בן ה-50 פרץ בבכי ואמר "אני רוצה להתגרש!"

הגיע אליי אחרי חג הפסח האחרון יהודי כבן 50 ובפיו שאלה: "אני נשוי זה שלושים שנה וחשוב לי להקדים ולומר שהשלושים שנה האלו היו לא מאושרים כלל. יש לנו רק שני ילדים, לפני שנתיים חיתנו את הילד האחרון שלנו. זהו, אני לא יכול יותר לחיות עם האישה הזו, אני פשוט סובל ממנה כבר שלושים שנה".

"למה לי לחיות את חיי הנותרים בסבל מיותר עם האישה הזו? אני רוצה להתגרש! רק שאלה לי אליך - אני אוהב את ילדיי אהבה ללא גבולות, אתה חושב שהם יכעסו עליי? איך הם יגיבו?".

אמרתי לו: "אני אענה לך בס"ד על הכול, רק שתי שאלות לי אליך: הראשונה, למה אתה רוצה להתגרש מאשתך?".

"למה?" הוא שאל, והסתכל בי בעיניים עצובות מאוד. או אז הוא התפרץ בבכי שקרע לי את הלב, הוא בכה על שלושים שנה שטען שאיבד מהחיים שלו. "שלא תחשוב", אמר, "היא לא אישה רעה, אבל מה היא כן עשתה בשבילי? היא לא עשתה כלום! היא בחיים לא הייתה קשובה אליי, היא בחיים לא כיבדה אותי, היא לא נתנה לי אהבה, היא לא הראתה לי שאני חשוב לה. כך, חיים בלי רגשות בלי כלום", והאיש ממשיך לבכות ללא הרף. "עברתי חיים לא פשוטים בתור ילד ונער, מה בסך הכול ביקשתי? ביקשתי אישה שתאהב אותי, שתכבד אותי, שיהא לי אדם בעולם שייתן לי הרגשה שהוא אוהב אותי וחושב עליי ואיכפת לו ממני אבל לצערי זה לא קרה. אולי זה יקרה בגלגול הבא", הוא אמר בבכי.

השתדלתי כמה שיותר לחזק ולעודד אותו באותה פגישה, אמרתי לו שאני אענה לו את התשובה שלי בפגישה הבאה. ידעתי שהוא לא יוכל להכיל נפשית את השאלה השנייה שרציתי לשאול אותו באותה פגישה ועדיף לחכות עם זה למפגש הבא.

הוא הגיע אליי שבוע לאחר מכן הפעם הוא היה יותר רגוע ושלו. "יש לי אליך שאלה אבל אני מבקש שאל תענה לי עליה ישירות, תחשוב על השאלה שלי מספר דקות לפני שאתה עונה תשובה. בפגישה הקודמת שלנו טענת שאשתך במשך שנים לא העניקה לך אהבה, הכלה, הקשבה, אכפתיות, כבוד - אומנם היא לא פגעה בך אבל היא לא נתנה לך את הדברים החשובים לך באמת בחיים", אמרתי לו, "מסכים בהחלט", הוא ענה.

"ועכשיו לשאלה השנייה שלי. האם אתה יכול להיות כן עם עצמך שאתה הענקת לאשתך את הדברים שכל־כך חשובים לך? האם במשך השנים הענקת לאשתך אהבה, הקשבה, אכפתיות, הכלה, הבנה, הראית לה שאתה חושב עליה? בקיצור, את כל הדברים שאתה כל־כך רצית, האם אתה יכול לעמוד מול המראה ולהסתכל לעצמך בעיניים ולהגיד אני הענקתי לאשתי את כל הצרכים האלו ורק אשתי לא העניקה לי אותם?".

מרדכי רוט

היה נראה שהוא קצת המום הוא לא ציפה לשאלה הזו. "תיקח את כל הזמן הדרוש לך לחשוב על כך", אמרתי לו. הוא שתק למספר דקות ולאחר מספר דקות הוא ענה לי: "תשמע, איך אתה רוצה שאני אעניק לאשתי אם היא לא מעניקה לי את הצרכים שלי?". "אבל גם אתה לא הענקת לה", עניתי, "אז עכשיו השאלה מי צריך להתחיל ראשון? מי מסוגל להתחיל ראשון? זו עוד שאלה".

"אבל ניסיתי לא פעם ולא פעמיים להעניק לאשתי את הצרכים שלה והיא לא נתנה לי בחזרה", הוא התנצל. "כמה זמן זה היה כל פעם?" שאלתי, "כל פעם הייתי מנסה כשבוע וכאשר היא לא הייתה מחזירה לי בחזרה הייתי נשבר ומתכנס בתוך עצמי", ענה.

אמרתי לו: "בשביל לצפות לשינוי צריך לפחות מספר חודשים להתמיד ולהעניק לשני ואז בעזרת השם רואים תוצאות. ואם תהיה מספק כן עם עצמך אתה תיזכר שגם אשתך ניסתה לא פעם ולא פעמיים ואתה נסגרת". הוא אמר לי: "נכון, כי הייתי כבר שבור ולא האמנתי לה".

"אז יכול להיות שהיה לך קשה לתת לאשתך את כל הצרכים שאתה כל־כך רצית, בגלל חיי הילדות והנערות הקשים שעברת, ולכן יותר ציפית שאשתך תיתן לך. ואשתך יש לה את החסימות שלה שבגללם היא לא מעניקה לך את הצרכים שלך. אבל מאוד יכול להיות שהיא לא נתנה לך כי היא פשוט לא קיבלה את הצרכים שאתה כל־כך רוצה. לא כל האנשים מסוגלים ישר לתת. אז התשובה שלי היא כזו - עדיין לא מאוחר, אפשר לחזור ולאהוב גם בגיל חמישים ולחיות חיים מאושרים ולכן גירושין בכלל לא באים בחשבון במקרה הזה".

"אני בטוח שאם תיתן לאשתך את הצרכים שאתה כל־כך רוצה והיא כל־כך רוצה אני בטוח שהחיים שלך ישתנו לטובה כמו שלא חלמת שהם יכולים להיות".

עשיתי עם אותו יהודי תהליך ארוך, וברוך הוא וברוך שמו, אותו יהודי התקשר אליי השבוע ואמר לי באלה המילים:

"אני מרגיש שהתחתנתי מחדש אבל עם אותה אישה, פשוט נולדתי מחדש גם אני וגם אשתי מאושרים מאוד. והכי חשוב - לא האמנתי איזה לב ענק יש לה עד כמה היא יכולה לתת אהבה, אכפתיות, הכלה והקשבה, כנראה פשוט הייתי צריך לפתוח את הלב שלה ואז כל האהבה יצאה החוצה".

אני פוגש הרבה פעמים באנשים שהם כל־כך זקוקים בחיי הנישואין שלהם לאהבה, לאמונה, להכלה, לאכפתיות, לקבלה אבל געוואלד האם הם נותנים את אלו הצרכים לבני הזוג שלהם? אי אפשר לדרוש לקבל אם אתה לא נותן! תיתן אתה, תקבל! אי אפשר לצפות מהשני שהוא ייתן ואתה לא תיתן.

אדם לא יכול לצפות שהוא יקבל אהבה אם הוא לא נותן אהבה, אדם לא יכול לצפות לקבל רחמים מהשני אם הוא לא מרחם ואכפתי. מועטים אנשים בעולם שיכולים רק לתת ולתת בלי לקבל שום תמורה, כך השם ברא אותנו אנחנו נותנים מקבלים ומחזירים.

אז השאלה היא רק מי הוא הגיבור שעושה את זה ראשון, אשריו ואשרי חלקו. כמה אני אומר לאותם אנשים זה כל־כך חשוב לכם האהבה הזו? אז תתנו גם אתם!

האמינו לי גם האדם הקשוח ביותר בסוף נכנע לאהבה, לקבלה, לאכפתיות רק תהיו עקביים בסוף הוא ימס תחת האהבה ואז ליבו ייפתח והוא ייתן לכם כפל כפליים רק צריך להיות נחוש ועקשן ולתת ושוב לתת.

שנדע תמיד לאהוב, להכיל, לחבק את השני זה הדבר הכי גדול שיש בעולם.

ואתם תראו, בסוף אהבה לעולם היא חוזרת, כך אני מאמין.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!