פרידה: "צר לי עליך אחי מוטי, נעמת לי מאד"

הייתי החבר הכי טוב של מוטי קליין ז"ל. לא קל לאבד חבר טוב, וודאי שלא בפתאומיות כזאת. הגעתי להלוויה במוצ"ש עם פרצוף של אחד שאיבד את החבר הכי טוב שלו, ושם גיליתי מאות אנשים עם פרצוף דומה. מסתבר שגם הם איבדו באותו לילה קודר ואפוף תוגה את החבר הכי טוב שלהם.

קשה היה להכיר את מוטי ולא להיות החבר הכי טוב שלו. היה בו את כל מה שאתה מצפה מחבר טוב, והרבה מעבר לכך. אנשים מגוונים נכרכו אחריו כמו פרפרים הנמשכים אל האור. כולם רצו להידבק משמחת החיים, מאישיותו הקורנת והלבבית, מהמילה הטובה שבקעה ממעמקי הלב הרחב שעלה על גדותיו מאהבת ישראל אמיתית וטהורה.

מוטי נתן לכל אחד את התחושה הכי טובה בעולם. עם חיוך כובש, עיניים חפות משיפוטיות ומלאות באכפתיות כנה הוא קנה את אהבתם ואמונם של אלפי מכריו בכל העולם. מוטי באמת ובתמים אהב כל אחד אהבה ללא תנאי. שלא על מנת לקבל פרס. הוא נתן מעצמו, מליבו, מנפשו ומאודו ללא גבול וללא סייג. בלי לצפות להכרת הטוב ובלי להירתע מכפיות טובה.

"ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני" (שיר השירים ה-ו').

ר' מוטי קליין ז"ל. המילים לא מתחברות. הלב ממאן להאמין. הבנאדם אדם הכי חי בעולם. האיש שהחיה את כל סביבתו, שחי כל רגע בהתלהבות, ביצירתיות וברעננות. תמיד יזם, הוביל, ארגן, פיתח וקידם. אף פעם לא הסתכל אחורה אלא רץ קדימה, בכל הכוח, עם כל הלב. לא עסק בבכיינות וקיטורים, אלא התמקד בפתרונות ועשייה תכליתית.

על מוטי אמורים לכתוב בלשון עתיד. בתוכניות מגובשות עד הפרט האחרון, ברעיונות הבנויים לתלפיות, במהלכים עתירי חזון ומרובי תושייה. הוא עסק בעתיד, שאף לחדש, לשדרג, להרים ולשפר. בלתי נתפס לכתוב אודותיו בלשון עבר. לסכם את מסכת חייו הקצרים, בטרם הספיק ליישם ולו פרומיל מתוכניות ורעיונותיו למען הכלל והפרט.

הרבה אנשים עצובים השבוע. לא עצב לפרוטוקול, לא עצב לצורך כתיבת טור זיכרון מרגש. עצב אמיתי, כנה, מפלח ומעיק. אנשים עצובים כאשר הם מאבדים מישהו שהעניק להם ערך. וככל שהמישהו הזה מעניק ערך גבוה יותר, כך העצב אחריו גדול ועמוק יותר. והעצב על לכתך מוטי גדול מאוד. הכאב כבד מנשוא.

לא מדובר רק על מעגל חבריך הקרובים, מעגל שיכול למלא בקלות אולם רחב ידיים. מדובר גם על אלפים שכבר נהנו מהמיזם המהפכני שהקמת בעמל רב, במטרה להוזיל משמעותית את עלויות נישואי הצאצאים שיחי'. היית סויחר מעולה, ידעת לעמוד על שלך ולצפות עשרה מהלכים קדימה. בחרת לנצל את כל העוצמה האישית, הידע והתבונה העסקית לטובת המחותנים הנאנקים תחת עול החובות המשתרג על צווארם.

בשלב זה אני מעדיף לדמיין שבסה"כ שוב עלית על כנפי נשרים, כמנהגך הטוב מימים ימימה. משלה את עצמי שתיכף תשלח תמונה מהיעד התורן, מוקף חברים ועשייה ברוכה. הרי במניין שמרנו לך בקביעות 'שלישי' כדי שתוכל לברך הגומל. למרות שלפעמים תהיתי איך הספקת משני עד חמישי לטוס ולחזור שוב בזמן ל'הגומל', אבל עובדה. הספקת.

אוי מוטי, דער חורבן איז זייער גרויס. אלף בדיחות קרש לא ימלאו את החלל שנפער בלב. אני מסתובב סחור סחור ונזהר מלהתקרב אל תהומות הכאב והיגון. לא מסוגל לסדר את המחשבות, לבטא המועקה הכבדה. המציאות מרה מדי לעיכול.

רק זאת אומר לך מוטי: תודה. תודה על הזכות להיות חבר שלך. ללמוד איתך וממך. תודה על כל מה שנתת לי ולכולנו. לעיתים רבות עוד לפני שביקשנו. קלטת כל אדם במהירות הבזק, וידעת מה חסר לו, לפעמים עוד לפניו. היית גאון בחסד, עילוי במתן בסתר, דוגמא ומופת ל'בין אדם לחברו' למהדרין מן המהדרין.

מוטיס, היית חבר ואח יקר. היית אוזן קשבת ופלא יועץ. גם כאשר לא נוכחת היית, תמיד ידענו שהינך כאן, שאם נצטרך משהו אתה זמין, אתה מזמין, שמח לעזור, לתת עצה או כתף, להיות שם בשבילנו. הכי להיות שאפשר. כל כך היית, ולפתע נעלמת. בלי לומר מילה.

אנחנו, החברים הטובים שנהנינו כל כך הרבה ממוטי ז"ל, שקיבלנו ממנו מלוא חופניים בכל המובנים, שזכינו להכיר מקרוב את יקרת מעשיו ואצילות הליכותיו, אנחנו חייבים להכיר לו טובה. בראש ובראשונה בלימוד משניות ובכל מצווה שתוקדש לעילוי נשמתו הטהורה.

עלינו גם ללמוד ממעשיו הטובים וללכת בדרכיו, דרכו של אברהם אבינו ע"ה, עמוד החסד, וכמובן לגלות מקסימום אחריות ואכפתיות כלפי מפעליו הברוכים שהותיר מאחור. להיות שם עבור משפחתו עם כל הלב והנשמה, כפי שמוטי המחיש לנו כל חייו, חיים של צדקה וחסד לאלפים.

יהא זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים, עדי יקוצו וירננו שוכני עפר בב"א.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!