה בוצעה ע"י זרוע האוויר והטק"ק האיראני שבראשו עומד בחור יקר בשם אמיר-עלי חאג'יזאדה.

ברגר: אם נתיימר לנסות ולהיכנס לרגע לנעליו של האיש, איך לדעתך קאסם סולימאני היה נוקם את מותו של קאסם סולימאני?

צימט: כנראה שגם הוא היה נדרש לאותן דילמות שניצבות בפני אלה שאמורים לנקום את מותו. היה שואף לתגובה חריפה ואיכותית, אך מתוך מכלול שיקולים שלא יסכנו אינטרסים חיוניים אחרים של המשטר האיראני.

ברגר: בכמה מילים: כוח קודס – מה הגדרת התפקיד שלו והאם לשמור על המנהיג העליון זו אחת ממשימותיו?

צימט: כוח קודס נועד לקדם את יעדי המשטר והרפובליקה האסלאמית מחוץ לגבולותיה: מתמיכה בבעלי ברית הזקוקים לסיוע צבאי, כמו המשטר הסורי, או ארגונים שליחים (חזבאללה, מיליציות שיעיות בעיראק, חות'ים בתימן) לפעילות שעיקרה ביסוס השפעה איראנית/חתרנות מדינית במרחב, בעיקר במרחב הערבי, אבל בעבר גם באפגניסטאן, למשל, תחת הטאלבאן, ואפילו מעורבות במלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר בתמיכה במוסלמים הבוסנים.
בנוסף, הכוח מעורב בקידום פיגועי טרור מחוץ לאיראן, בחלק מהמקרים תוך שיתוף פעולה עם מיניסטריון המודיעין האיראני. השמירה על ביטחון המנהיג אינה באחריות כוח קודס אלא באחריות אגף האבטחה של משמרות המהפכה.

הראיון המלא פורסם כאמור בערוץ הטלגרם של 'כאן 11' שעוסק בעולם הערבי והפלסטיני.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!