בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה? בפרשת 'ויצא'

בעולם החומרים והיצורים, מקובל לזהות תהליכים של שינוי מהותי, גלגול והתפתחות - מטמורפוזה בלע"ז.

אז למה בכל הקשור לבחיר היצורים בבריאה - האדם, אנחנו מתעלמים מהמסוגלות הטבעית הזו? או במילים אחרות - מרוכזים במציאות החיים המוכרת לנו ולא טורחים להביט למעלה אל האופק, אל יעד של שינוי והתפתחות מהותיים?!

סולם יעקב היה מוצב ארצה. אבל ראשו - הגיע לשמים. אל מעל ומעבר לזמן, למקום ולמציאות הטכנית של החיים.

לומר לנו: טבעי ונכון שרגלינו תהיינה נטועות בארץ, בשאלות של פרנסה, בריאות וקריירה, השאלה היא האם עינינו מביטות אל האופק למעלה, האם ראשנו ממוקד במעל ומעבר, האם ברור לנו שלחם לאכול ובגד ללבוש הם לא תמצית החיים שלנו בעולם הזה?

האם נדע לרתום את יצר הסקרנות שלנו כדי להביט גם אל תוך הנשמה? האם נדע להאמין בכוחות שלנו לחיות חיים המחוברים ישירות אל נותן החיים? האם נדע לגעת בשמים?

כהתחלה, אפשר לבחור לפתוח את ביתינו לרעיון חדש או- למעשה חדש הקושר אותנו עם הבורא.

בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה'
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תְּכַּחֵשׁ בָּם פֶּן יְכָּחַשׁוּ לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם – וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיד (הרב קוק)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!