עמית סגל יוצא נגד ההפגנות למען נתניהו

בפוסט שהעלה לפייסבוק ביום שישי האחרון, יוצא עמית סגל נגד ההפגנות למענו של רה"מ נתניהו בכיכר גורן, אך דווקא מאהבת נתניהו.

לדבריו, "זכות ההפגנה היא זכות נעלה בדמוקרטיה. לרוב, מי שעושה בה שימוש הוא המיעוט, זה שלא יושב בממשלה, לא מצליח להעביר חוקים בכנסת ומרגיש שדרכו היחידה להישמע בחדרים שבהם נופלות ההחלטות היא לכרוז מבחוץ במגפון, בתקווה שהחלונות אינם עבים מספיק. כולנו גדלנו על המיתוס שזכות הצעקה משפיעה יותר מזכות הדיבור.

בפועל, הפגנות אינן משנות דבר. עצרת הענק של השמאל אשתקד לא ביטלה את חוק הלאום והפגנות ההמונים ההיסטוריות של הימין לא עצרו את אוסלו בשנות התשעים ולא את ההתנתקות בשנות האלפיים. חסימות הכבישים לא הביאו אף הישג ליוצאי אתיופיה והמחאות בתל אביב לא בישרו על הישג ללהט"בים. ההפגנה היחידה בישראל שהביאה בכנפיה הישג ממשי ולא שחרור קיטור ותסכולים גרידא הייתה עצרת ה"400 אלף" אחרי הטבח בסברה ושתילה, שהובילה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל זה היה לפני קרוב לארבעים שנה. התסכול ניכר במיוחד בגל הענק של המחאה החברתית שהסתיים בוועדה ומסמוס.

דור 2.0 של ההפגנות נשען על הנחה סמויה שאם האהבה לא תנצח, לפחות תנצח הנחישות: כאשר מחאה חורגת מעמידה מנומסת עם שלט אל אזורי חיוג פחות קונצנזוסיאליים – למשל: אלימות, למשל: הפגנות מול בית פקידי ציבור – אתה משלם בתמיכה ציבורית עבור תקווה לכופף את ידו של הרוב הישראלי או אחד ממוסדות המדינה.

ולכן, הדיל שמתגבש בפתח תקווה פשוט איננו משתלם לנתניהו. הוא לא יסגור אף תיק נגדו, ובאותו זמן רק יכרסם עוד בתמיכה הציבורית בליכוד. אף ישראלי עוד לא התמלא אהדה למתנחלי גוש קטיף בגלל צמיג בוער או לשמאל בגלל ששנת שכני היועמ"ש נדדה. כלים כאלה הם נשקו של מי שרואה עצמו מיעוט נרדף ומקווה לכופף את ידו של הממסד. הם אינם הולמים מחנה שרואה עצמו מחנה שלטון ותמיכה במי שעומד גם כעת בראש ממשלת ישראל.

גם אם ההפגנה השבועית החדשה בכיכר גורן היא צעד צודק, היא איננה צעד חכם. אם יש לקח מבחירות 2019 ב' הוא שקהל היעד של הסחורה הלעומתית הזו רחוק מלהוות את רוב הציבור בישראל. ניצחון הליכוד באפריל נשען על הסיסמא "ימין חזק מצליח" והתיקו הצולע בספטמבר - על חרמות והתנגחויות חסרות תועלת. הוא הופך את התמיכה בנתניהו לשרירית – אבל אנורקטית.

גם אחרי הבחירות ממשיך נתניהו בקמפיין שלא הביא לו את הסחורה המקווה. לא לחינם נמנעו נתניהו ותומכיו במשך שלוש שנים מהעמדת הפגנות קבועות מול עצרות השמאל בפתח תקווה, ואף עתרו נגד קיום העצרות. הציבור סולד מירידה לחייו של פקיד ציבור, ובצדק. מי שרואה עצמו נפגע מיחס משפטי לא הוגן חש רצון עז להציב ראי לחבורת השוליים שמיררה את חיי היועץ ואולי גם השפיעה עליו לא במודע. אבל הבעיה עם מראות היא שהן משקפות בדיוק את אותה דמות לא מחמיאה שמולן הועמדו. ראש ממשלת ישראל לא יכול וגם לא צריך להפוך לכוכב של מופעי פרינג'.

בשבוע שעבר שיתף נתניהו בפייסבוק מאמר של צבי סוכות בזכות ההשתתפות בהפגנה. סוכות הוא מבכירי עוצמה יהודית הכהניסטית, וספק אם חלם אי פעם שראש ממשלת ישראל יצטט אותו ברבים. עם כל הפיתוי המוצדק למחות על התנהלות משפטית רצופת פגמים ויוהרה – לא זו הדרך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!