מחאה על הפגיעה ברב העיר: "מגדירים עצמם יראים ושלמים"

גורמים בעיר אלעד המנסים לפגוע בכבודו ובשמו של רבה של אלעד לאחר הפסקת החשמל בעיר אלעד בחג שמחת תורה ולנסות להצמיד לו תדמית של מחמיר במקום שאין צורך, גרמה לסערה גדולה בעיר. 

מי שיצא להגנת הרב היה רב קהילת החסידים באלעד ומבכירי רבני העיר הגאון רבי נפתלי גלאנץ שבדרשת שבת חריפה במיוחד נגד כל המקטרגים שמנסים לצייר את רבה של העיר כמחמיר: הדרשה נאמרה בבית מדרשו של הרב גרוסמן בליל שבת בראשית.

"חגגנו זה עתה בשמחת תורה את סיום התורה, והשבת אנו זוכים בחסדי ה' להתחיל מבראשית, יש ענין לנעוץ סוף התורה לתחילתה, ובעומדי כאן באתרא דמר בבית מדרשו של המרא דאתרא שליט"א המנהל את כל ענייני הדת בעירנו זה שני עשורים ביד רמה, ברצוני להביע רעיון מסיום שראוי לבטאו ברבים".

הרב גלאנץ סיפר "אחי ורעי, בשבוע האחרון רעשה וגעשה העיר, בעקבות פסיקה שהייתה או לא הייתה מפי הגאון המרא דאתרא שליט"א, אינני בקיא בפרטים, אך הם ממש לא רלוונטים, מה שאותי באופן אישי קומם, זו הקלות דעת הבלתי נסבלת, של מי שמגדירים עצמם יראים ושלמים, האמונים על שמירת התורה והמצוות, להרהר אחר פסיקה של מרא דאתרא, וגרוע מזה לנסות ולהבין איך זה שלא הצליח למצוא איזה שהוא היתר שיקל על רבים, בשמחת החג". 

"הם לא ירהיבו עוז לתמוה על רופא מנתח על סמך מה הוא מקבל את החלטותיו, הם מבינים כהלכה כי הם מתקבלות בשיקול דעת, כשמאחורי הרופא שלושים שנות וותק ולימוד, מבחנים מפרכים ולילות נטולי שינה, אך ככל שזה נוגע לתלמיד חכם שמנעוריו מייגע עצמו על דברי תורה, ששנים על גבי שנים יושב על מדין, שיצק מים על ידי גדולי ההוראה מהדור הקודם והוסמך על ידם בסמיכת חכמים, מרהיבים עוז לתמוה על סמך מה קיבל את החלטותיו". 

"הם מוכנים שילכלך ידיו כדי לטהר, הם מתקשרים כמה דקות לפני התקדש יום הכיפורים בבעיות שצצות ובבקשת היתרים וקולות לגבי התענית, וסומכים את ידיהם על דברותיו ופסיקתו, למרות שעניינים אלו נוגעים לחמורות שבחמורות ולאיסורי כריתות" זעק הרב גלאנץ, "נוח להם עד מאוד להטרידו עד השעות הקטנות של הלילה, או להמתין לו במדרגות ביתו בבוקרו של יום, על מנת לחדד עם מי הצדק בבעיות שכנים של אור או אויר ועל טפטופי ומיקומי מזגנים, אך כשלפתע משהו לא נהיר וברור הם נזעקים, וכי אי אפשר היה למצוא היתר?".  

"כל מורה הוראה יודע שעל שאלות קלות וברורות יותר, הלב שותת ורוטט, נקיפות המצפון אינן מרפות, שמא ח"ו התרנו את האסור או אסרנו את המותר, כל מורה הוראה מייחל בלבו שלא יצטרך להישאל שאלות כבדות משקל, מי כלל מוכן לשאת על כתפו את העול הכבד לעמוד בשער ולפסוק בעוז ותעצומות הכרעות הנוגעות לרבים? כשפעמים הרבה שהדברים נוגעים לפיקוח נפש ולהצלתם של נפשות,  רק בשבת שעברה קרתה תאונה ל"ע בכביש שש, אשה ובתה קפחו את חייהם, מי מוכן שיתדפקו בשער ביתו באמצע סעודת שבת ולהישאל אם מותר לצאת את העיר על מנת להציל מחללי שבת בפהרסיא כן או לא? מי מוכן לשאת על כתפו שאלות הרות גורל שכאלו? ואלו מעשים של שבת בשבתו יום ביומו ומדי ליל בליל! כששאלות אלו מתדפקות אל ביתו של המרא דאתרא שליט"א, ובצניעות אופיינית יחד עם עוז וגבורת הוראה חותך כתער". 

"כן, בהרבה מקרים ההוראה והפסק יכולים לפגוע בתדמיתו של הרב, הם עלולים לצייר אותו כמחמיר כקשוח, או כמקל ורכרוכי, כמי שאינו קשוב לצורכי רבים או כמי שיותר מדי מתחשב, וכדומה, אך מי שאמון על ההלכה הצרופה, זובח את כל האינטרסים האישיים על מזבח ההלכה, יודע ומכיר שכשההלכה אוסרת, הרי שמי יהין להכניס ראשו בין הרים גבוהים ולשנות זיז כלשהי ולהתיר, וכשההלכה מתירה הרי שהדבר מותר, ואם הפסיקה תיצור שבר מסויים תייצר כותרות רעשניות, מנהיגים אמיתיים אינם נרתעים משברים".

"והמכעיס עוד יותר, שאותם מלעיזים ומהרהרים מגדירים עצמם כפקחים ונאורים, והאמת אומר כי מעודי תמהתי על פסוק מפורש בתורה מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עיור הלא אנכי ה', האיך ברשימת המומים הללו של אילם חירש ועיור השתחל לו הפיקח, מסתבר כי פקחות מהסוג הנזכר מהווה מום לכל דבר וענין, כי כשיודעים שלא יודעים, הרי שיש תקווה, אך כשמדמים שמבינים טוב יותר ממי שראשו ורובו זה למעלה מחמישים שנה בהוראה, כשלמעשה לא יודעים אפילו לא באיזה כרך בשו"ע שלא לדבר באיזה סימן "לחפש היתר", הרי שזה מום קבוע שאינו עובר". 

"ראוי שבשבת זו של בראשית, נזכור את ניעוץ התורה סופה לתחילתה, נכיר בגדלותם של תלמידי חכמים, נכיר בכח שליטתם לדלג על כל אינטרס אישי כשזה נוגע להלכה צרופה, נזכור כי שבירת הלוחות מגלם יותר מכל את כח החכמים ושליטתם לשבור במקום שהשבר תייצר את הבנין החדש והמתוקן, ועל ידי כך נזכה אכן לקבלת התורה שניהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי התורה לשמה, ושלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!