הרבי שחולה בניוון שרירים הודה על נכדיו שניצלו בפיגוע בפארשעי
האדמו"ר מקאלוב הזקוק לרחמי שמים, הודה לה' על הניסים, כאשר שני נכדיו ניצלו בנס מהפיגוע בפארשעי שבמונסי | הרבי שחולה בניוון שרירים הודה באמצעות כתיבה המתורגמת מתנועת עיניים: "כשמגיע איזה רע לאדם, עליו להתבונן שהיה יכול להיות גרוע יותר"
- משה ויסברג
- ח' טבת התש"פ
בין הניצולים בפיגוע שהתרחש בבית מדרשו של האדמו"ר מקוסון פארשעי במונסי, במוצאי שבת חנוכה היו גם שני נכדים של האדמו"ר מקאלוב, הזקוק לרחמי שמים מרובים הרב נחום מרדכי רוטנברג, שעמד פנים מול פנים מול התוקף, וכן הרב יעקב קאפיל טויב.
בעקבות כך כתב האדמו"ר מקאלוב החולה בניוון שרירים מכתב חיזוק בו הודה לקב"ה על כל הפעמים שמצילינו מרע גם בסתר הרבי שכותב באמצעות תוכנה המתרגמת תנועת עיניים כתב: "אודה השם מאוד ובתוך רבים אהללנו, על החסד אשר עשה עמנו בתחילת שבוע זו".
"כשרואים מקרה כזה, מתפללים לרפואת היחידים שנפצעו, ומודים להשי"ת על הצלתם של כל הנוכחים שראו בחוש שהיו בסכנת מוות. אמנם צריכים גם כן להתבונן מזה, כמה אנו צריכים להודות להקב"ה על כל הפעמים שהוא מציל אותנו ששונאים כאלו לא יוציאו כלל מחשבותיהם מן הכח אל הפועל".
"אנו רואים ששנאת ישראל בוערת אצל כל מיני אנשים בכל העולם כולו, ואפשר לכל אחד לחטוף סכין וכדומה, ולתקוף יהודים רח"ל, ובהרבה מצבים אף יכול אח"כ לברוח ולהשתמט ממאסר. לפי זה מטבע הדברים היה יכול להיות הרבה יותר מקרים כאלו. אכן באמת הרבה חושבים להרע לנו, ואף יש מתחילים לעשות הכנות לזה, אלא שהקב"ה מפיר עצתם ומקלקל מחשבתם, ולא מניח להם להזיק לשום יהודי שלא נגזר עליו מן השמים להינזק. וברוב הפעמים לא נודע לנו כלל על כל הסכנה וההצלה".
הרבי הביא מספר הזוהר הקדוש בפרשת בלק, שפעם התכוננו ליסטים להתנפל על יהודים שעברו ביער, אלא שאז הגיע לאותו היער רבי פנחס בן יאיר רכוב על חמורו, וחמורו נער בקול גדול, ועל ידי זה לא התנפלו הליסטים על היהודים. היהודים לא ידעו כלל על הנס שנעשה להם, רק אחר זמן באו גוים וסיפרו על כך לרבי פנחס. אז אמר רבי פנחס, שזהו פירוש הפסוק בתהלים "לעושה נפלאות גדולות לבדו", שהקב"ה עושה הרבה נפלאות שרק הוא לבדו יודע מהם.
"פעם בא אלי איש אחד וסיפר לי, שהתחיל לשמור מצוות בגלל שאמרו לו שיקבל על זה שכר טוב מן השמים, אבל למעשה אינו רואה שינוי לטובה במצב החיים שלו, ואדרבה נתמעטה פרנסתו. הוא שאל אותי: "למה עשה לי ד' ככה". והשבתי לו, שכשהפרנסה שלו היתה מרובה, לא שאל "למה עשה לי ד' ככה", רק חשב שזה מכוחו. אבל באמת צריכים להתבונן תמיד, שכל מה שמקבל האדם היא מתנה מהקב"ה, ועל האדם להתבונן שהקב"ה נותן לו את זה כדי שיוכל להשתמש בזה לקיים מצוותיו, והקב"ה לא חייב להוסיף לו עוד שום שכר נוסף. אולם בכל זאת, כשהאדם מקיים מצוות, ד' הטוב נותן לו שכר טוב גם בעולם הזה, אלא שלפעמים השכר היא לבטל או להמעיט איזה גזירה שנגזר על האדם מן השמים לסבול איזה צער גדול לכפרת עוונות או מפני סיבה אחרת, ואז האדם בעצמו לא רואה השכר".
"ולכן בכל פעם כשמגיע איזה רע לאדם, עליו להתבונן שהיה יכול להיות גרוע יותר, ועליו להודות על מה ששמר הקב"ה שיהיה הרע רק כמדה שנגזר עליו, כמו שמובא בספרי הקדמונים, שהיה מעשה בחסיד אחד שקיבל מכה על ידי שנפל ונתחב קוץ ברגלו, אמר לו אדם אחד "אני חס עליך שיש לך מכה ברגל", ענה לו החסיד "הריני נותן הודאה להשי"ת שהמכה ברגלי ולא בעיני". ובנוסף לזה עליו להתבונן, שכמו שהרע פגע בו עכשיו היה יכול לפגוע בו מקודם, ורק ד' הציל אותו מזה, וגם על זה צריך להודות".
"כל אחד ואחד מבני ישראל להרבות תמיד בהודאה, ולהתחזק לומר כל פסוקי וברכות הודאה כראוי, ולהתרגל לומר "ברוך השם" על כל דבר, כדי להודות לד' הטוב על החסדים והנסים הנגלים והנסתרים".
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות