הנוקאאוט המוחץ של נתניהו על גנץ ולפיד

בתוך כל הבּוּקָה וּמְבֻולָּקָה אליה נקלענו שלא מרצון, דבר אחד ברור וצח כשלג: ראש הממשלה נתניהו עשה בית ספר לאנשי כחול לבן.

זה התחיל במהלך המבריק והזריז של איחוד כל ממליציו לגוש אחיד, תוך הוצאת התחייבות כתובה מכלל חברי הגוש שתמנע זליגה אפשרית לממשלת מרכז-שמאל, והמשיך בהצגה המפוארת שלו 'להוביל לממשלת אחדות'.

כן, אותו נתניהו שבערב הבחירות כתב טור מיוחד - שכיסה את דף השער של 'ישראל היום' - שהוא לא ילך לממשלת אחדות בשום פנים ואופן, פתאום הפך לאיש ש"משכנע" את גנץ ללכת על אותו צעד שממנו הזהיר.

האם אכן חל מפנה בעמדותיו של נתניהו באשר לממשלת אחדות? לא ולא. המטרה הייתה ברורה מראש: מבחינת נתניהו, האפשרות הריאלית שיכולה איכשהו להציל את עורו ולהביא להמשך דרכו כראש ממשלה חזק - היא הליכה לבחירות שלישיות. מעתה ישתמש נתניהו ביריבו המרכזי כדי לקדם את מטרותיו, ויעשה הכל כדי למתג את גנץ כאחראי היחיד לכישלון המו"מ ובמילא - האיש שגרר את ישראל למערכת בחירות שלישית.

"אני רציתי למנוע בכל מחיר סבב שלישי של בחירות", יאמר נתניהו לימים, "הייתי מוכן להתפשר, לשנות את עמדתי וללכת על ממשלת אחדות עם גנץ שכה אהבתי לשנוא, אבל מה לעשות שכחול לבן נהגה בחוסר אחריות וסירבה למחווה כה אצילית מצדי - ובכך שיתקה את המדינה לעוד כמה חודשים ארוכים?". עוד יאמר נתניהו, "הרחקתי לכת ואף הסכמתי למתווה שהציע ריבלין, לפיו אצא לנבצרות במידה ויוגש נגדי כתב אישום - אבל גם זה לא הביא לריכוך עמדותיו של גנץ".

ראש הממשלה נתניהו בדרכו לפגישה עם גנץ בבית הנשיא. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

העובדה שגנץ - בהשפעתו הברורה של לפיד - הכריז בצורה חד משמעית, ולאחר איחור תמוה משהו, שהוא מעדיף בחירות העיקר לא ללכת יד ביד עם נתניהו ("שילך לטפל בתיקים הפליליים שלו") - כמוה כשיחוק לידיו של נתניהו והכרזתו כמנצח הבלתי מעורער בהצגה של המדינה.

וכאן מתגלות שוב יכולות התימרון האדירות של נתניהו, שאין שני לו: בלוק הימין וממשלת אחדות הם הרי תרתי דסתרי. הם לא יכולים לדור בכפיפה אחת. לפיד הרי לא ישב עם ליצמן ולא יוותר על חלקו ברוטציה עם גנץ. גם נתניהו לא ימהר לוותר על כיסאו באופן חלקי במסגרת רוטציה. בוודאי לא כששלושה כתבי אישום עומדים מנגד. לכן ברור כי המהלך הזה מלכתחילה נועד להכשיל ולסנדל את היריבים הפוליטיים, תוך יצירת מצג של 'אחריות לאומית' מצדו. בסה"כ מהלך לא רע, יחסית למי שהוכתר בידי השמאל כמי שהפסיד את הבחירות.

הטקטיקה הזאת של 'אליה וקוץ בה', לא יכולה שלא להזכיר לי את נאום שתי המדינות, הידוע יותר בתור 'נאום בר-אילן' שנשא נתניהו בעידן הנשיא הפרו-פלסטיני אובמה. גם אז נתניהו פעל בשיטה דומה וביצע תמרון פוליטי מרשים: מצד אחד הצהיר על 'רצון' לפיוס עם הערבים עד כדי בניית מדינה עצמאית, אך לצד זאת הציב תנאים בלתי הגיוניים שלא יאפשרו לו לקיים את אותו 'רצון'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!