אחרי חצי יובל: הרבי שהיה למשגיח והקים אימפריה נחשף לראשונה

חסידות דאראג שמרכזה בעיר בני ברק וכמעט שהנמנים על הקהילה אינם גרים בערים אחרות נתייסדה לפני חצי יובל שנים, על ידי הרבי מדאראג שהקים מהמסד ועד הטפחות קהילה של מאות משפחות הצועדים לאורו בסדר מופתי דבר שאינו מצוי כמעט בחצרות. 

במגזין החג של עיתון 'בקהילה' העניקו הצצה ראשונה לדמותו של הרבי שטרם נחשף, הרבי שהיה למשגיח בישיבת 'חוג חתם סופר' הקים מוסדות מחיידר ועד ישיבה גדולה. לרגל חול המועד סוכות ליקט 'בחדרי חרדים' מכתבת המגזין של העיתונאי והסופר יצחק פלדמן את הדברים העיקריים שטרם נודעו בציבור הרחב על החסידות השמורה והרבי שסיפור חייו מרתק בפני עצמו. 

הוא נולד בחודש טבת תשי"ג להוריו הרב ר' שמואל ואמו מרת חנה לאה שעלו ארצה שנתיים קודם לכן מהונגריה. אביו היה חסיד בעלזא מובהק שרוב ימין עסק בהנהלת חשבונות והיה ידוע כמי שעושה מלאכתו נאמנה. מעולם לא הסכים להצעות של לקוחותיו לעגל פינות או לטשטש עקבות ומספרים כדי להרוויח כסף על חשבון אחרים. מאוחר יותר ניהל חנות צעצועים בבעלותו בגן וורשה בבני ברק. 'צעצועי רוזנפלד' היו ידועים לכל ילד בני ברקי עד לפני שנים לא רבות.

הוריו גרו תקופה מסוימת בארצות הברית, ואחר כך חזרו ארצה. הוא למד בישיבת בעלזא והיה נחשב לאחד העילויים בישיבה. עוד בצעירותו היו חבריו מסכימים ביניהם בהומור, שישראל משה רוזנפלד מתאים להיות רבי, בגלל השילוב המיוחד של חכמה וכריזמה שנבעו ממנו. אך אף אחד מהם לא חלם שהבחור שאין שום יחוס אדמו"רי מאחוריו, יהפוך לרבי למאות חסידים.

הוא נודע כשקדן מיוחד, וכירא שמיים מופלג. עוד בהיותו בחור, ומאוחר יותר כאברך צעיר, רכש בקיאות מדהימה בספרי המוסר והחסידות, וידע לצטט מדברי חז"ל באופן שיתאים לכל עניין וסוגיה שעלתה על השולחן. מאוחר יותר עתידה בקיאותו בספרי החסידות להפוך לאחד המנגנונים הבולטים בדרכו הייחודית.

אחרי שנישא מונה לר"מ בישיבת בעלזא ולראש חבורה דחסידי בעלזא בישיבת טשעבין. בימים אלו התקרב מאוד לכ"ק הרבי מבעלזא שהעריך מאוד את האברך בעל מגע הקסם שידע לסלול דרך מתאימה לכל בן ישיבה. הרבי קירבו בלבביות, ודלתו הייתה פתוחה בפניו בכל שעה. בתוך זמן קצר נודע האברך הצעיר כאחד מאנשי סודו של הרבי, ולא מעט מהלכים פנימיים בתוך החסידות עברו דרך הרב רוזנפלד. הוא ניחן בכושר ניתוח נדיר ובהבנה פסיכולוגית של נפש האדם. נוסף על כך, הוא הפליא לדרוש ברבים, ולרתק אליו מאות שומעים.

במוצאי שמחת תורה תש"מ נשא הרבי מבעלזא דרשה שבה הצהיר על התנתקות מ'העדה החרדית'. הדרשה והימים שבאו אחריה הולידו מחלוקת קשה בין חסידות בעלזא לחסידות סאטמר. מי שנשלח לארה"ב כדי לשמש דוברה הבלתי רשמי של החסידות במעוז הקנאי, היה הרב רוזנפלד. הוא הגיע לברוקלין ונשא דרשות ברבים. בדבריו הסביר את דעתו הקדושה של הרבי מבעלזא, ואת מהלכיו בעניינים הציבוריים שבמחלוקת. אפילו חסידי סאטמר הודו בעל כורחם שההסברה שעשה הרב רוזנפלד עבור יריבם האידאולוגי הייתה מצוינת, והם זוכרים לו זאת, שלא בחיוב, עד היום. תעוזתו של האברך הצעיר לחדור לעורף "האויב" ולהשיב מלחמה עבור מורו ורבו, הייתה ציון דרך ראשוני לאופיו הנועז שיפרוץ לו דרך בעתיד, ויסלק ממנה מכשולים וסלעי ענק.

כמה שנים לאחר מכן התרחש האירוע הראשון שקידם את האברך צעד משמעותי בדרכו אל כס האדמו"רות. אותו אירוע היה גלגול של סדרת אירועים פנימיים בעולם של יוצאי הונגריה, שתחילתם עוד בשנת תשכ"ב, כשהרב רוזנפלד היה בן פחות מעשר שנים.

כמה שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הגיעו ארצה יוצאי הונגריה, שארית הפליטה, שחיפשו אחר מקום לימודים עבור בניהם. עולם התורה הפורח בבני ברק ובירושלים לא התאים עבור הדרך ההונגרית הייחודית של ראש ישיבה שהוא מעין רבי בזעיר אנפין, ושיעורי עיון בהלכה והוראה למעשה.

מי שהרים את הכפפה ושיחזר את ההיסטוריה הנכחדת היה הגאון רבי יצחק שלמה אונגר, שהקים את קהילת וישיבת חוג חת"ם סופר בבני ברק. הרב אונגר עצמו היה תלמיד חכם ורב הונגרי טיפוסי שעלה מהונגריה וראה בעיניים כלות את גדיעתה של היהדות המפוארת שעל ברכיה גדל. הוא קם ועשה מעשה. בחודש אלול תשכ"ב הקים את ישיבת מחנה אברהם ברחוב מימון בבני ברק. 

בתחילת שנות המ"ם אחד המשגיחים בישיבה נאלץ לצאת לחו"ל לצורך עניין משפחתי. הרב אונגר שחשש מאוד להשאיר את הצאן ללא רועה, חיפש אחר דמות בעל שיעור קומה שתחליף את המשגיח הקבוע. הוא נועץ בגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שבעצמו עלה בילדותו מהונגריה ושימש באותם ימים מגיד שיעור בישיבתו של הרב אונגר. הרב שטרן שהשתדך עם משפחה של חסידי בעלזא, שמע אודות האברך הבעלזאי בעל הגישה המיוחדת מישיבת טשעבין בירושלים, והמליץ לרב אונגר לבדוק אפשרות להביא אותו לכהן כמשגיח בישיבה.

כשההצעה הגיעה לפתחו של הרב רוזנפלד לכהן כמשגיח זמני בישיבה ששמה יצא לתהילה, נענה הרב רוזנפלד לקריאה והחל לכהן בה כמשגיח. הוא רומם את הישיבה והבחורים לגבהים חדשים. משיעורים שמנו מניין או שניים של בחורים, הוא הרחיב את מספר הבחורים בכל שיעור לכמה עשרות. בתוך זמן קצר כבר היו בישיבה מאות בחורים מצוינים.

שנות המ"ם ותחילת שנות הנו"ן היו עבור הרב רוזנפלד כמו הכנה לקראת הדבר הגדול הבא. אישיותו הכובשת הצליחה להפנט את ליבותיהם של תלמידיו, שנהו אחריו כמו עדרים אל המעיין. מדי יום היה מגיע לישיבה לקראת השעה שלוש בצהריים ושוהה בבית המדרש ובחדרו הסמוך עד השעה שלוש לפנות בוקר. אחד הבחורים מראשית התקופה מספר: "ידענו שבכל עניין שאנחנו רוצים להתייעץ, המשגיח זמין עבורנו ולא משנה מה השעה. גם מי שהתחבט בשאלה באמצע הלילה, ידע שדלתו של הרב רוזנפלד, המשגיח, פתוחה בפניו, והוא מוכן להשיב על לבטיו".

מלבד השפה השווה לכל נפש, הוא הצליח להחדיר בלב תלמידיו, שמי שהולך אחריו וצועד לפי שיטתו, הוא מהקבוצה הטובה. והיא אכן הייתה כזו. הבחורים שהתגבשו סביבו היו בני העלייה שחיפשו דמות שתורה להם דרך באופן יומיומי. הוא הורה להם כיצד ללמוד, מה ללמוד, ובאלו שעות ללמוד. האדיקות החינוכית שלו ירדה לרזולוציה של הפרטים הקטנים. הוא ערך יחד עמם חשבון נפש, והכתיב להם סדר יום מפורט. תלמידיו הקרובים הסתובבו עם חוברות וסדר לימוד מחולק לפי ימים ושבועות. בסיום השבוע היו מגישים לו חשבון ובו פירוט ארוך של מספר שעות הלימוד, ומספר הדפים שהספיקו.

גדולה האהבה שאהבו תלמידיו של המשגיח את רבם, שהם עתידים להעדיף אותו על פי כל סביבתם הקרובה, ואפילו על פני משפחתם. משנה לשנה התרבו מספר התלמידים שתחת חסותו הקרובה, והפכו למעין חסידות זוטא שהתנהלה בדרכה שלה בתוך היכל הישיבה.

צריך לזכור, שמרבית הבחורים שהגיעו לישיבה בשנים הללו כבר היו שייכים למשפחות חסידיות כאלו ואחרות. הורי הבחורים ששמעו של המשגיח המיוחד הגיע לאוזנם, ביקשו  שגם בנם יקירם ירכוש לעצמו את הדרך המיוחדת והמסלול שהתווה בדרך העולה בית קל. בתחילת הדרך היה כמין הסכם ברור התקף בכל הישיבות הכלל חסידיות עד היום: ראש הישיבה והמשגיח הם בעלי הבית המוחלטים על חינוכו של הבחור בתוך הישיבה. אך ברגע שהבחור יוצא מבניין הישיבה הוא חוזר לקהילתו, והוא נתון בסמכותו של האדמו"ר אליו בני משפחתו נאמנים. בחודשי תשרי הישיבות הללו מתרוקנות לגמרי מתלמידים, כאשר כל הבחורים עוזבים ועוברים ללמוד ולהתפלל במחצית רבם.

לאורך שנות כהונתו של הרב רוזנפלד בחת"ם סופר החל להסתמן שינוי. ממשגיח הנוטל על עצמו אחריות חינוכית על הבחור בתקופות ובימי לימודיו בישיבה, הוא החל להרחיב את מעגלי ההשפעה שלו החוצה אל השבתות ומועדים, ואל האברכים שהפכו לתלמידו המובהקים והמשיכו להיוועץ בו בכל דבר ועניין גם אחרי החתונה. התופעה הזו גררה והרחיב את עצמה במין מעגל קסמים שיש לו התחלה ברורה, אבל הסוף שלו תלוי אך ורק בעוצמתו של המנהיג. הרב רוזנפלד והקהילה שהתפתחה סביבו המשיכו ללחוץ על הדוושה כל הדרך עד להקמת חסידות מפוארת ולגיטימית לכל דבר ועניין.

באופן טבעי החלו חיכוכים. הורים או סבים תהו אודות החצר החדשה שבנם החל נוהה אחריה. "מי הרבי החדש, והאם הוא אדמו"ר או משגיח, ומי היו הוריו, והאם יש לו זיקה אדמו"רית, אלו מנהגים הוא נוהג". כל אלו היו שאלות שעלו מאליהן וצפו על פני המים ככל שהלכה קהילתו והתגבשה כיחידה עצמאית.

"בראשית ימיו הוא עוד היה גר בירושלים אליה עבר לאחר נישואיו" נזכר אחד התושבים שגר סמוך לישיבה. "מדי יום היה נוסע לבני ברק ויושב בהיכל הישיבה עד הלילה. מאוחר יותר עבר לגור בשכירות ברחוב ורנר בעיר, ובשנים מאוחרות כבר רכש את ביתו ברחוב חבקוק 15, שם הוא מתגורר היום".

היו גם כאלו שלא חיבבו את דרכו המיוחדת של המשגיח. הם ניסו לחסום אותה באמצעות ראש הישיבה. לא מעטו "לשונות טובות" לחשו על אוזנו של הרב אונגר וניסו לשכנע אותו כי המשגיח שהכניס לפני כמה שנים טובות הופך למנהיג בפני עצמו וסוחף אחריו את הישיבה כולה. הרב אונגר סירב לקבל את הטיעונים ואמר בענווה לכולם: "מה שחשוב, שהישיבה מתפקדת כדבעי, והבחורים מתעלים בתורה ויראת שמיים בזכותו של הרב רוזנפלד. הדרך והשיטה לא חשובות".

הרב רוזנפלד מצדו הראה כבוד רב לראש הישיבה לכל אורך הדרך, והסביר את דרכו. אך התוצאה הסופית הייתה ההסבר הטוב ביותר. עוד ועוד בחורים שהיו נחשבים על ידי הוריהם ורבותיהם כחלשים ונחשלים הפכו תחת ידיו לבני תורה ויראי שמיים המבקשים לעלות מעלה מעלה בעבודת השם.

אחת השיטות שהכניס הרב רוזנפלד הייתה ההדרכה האישית שהעניק לכל תלמיד באמצעות בחור מבוגר ממנו. אותם בחורים בוגרים שכבר הפכו לתלמידיו המושבעים, קיבלו ממנו כלים כיצד לעודד ולרומם את הבחורים הצעירים שזה עתה נכנסו לישיבה. מאוחר יותר היו אלו אברכים שכבר הקימו את ביתם, ופתחו את הדלת עבור הבחורים הצעירים מבני החבורה שהתארחו אצלם וישבו ללמוד בחברותא ולהתעלות יחד.

עד היום כשהוא יושב על כס האדמו"רות כבר שנים רבות, זהו אחד הדגלים שהוא מנופף בהם. כך עובדת השרשרת בחצר דאראג. הבחורים הצעירים מתחנכים על דרכו של הרבי, וכשהם מתבגרים הם בעצמם מעבירים אותה הלאה לתלמידים חדשים. בדרך זו הוא מצליח להנחיל את שיטתו לכארבע מאות המשפחות הנמנות על קהל חסידיו גם היום כשהוא כבר נושק לגיל שבעים, ותחת אחריותו לא מעט נושאים ועניינים.

בשלב מסוים נסגרה הישיבה גדולה, והרב רוזנפלד שכיהן כמשגיח בישיבה קטנה פתח ישיבה גדולה חדשה. הישיבה החדשה כבר נוצקה לתוך היסודות שהוא הנחיל, והקלה עליו את המשך דרכו. בה בעת דבקו בו תלמידים מישיבות אחרות כמו פוניביז' וסלבודקה. הרב רוזנפלד דרש מתלמידיו נאמנות מוחלטת, מה שבשלב מסוים אילץ אותם לבחור בינו לבין החצר החסידית אליה נולדו ובה גדלו. שיטתו של הרב רוזנפלד הכריחה שייכות אבסולוטית, שאם לא כן, אין לתלמידים מה לחפש לצדו. אט אט החלו תלמידי הישיבה לעזוב את היכלי החסידות ולדבוק בו באופן סופי ומוחלט. בלילות שבת התכנסו סביב שולחנו לשירה ולטיש, והפסיקו לפקוד את בית מדרשם המקורי. 

ההתמודדויות באו בזה אחר זה. ראשונה הייתה בעיית המוסדות. ככל שהלכה והעמיקה עוצמתו של הרב רוזנפלד בקרב חסידיו, החלו מנהלי מוסדות רבים להתלבט באשר לקבלת הדור הבא למוסדותיהם. אחד מראשי המוסדות שהתמודד עם אותה בעיה מסביר: "לא הייתה לנו בעיה ספציפית עם משפחות האברכים של הרב רוזנפלד. ההיפך. אלו היו משפחות מצוינות, הלוואי על כולנו כאלו משפחות. הבעיה הייתה שהיה קשה לסווג אותם בתוך משבצת מסוימת. אף אחד לא ידע להסביר אם הם חסידים של אדמו"ר פלוני או של המשגיח, ומה זה בעצם אומר להיות חסיד של המשגיח, הוא הרי לא רבי. תבין, גם היום שתופעת המשפיעים רווחת, לא מדובר באדמו"רים אלא במשפיעים שעושים את עבודתם תחת האדמו"רים ובהסכמתם. אילו היו פותחים חצר חסידית עצמאית, היית רואה עזיבה וחזרה הביתה של שמונים או תשעים אחוז גם מאותם המשפיעים הכי גדולים שאתה מכיר. אצל הרב רוזנפלד זה התקדם כל הזמן לכיוון הזה. באיטיות החלה החצר שסביבו להפוך חצר חסידית לכל דבר, גם בשעה שהתלמידים עדיין קראו לו המשגיח. זה עיוות לנו את המסגרות המוכרות ולא ידענו איך להתמודד עם התופעה".

הבעיה השנייה הייתה השידוכים. רוב ההורים רצו עבור בנותיהם בחורים נורמליים המשתייכים לחצר חסידית ברורה ונתונים תחת הנהגתו של אדמו"ר מוכר. מצב הביניים שבו היו מצויים תלמידי הרב רוזנפלד לא הפך אותם למוצר הכי מלהיב בשוק השידוכים החסידי, למרות שמבחינה אישית רוב הבחורים היו נחשבים מצוינים הרבה מעל הממוצע.

כל אלו הגבירו את הצורך בהכרזה רשמית ובהקמת מוסדות עצמאיים. בשלב מסוים נדרש הרב רוזנפלד לקבל הכרעה. הוא נסע לארה"ב באופן פתאומי, כשהשמועה דיווחה שהוא סובל על ליבו, והמאמץ הנוקשה בעבודתו עם מאות התלמידים פעל לרעתו. במשך כמה חודשי קיץ הוא שהה בארה"ב לצורך רפואה, וכשחזר ארצה כבר עזב את כהונתו הרשית בישיבה. תלמידיו הנאמנים נשארו סביבו גם אחרי שכבר לא היה משגיח רשמי, והם המתינו בדריכות לרגע אליו ייחלו חמש עשרה שנה.

בחודש אלול התקיימה חתונת בנו בכורו. השמועה החרישית עברה מפה לאוזן ולפיה במהלך החתונה תתקיים מעין הכתרה רשמית, כפי שאכן קרה. מי שסידר קידושין בחתונה היה הרב אונגר בעצמו שנוכח ברגעי ההכתרה. בימים שאחרי החתונה סיקרה העיתונות את הכתרתו של הרבי החדש, ותלמידיו החלו לכנותו כאדמו"ר. במקום משגיח, רבי, ובמקום מנהיג ישיבה, מנהיג חצר חסידית.

לרבי שבעה ילדים, כאשר בנו בכורו, זה אשר בחתונתו הוכתר אביו, נחשב למשפיע ביותר ומסומן כממשיך דרכו. ככל שמנסים להבין את צורת החיים של חסידי דאראג הולכת ונחשפת תמונה מפתיעה שקשה להאמין שקיימת בעולם מודרני. על פי הוראת האדמו"ר אסור לחסידים להוציא רישיון נהיגה, ומלבד נהגו וממלא מקומו, איש מהחסידים אינו מחזיק ברישיון נהיגה! מדובר במאות משפחות שאין ברשותם רכב, והדרך היחידה שהם מכירים להתנייד ממקום למקום היא באמצעות התחבורה הציבורית.

למען האמת איש מהחסידים אינו זקוק לרישיון כזה. עוד עניין יוצר דופן שבה החסידות חורגת מכלל אחיותיה הוותיקות, הוא בכך שכל החסידים מתגוררים בבני ברק. לחסידות אין שלוחות באף עיר אחרת, וכל אברך שנישא בונה את ביתו בעיר בסמוך לחצרו של הרבי. כך קורה שכל תפילה או טיש של הרבי, איש מהחסידים אינו נעדר. אפילו חסיד שגר בצד השני של העיר, יגיע לכל תפילות שבת קודש במחיצתו של האדמו"ר. קיץ כחורף, גשם כבימי שרב, על התפילה בבית המדרש יחד עם הרבי איש מהם לא יוותר.

הכתבה במלואה מתפרסמת במגזין החג של שבועון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!