רגעים של אימה: כך נמלטים אל המרחב המוגן

השעה 14:00 בצהריים. המיקום: כביש 34 בואכה היישוב 'מעגלים' שבמועצה אזורית שדות נגב, 9 קילומטרים בלבד מרצועת עזה.

הכבישים, שבדרך כלל מלאים לגמרי בשעות האלה, ריקים להחריד. השקט מופתי. אווירה של יום כיפור באוויר.

השקט מופר אחת לכמה דקות על ידי האזעקות שנשמעות מכל כיוון, והיישובים בדרך, ששמותיהם מוכרים לנו מהתרעות הצבע האדום, נראים פתאום מוכרים יותר מתמיד.

"מדינת העוטף" קוראים לה התושבים. ואכן, זו מדינה אחרת לגמרי. הבלאגן וההמולה במרכז ובצפון, נראים פה תלושים לחלוטין.

דיברנו עם יאיר, ילד בן 8 שנולד בזמן אזעקות בבאר שבע. ליאיר, המציאות הזו נראית רגילה לחלוטין. "אני מפחד, אבל מתרגלים". ולא, הוא לא רוצה לעבור למרכז. "טוב לי פה", הוא מדגיש. הוא פשוט לא מכיר מציאות של חיים ללא אזעקות.

יאיר במקלט

הוא כועס על החמאס ותומך בראש הממשלה וכוחות הבטחון. אך מה שמעסיק אותו בעיקר הוא הפחד. הוא ממש מפחד.

דקות ספורות אחרי שהגענו ליישוב, אזעקת צבע אדום פילחה את האוויר. המציאות בה מזנקים באחת כל בני המשפחה בהתראה של שניות למרחב המוגן, והקלות בה הם חוזרים לאחר מכן לעיסוקיהם, היא אכזרית במיוחד. ה"התרגלנו" הזה שלהם, מחריד.

יאיר בן השמונה ישן חזק. כשיש אזעקות אמא שלו רצה להעיר אותו ואת ששת אחיו, להרים את הקטנים ולהכנס יחד למרחב המוגן. כל זה תוך 15 שניות, כן?

יאיר מבקש מאיתנו להגיד לגולשים, "שברגע שיש אזעקה, תכנסו למרחב המוגן. אל תלכו לראות את היירוטים. זה מסוכן. אתם יכולים להפגע מרסיס".

כשאתה ילד בן שמונה ששגרת חייך נעה בין מטח למטח, בין אש לאש, בין אזעקה לאזעקה, זה מה שעומד לך בראש. זה המסר שאתה תבקש להעביר.

כשחזרנו למרכז, חזרנו לשקט. סליחה, לרעש. פה שקט מאזעקות, אבל יש רעש של שגרה. שם השגרה שקטה, אבל יש רעש של אזעקות.

שתי מדינות, לעם אחד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!