לפני עמית סגל: סיון רהב מאיר כבר חזתה את המצב הפוליטי

אמש (רביעי) העלינו תיעוד של הפרשן הפוליטי של חדשות 12, עמית סגל, כשהוא חוזה כבר במוצאי הבחירות לכנסת ה-22 את הפלונטר הפוליטי שהגיע אתמול לשיאו. כעת מתברר כי יש מי שזיהתה את התסמינים כבר לפניו. הרבה לפניו.

העיתונאית סיוון רהב מאיר העלתה אתמול לפייסבוק קטע מתוך מאמר שלה, שנכתב ב'ידיעות אחרונות' לפני למעלה משנה וחצי.

"‏הקטע הזה פורסם בידיעות לפני שנה ומשהו", כתבה רהב מאיר, "בגלגול הקודם של ליברמן, והזהיר שהוא סכנה לדמוקרטיה. זה אחד הטקסטים שקיבלתי עליהם הכי הרבה ביקורת מימין. נזכרתי בו היום, כשסוף סוף כולם מבינים".

במאמר ב'ידיעות' היא כתבה כך: "כבר כמה שבועות אני רוצה לכתוב כאן על אביגדור ליברמן. כל פעם חיכיתי, ובינתיים נוספות עוד ועוד דוגמאות. לא ברור לי איך דווקא מתוך הממשלה אין ביקורת נוקבת הרבה יותר על דיבוריו האחרונים".

"לפני ארבעה חודשים, למשל, קרא ליברמן להחרים את תושבי ואדי ערה, לא פחות, ולא לקנות אצלם כדי "לגרום להם להרגיש לא רצויים כאן". הדבר עבר בשקט. הייתה גם תמיכה פומבית וקולנית שלו באלאור אזריה, וגם הבטחה שלו לחסל את איסמעיל הנייה תוך 48 שעות. הטון השתנה משהו אחרי שהוא הפך לשר ביטחון. אלאור בכלא, הנייה חי. 

"אבל השבועות האחרונים מטרידים במיוחד. לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הודיע ליברמן במפתיע שהחליט לאסור על 110 פלסטינים להגיע לטקס משותף, ישראלי-פלסטיני, שמארגנות משפחות שכולות ישראליות. הנימוק שפרסם: "זהו מפגן של טעם רע וחוסר רגישות.

יודגש: אין פה נימוק ביטחוני, השב"כ אחראי על אישורי הכניסה של המשתתפים הפלסטינים בטקס. "פורום המשפחות השכולות" וארגון "לוחמים לשלום" מארגנים את האירוע הזה כבר 13 שנים ברציפות. אפשר לחשוב מה שרוצים על עצם ההתכנסות הזו, אבל ממתי שר הביטחון הוא קומיסר התרבות? האח השכול גילי מייזלר, שאחיו גיורא נפל במלחמת יום כיפור, אמר השבוע על העתירה שהוגשה לבג"צ: "אף אחד לא יגיד לי איך לבטא את השכול שלי. מי שזה מפריע לו – שלא יבוא.

"ובכלל, זה הרי טקס קטן ולא משמעותי, פסיק בתוך הנרטיב הישראלי-ציוני ביום הלאומי הזה. מה בדיוק הפריע לליברמן? או שאולי הוא סתם זיהה הזדמנות קלה "להיכנס בשמאלנים" ולריב עם בג"צ?

"שבוע קודם לכן קרא ליברמן למגיש גלי צה"ל קובי מידן לעזוב את התחנה בעקבות פוסט אישי (!) שבו כתב על כך שהוא "מתבייש להיות ישראלי". מידן זומן לשיחת הבהרה אצל מפקד גלי צה"ל. שבוע קודם אמר שר הביטחון: "מרצ לא שייכת למדינת ישראל".

לפני כן העז להורות לתחנה הצבאית להחרים את יהונתן גפן, בעקבות דבריו על עהאד תמימי, וכך כתב: "הנחיתי את מפקד גל"צ להפסיק להשמיע או לראיין את יהונתן גפן בכל שידורי התחנה. רדיפת הכותרות של גפן מחליאה ומקוממת". רדיפת הכותרות של גפן מחליאה ומקוממת? של גפן? במקרה הזה היועץ המשפטי הזכיר לשר הביטחון שאין לו סמכות לערוך כך את שידורי גל"צ, ושוב ירד הנושא מסדר היום.

מה משותף לכל הדוגמאות האלה, מעבר לפגיעה אמיתית בחופש הביטוי? מדובר פעם אחר פעם בדיבורים בלבד, בלי שום מעשים. פופוליזם כבר יש מספיק ברשתות החברתיות. אם נסתכל על רצף הכותרות האחרונות שייצר ליברמן לא נמצא פה קידום של מדיניות ימנית או שמרנית, שינוי ממשי של המציאות או עשייה אידיאולוגית כלשהי. רק אמירות מתסיסות שגורפות לייקים בצד אחד וזעם בצד שני.
ליברמן רץ בעבר תחת הסיסמה "מילה זו מילה". מתברר שמילה זו רק מילה". 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!