שנתיים לחני וינרוט ע"ה: צחקנו שעוד תקברי את כולנו

י"א כסליו, לפני שנתיים.

חזרתי הביתה מהלוויה שלך בשעה 18:30 וירד גשם. השכבתי את הילדים פזורת דעת והתיישבתי על הרצפה במטבח ובהיתי. נשענת על המקרר ובוהה.

צחקנו שאת בכלל לא חולה, שעוד תקברי את כולנו.

צחקנו על הרצפה בבית שלך "פה נשב בשבעה".

צחקנו בסרטנולדת.

צחקנו שהקרחת שלך מביאה לנו קינוח חינם במסעדה.

צחקנו כי אי אפשר אחרת.

כשעלית לשמים, הייתי בדיוק מול הים. לרגע הרגשתי לא בנח שאני בסדנא קולינרית בהילטון על הים בזמן שנשמתך מפרפרת אבל אז עניתי לי: לא זה מה שלימדת אותי, לאהוב ים ולקיים את "וחיית בם"?

ואני חיה בם. נושאת אותך בלב שלי בכל הדרכים ולכל במה, נזכרת בשיעורי הענווה שנתת לי, בשתיקה שלך שאמרה הרבה וברצון הבלתי מתפשר לחתור ולדייק לטוב ללא הרף.

אבל מה השם רוצה ממני פה בדיוק, שאלת ברצינות. הרגשתי קטנה, מי אני שאענה?

עכשיו את כבר יודעת מה השם רוצה ורצה.

וכעת ההדים שלך, של מעשייך, מילותיך וחיוכך הנצחי מנגנים היטב את שהשם רצה ממך.

אני מקווה שכעת כשאת בגן-גיל-שנתיים-עדן שלך, יש לך ספה דומה לספה הכחולה שאהבנו וגם שם את יושבת ומקשיבה ומייעצת לכל הנשמות הטובות.

היום י"א כסליו, שנתיים לפטירת חברתנו האהובה חני וינרוט.

תברכו, תודו להשם על היש או כל מה שבאלכם ומשמח אתכם ותקדישו זאת לעילוי נשמתה של חנה בת משה המופלאה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!