הניצול והרב: הדלת הקדמית הייתה פתוחה והרוצח ניסה לפרוץ דרך הדלת האחורית

ימים ספורים לאחר הפיגוע האנטישמי באלה שבגרמניה שאירע בעיצומה של תפילת יום הכיפורים וכמעט נגמר בטבח המוני, 'בחדרי חרדים' שוחח עם וולוועל לוטרסט שהיה בבית הכנסת וזה שיחזר את השתלשלות העניינים. 

אתה בעצם מתפלל פה בברלין. מה עשית שם, למה נסעת לשם?

"יש לנו עכשיו קבוצה בברלין ורצינו לעשות את יום כיפור לא בעיר הגדולה, אלא בעיר קטנה שלא נוסעים בה מכוניות; כמו בארץ. וגם לחזק את הקהילה, בה יש רק אנשים זקנים".

מתי זה קרה? פתאום הייתם באמצע התפילה? מה אתה שומע, מה אתה מרגיש? 

"זה היה בזמן של קריאת התורה בשחרית שבו דובר על הקרבנות, ובדיוק בדקה שדובר על "השעיר לעזאזל", אירע פיצוץ אחד גדול - ויריות נשמעו לעבר הדלת".

ידעתם שזה אצלכם?

"כן, זה חזק בדלת".

זו ממש הדלת של הבית כנסת, או שנכנסים דרך החצר?

"כן זה ממש שם. אבל לא חשבנו שזה פיגוע. חשבנו שזה רק להבהיל - לא באמת לפגוע. ואחר כך הגיעו עוד יריות. הדלת האחורית הייתה כל הזמן פתוחה ואני הלכתי לשם וסגרתי אותה ושמתי כיסאות ושולחנות כדי לחסום".

כמה מתפללים היו באותו זמן במקום?

"50".

מה הרגשת באותו זמן?

"בלב שלי לא היה פחד ולא חשבתי שזה כזה אירוע רציני. אחר כך החזן שלנו, יוסי, והגבאים של בית הכנסת ראו בביטחון שיש את הטלוויזיה ורואים את הנאצי הזה שהיה שם, שמנסה להיכנס ואף הורג אישה שעברה המקום. אני לא ראיתי את זה כי הייתי בדלת האחורית. אבל הם ראו את זה".

היה שלב כלשהו שאתה התחלת לפחד?

"כן. אחר כך היה לי קשה. באותו זמן לא. רציתי להתחזק ולא מאמין שזה הסוף של יום כיפור, שזה הסוף שלנו, זה היה יום כיפור אמיתי - כי זה היה מתים או חיים (הרגשה של לחיות או למות)".

איך המתפללים האחרים התנהגו?

"היה לחץ, אבל אני אמרתי שזה לא באמת, זה רק בשביל להבהיל. אבל אחר כך הבנו שזה היה בכל התקשורת".

אתה היום נזהר יותר?

"קצת כן. כל הלילה לא הרגשתי טוב".

מה היית אומר לאנשים, למה אתה נמצא פה ולא עולה לישראל?

"אנחנו שליחים פה בגלות, שליחות של הקב"ה זה בלב ואנחנו צריכים לסיים עם הגלות ולעלות לארץ ישראל. זה לא בדקה אחת".

---

'בחדרי' שוחח גם עם רבה של ברלין, הגאון רבי יצחק ארנברג.

מה ההרגשה שיש אחרי כזה דבר? יש חשש פה?

"המידע על הטרור, על הפגיעה בבית הכנסת, הגיע אלינו בעצם ביום הכיפורים. אנשי הביטחון באו והודיעו לנו מיד וכל השמירה בבית הכנסת הוכפלה ושולשה. כל הרחוב נסגר ויש אומרים שהביאו טנקים. פשוט פאניקה.

"אנחנו נאמר ככה: מה שקרה שמה זו נורה אדומה שמביאה אותנו למחשבה קרה משהו. בצורה כזאת אגרסיבית לבוא ולנסות לטבוח. והיה נס, נס ממש. צעירים שלנו מברלין, שאנחנו שלחנו אותם לעזור לקהילה לנהל את התפילה בהאלה, סיפרו לנו שהם לקחו כיסאות ושולחנות ושמו על הדלת כדי שההוא לא יוכל לפרוץ.

"ב"ה הוא לא הצליח והיה 'סייעתא דשמיא' גדולה מאוד. האנטישמיות קיימת, היא הייתה רדומה וכל סיפור כזה בעצם מעורר נרדמים. כל סיפור כזה יכול להביא עכשיו עוד חקיינים שלומדים, ואנחנו במצב לא קל. עושים חושבים מה קורה. האם יש עתיד כאן בחיים היהודיים או לא".

"אני בעצמי כרגע ב"ה כשאני הולך ברחוב אני מרגיש טוב מרגיש בטוח. להפך, יש דווקא הרבה מאוד אנשים שיש להם סימפטיה ליהדות. עכשיו יצאתי מהבית ראיתי ששמו פרחים ליד הבית. אבל לצערנו הרב יש הרבה שונאים, גם שונאים גרמנים.

"ומה שיותר חריף ויותר דומיננטי ויותר מורגש ברחובות גרמניה זאת השנאה האיסלמית שמופנית כלפי יהודים. וזאת בעיה רצינית שצריכים לתת עליה את הדעת. הלכה היא שעשיו שונא ליעקב. בכל מקום יש את השונאים ובכל מקום הקב"ה איתנו והקב"ה מצילנו. זה ב"ה נקודת האור שלנו. היה לנו יום כיפור נהדר שכל עם ישראל מכל השכבות של הציבור היה כאן והתפללנו לשלום הקהילה, לשלום עם ישראל ולשלום העם היהודי כולו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!