צפו בשיעורו השבוע של הרה"ג דוד יוסף

א. חודש הרחמים
מנהג אמירת הסליחות הוא מנהג ותיקין כבר מתקופת הגאונים. ויסודם הוא מה שאמרו בפסוק שמשה רבינו עלה למרום לאחר שעם ישראל חטאו בחטא העגל בי"ז בתמוז למשך ארבעים יום עד לראש חודש אלול, ולאחר מכן עלה שוב למרום וכמו שכתוב (דברים ט, יח): ואתנפל לפני ה' כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה. עד יום הכיפורים בו התבשר מאת ה' "סלחתי כדבריך".
ובכל ימים אלו עם ישראל גם הם היו מצטערים ומבקשים שה' יסלח להם על חטא העגל. ומאז נקבע חודש אלול לתשובה. וחודש של רחמים וסליחות. ואף למנהג האשכנזים שאין אומרים סליחות בכל החודש, יש להם מנהגים שונים המראים שחודש זה הוא חודש של תשובה. כגון מה שנוהגים לומר מזמור לדוד ה' אורי וישעי, וכן נהגו לתקוע בשופר בסיום תפילת שחרית. וודאי שיש ענין גדול להתעורר לתשובה ולהכין עצמינו לקראת ימי הדין בחודש הזה.

ב. מתנה ושמה תשובה
במציאות כולם יודעים ומבינים את הצורך להתעורר לתשובה, אבל למעשה כולנו רואים שאין זו התעוררות של ממש לתשובה. ופעמים שגם אצל האומרים סליחות ומתוודים זה נראה כמשפה ולחוץ.
והלא אין זה פשוט כלל, אנו עומדים בראש השנה לדין של חיים ומוות, חז"ל אומרים (ראש השנה טז:) שבראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. ובתפילה אומרים, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות.
הרי אדם שעומד למשפט פלילי על ממון, הוא דואג לנפשו שלא ילך לבית הסוהר, אינו יישן בלילות. ואנחנו יש לנו משפט אצל הקב"ה לחיים ולמוות.
ההבדל בין משפט של בשר ודם הוא שסך ההשתדלות שבידו הוא לקחת עורך דין טוב שינסה למצוא לו מפלט. אולם במשפט לפני הקב"ה, אף אם אנחנו באמת אשמים בדין, הקב"ה נתן לנו הזדמנות, לחזור בתשובה. הרי כל הענין של התשובה הוא מתנה גדולה שהקב"ה נתן לנו שאין לתאר את עוצמתה.
נתאר לעצמינו אדם שנהג בפראות, ועשה תאונה ל"א ונפגע בגופו. והוא מצטער ומתחרט שלא התכוון וכו', אבל ברור הוא שאת הנעשה אין להשיב, על מעשה כזה צריך לשלם. והנה כאן מי שעובר עבירה וחוזר בתשובה שלימה הקב"ה נותן לו הזדמנות לבוא ולתקן את כל מעשיו, איך אפשר שלא לבוא ולנצל את ההזדמנות היקרה הזו?!

ג. להזכירם לחיים ולמות
והסיבה שאין אנו מתעוררים היא כיון שיש לנו יצר הרע, שמרדים אותנו בתואנה שיהיה טוב, ושאין מה לדאוג ויהיה בסדר וכו'. והרי אם נתבונן כמה אנשים טובים ויקרים הלכו לעולמם השנה, והלא אנשים אלו נקבע דינם בראש השנה בשנה שעברה, והם לא ידעו שכך נקבע בדינם, ואילו היו יודעים היו בוכים ומתחננים ומשתדלים לבטל מעליהם את רוע הגזירה. ואולי היה עולה בידם לבטל את גזר דינם.
לפני כמה שנים היה אצלנו בבית הכנסת 'יחוה דעת', באחד המתפללים הקבועים, שבראשית חודש אלול חש בכאבים חזקים בגופו וכשהלך לבדוק את סיבת הכאבים נתגלה שחולה במחלה הנוראה, וסיכוייו נמוכים בכדי לשרוד אותה. האיש הזה היה שבור ורצוץ, תחזיות הרופאים ניבאו את הגרוע מכל, והוא היה צריך לעבור טיפולים קשים מאוד.
לקראת יום כיפור שוחרר מבית החולים לחופשה בת כמה ימים, ובא לבית הכנסת וביקש לשבת בפינה בצד שלא ישימו לב אליו, והיה ממרר בבכי בכל מהלך יום הכיפורים, וכשהגיעו הקהל לתפלת נעילה, בתפלת הלחש כשהגיע למילים "וחתום לחיים טובים כל בני בריתך" התחיל הוא זועק ובוכה את המילים הללו, ומתחנן רבונו של עולם תן לי חיים!! וכל הקהל בכה יחד איתו!
לאחר מכן עבר כמה ניתוחים וכמה טיפולים, וכעבור כמה חודשים אירע בו נס ויצא ממחלתו. ואז פגשתי בו ברחוב והתחיל לחבקני, ואומר לי: כבוד הרב תראה, עכשיו אני חוזר מבית החולים והנה תראה במסמכים אין לי כלום! אמנם צריך מעקב, אבל אני בריא לגמרי!
אמרתי לו, אתה צריך להודות לקב"ה פעמיים! פעם הראשונה על עצם הענין שהבראת מהמחלה הארורה הזו. אך עליך להודות הודאה פעם נוספת, על כך שנתגלתה בתחילת חודש אלול! והיתה לך ההזדמנות לעורר רחמי שמים ולבטל מעליך את רוע הגזירה! הרי אילו לא היית יודע שאתה חולה, היית מתפלל כהרגלך בכל שנה, ככל האנשים, מצות אנשים מלומדה, אולם לאחר שהבנת שחייך מונחים על כף המאזנים, נתת אל ליבך שלא לוותר, בכית והתפללת ושערי דמעה לא ננעלו, ובכך העברת את רוע הגזירה.
וזוהי בעצם פעולתו של היצר הרע שמרדים הוא אותנו ומשכיח מאיתנו את תפקידנו האמיתי.

ד. חרדת הדין
ליצר הרע יש עוד כמה שיטות ודרכים איך למנוע מאיתנו לחזור בתשובה. וכאותו אחד שבא בחודש אלול ואומר: הקב"ה דן את העולם, אבל ודאי שהוא אינו דן אותי! הרי יש כמה רשעים בעולם, כמה עוברים על הדת, כמה שונאי ישראל שרודפים אחר כל דבר שבקדושה ומפיצים שנאה נגד המצוות שלנו, רבונו של עולם תדון אותם!!! למה אותי?! הרי יש הרבה בתור לפני...!!!
אני ששומר תורה ומצוות, ושומר שבת, ומתפלל שלוש תפילות ביום, ואוכל מהדרין, ואותי באים לדון לחיים ולמוות?! וודאי שלא!!!
ויסוד טענת היצר היא: "לי זה לא יקרה"!!!
והטעות הזו היא טעות חמורה, וההוכחה לזה היא מדוד המלך שהיה גדול הדור, ופוסק הלכות, וחיבר את ספר התהלים בנבואה וכולו קודש קודשים, ועם כל זאת אומר דוד המלך (תהלים קיט, קכ): "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי". דוד המלך בעצמו מפחד מיום הדין ומהמשפט.
וכן רואים את הענין הזה אצל יעקב אבינו, שהוא "בחיר האבות", והוא "עמוד התורה", והיה עסוק בתורה יומם ולילה, וכמ"ש שכשברח מעשיו הלך אצל שם ועבר ועסק בתורה במשך ארבע עשרה שנה. וכשהלך אחר כך לחרן ללבן הארמי כתוב בפסוק (בראשית כח, יא): ויפגע במקום וילן שם. ודרשו חז"ל שלאחר שלא ישן בכל אותם שנים ששהה אצל שם ועבר, כאן ישן שינת קבע!!
ולאחר מכן כשעברו עשרים שנה ששהה אצל לבן הארמי והוא שומע שעשיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עימו, וכתוב שם, 'וירא יעקב מאוד וייצר לו', והתחיל מתחנן לקב"ה: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והיכני אם על בנים, ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך ככוכבי השמים אשר לא יספר מרב" (שם לב, ח-יד).
ולכאורה קשה, ממה יעקב מפחד?! הרי הקב"ה הבטיח לו שיטיב עימו, וישמור אותו!
אומרים חז"ל (ברכות ד.) שהתשובה היא שיעקב אבינו פחד שמא יגרום החטא, שמא בכל אותם שנים שהיה אצל לבן עשה איזה שהוא חטא שיגרום שההבטחה תתבטל! כל ההבטחות שהקב"ה מבטיח הם על תנאי, והם יכולות להשתנות לטובה ולרעה. ורואים כמה שיעקב אבינו פחד מאימת הדין, מאימת החטא העלולים להיות בידו. ושמא מחמת העוונות שבידו יכול לאבד את הכל.
[הענין הזה שהבטחות הקב"ה תלויות על תנאי לפי מעשי האדם מתברר בדברי חז"ל, במה שכתוב (סוטה ב.) ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני', ועם כל זאת במסכת מועד קטן (יח:) איתא שמותר לארס אשה במועד 'שמא יקדמנו אחר', ושואלת הגמרא הרי ארבעים יום קודם יצירת הוולד ידוע מי היא רעייתו. ומשיבה הגמרא 'שמא יקדמנו אחר ברחמים'. דהיינו על ידי בקשת רחמים יכול האדם לשנות את מזלו ואת עתידו. ויש לכך הרבה דוגמאות בדברי חז"ל שהבטחות הן על תנאי.]

ה. תביעת הדין כדרגת הנתבע
ויש לשאול, והלא יעקב אבינו לא מגיע לו שיוותרו לו? הרי הוא עמוד התורה, בחיר האבות, צדיק יסוד עולם, גם אם טעה וכי אין מקום להעביר על דינו?! מפני מה הוא כל כך מפחד?! הרי אולי יוותרו לו בשמים!
והתשובה היא שככל שהאדם קרוב לקב"ה, ככל שדרגתו גבוהה, כך דורשים ממנו יותר.
והמשל לזה הוא שכשם שאין אנו דורשים מילד קטן מה שדורשים ממבוגר, כיון שהקטן אינו מבין ואינו שייך בזה, כך גם באדם שככל שמדרגתו היא יותר גבוהה כך דורשים ממנו יותר. ובשמים באים אליו בטענות לפי דרגתו.
לכן לשומרי תורה ומצוות אומרים להם: אלו שאינם שומרים תורה ומצוות איננו באים בתביעה עליה כל כך, הם הרי לא למדו ולא קרו ולא שנו ואין להם כל שיג ושיח עם התורה ועם המצוות, איך אפשר לדרוש מהם, אבל המאמינים ושומרים את התורה והמצוות ומקפידים כביכול על קלה כבחמורה, הטענה היא יותר גדולה ועצומה, היאך נכשלנו?! היאך חטאנו?!
משל למה הדבר דומה? פעם היה ילד קטן שהיה שובב גדול, שנכנס לביתו והחל לשחק בכדור בבית, אמו מיד קמה והודיעה לו שהיא איננה מרשה לו לשחק בבית בכדור, וכדי לשחק שיצא החוצה. הילד חיכה עד שאמו יצאה מהחדר בעט בכדור, והנה שוד ושבר החלון התנפץ לרסיסים. לקול הרעש והמהומה חזרה אמו לחדר וכשראתה את אשר חולל בנה כעסה עליו כהוגן וגערה בו, ואף הכתה אותו על הידים "תראה מה עשית"! אמרה.
לאחר מכן נכנס התרנגול לחדר והתחיל לקפץ שם, ועל השלחן היו כוסות קריסטל יקרים, עלה על השלחן נפנף בכנפיו, קרא בקול גדול, וכל הכוסות נשברו לרסיסים. חזרה האמא לחדר, וכבר לא היה בידה מה לעשות מלבד לסלק את התרנגול לאלתר מן הבית, וכך עשתה, פתחה לו את הדלת וסילקה אותו אחר כבוד החוצה.
הילד הקטן כשראה את כל אשר נעשה עם התרנגול ואיתו, וחרה לו, "זה לא הוגן! זוהי אפליה!" אמר לאימו, "עלי כעסת וגערת, ואילו לתרנגול לא עשית כלום!"
השיבה לו אימו "בני היקר, אותך אני צריכה לחנך! אתה הוא בני, אותך אני רוצה שתהיה בן אדם, אך הוא תרנגול, אינני צריכה לחנך אותו, ככה הוא".
זוהי התשובה אם כן בשבילנו, אם איננו רוצים לעמוד למשפט ביום הדין שנהיה כתרנגול...
וזהו היסוד שאנחנו צריכים לדעת, שהקב"ה מביט בנו, החרדים והיראים לדבר ה', יותר מאשר מאחרים, הדקדוק עמנו הוא הרבה יותר עמוק, בלשון הרע, בגזל, ברדיפת כבוד, בכעס ובקפדנות, ועיקר העיקרים מביט הוא בנו בביטול תורה, שלימוד תורה הוא כנגד כולם וכמוהו גם ביטול תורה.
והדברים האמורים מביאים אותנו לחשבון הנפש לקראת יום הדין. אל לנו להירדם ולחשוב מחשבות שהכל יהיה בסדר, ונהפוך הוא, יש לנו הזדמנות פז להתעורר, ולחזור בתשובה.
היצר הרע פועל עלינו ביתר שאת בכדי להרדים אותנו, ומעלים את עינינו מהעיקר, מהמהות של ימי חודש אלול, מהחרדה העצומה לקראת יום הדין.

ו. להחזיק בחיזוק של ימי הדין לימים הבאים
אבל כל אחד צריך לחשוב, הרי ודאי שעד יום כיפור כולם יתחזקו ויתעוררו ויתפללו ביתר שאת וביתר עוז. אך השאלה היא מה קורה ביום שאחרי יום כיפור! האם כשהולכים הביתה לאחר תפלת ערבית במוצאי יום כיפור חוזרים להיות כפי שהיינו בערב ראש חודש אלול?! או שהפכנו והתקדמנו להיות יהודים יותר טובים, המקפידים ושומרים כראוי על התורה והמצוות.
ובודאי שאין אנו עושים עצמינו חרדים מן הדין אך ליבנו אינו עמנו, ודאי שאיננו עושים חיזוק רק למראית העין, שהרי לא יעלה על הדעת שאנו משקרים כלפי מעלה, אלא רק יצר הרע מעכב אותנו, ומרדים אותנו, ועושה כל שלאל ידו להשכיח מאיתנו את חרדת הדין ואת עוצם הימים הללו. מרגיע אותנו מחרדת הדין בכדי שלא נעשה את השינוי הגדול בנו, בתוכנו, ולכן גם שינוי זה אינו מחזיק כל כך הרבה זמן.

ז. מצוה שמכריעה את הכף
ועכשיו שיש לנו כזו הזדמנות מופלאה, לחזור בתשובה, לבקש על עצמינו ועל עוללנו, והרי עצם ההתעלמות מההזדמנות שהקרה ה' לפנינו כבר מגיע על זה עונש.
הרמב"ם כותב (פ"ג מהלכות תשובה ה"ד): לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה וכו', ע"ש.
מצוה זו בדברי הרמב"ם שמכריעה את הכף, אין היא מצוה סתם, אלא היינו מצות התשובה, מצוה שיש בכוחה להכריע את הכף לחיים היא רק התשובה, וכשהקב"ה נותן לנו כזו מתנה, טובה כל כך גדולה, ודאי ששומה עלינו לנצלה כהוגן.

ח. אדם בטבעו אינו רוצה להיות מוגבל
מפורסמים הם דברי המדרש (קהלת רבה ז, לב הובא בשערי תשובה לרבינו יונה ש"א אות ב) במשל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?
ולכאורה קשה על הסיפור, מה שייך להכות את אותו אחד שלא ברח?! והלא הוא שומר חוק, מקפיד הוא על כללי בית הסוהר, על מה ולמה להכותו.
והתשובה היא שטבעו של אדם שאינו רוצה שיגבילו אותו.
רואים זאת בדוד המלך שהזהיר את בנו שלמה המלך להוריד את שיבתו של שמעי בן גרא בדם שאול (מלכים א ב, ח-ט), ושלמה כדי לקיים את ציווי אביו הזהיר את שמעי בן גרא שלא יצא מירושלים, והוסיף להזהירו שביום צאתו מירושלים ימות. ולאחר שלוש שנים שמעי יצא מירושלים, ושלמה המלך הרגו.
ויש להבין, איך שלמה ידע שהוא יצא מירושלים, הרי אם לא היה יוצא היה מפר את הוראתו של אביו, דוד המלך, לנקום משמעי בן גרא. אלא שכשאדם מגבילים אותו וחוסמים את דרכו, מיד מחפש הוא דרך להימלט, הוא איננו מסוגל להישאר כך.
וכך באה התביעה של אותו שומר בית הסוהר לאותו אסיר, והלא אתה אמור לרצות לברוח, לרצות להימלט, ואיך נתת את ליבך להישאר כאן, ואם לא ברחת כנראה שטוב לך כאן, היפך הסבירות.
וזהו מה שנדרש מאיתנו בימי התשובה הללו, כשהננו יכולים לחזור בתשובה ואיננו עושים זאת סימן הוא שטוב לנו במעשינו, טוב לנו בחטאינו ובמקומנו זה, וזו לבדו היא תביעה עצומה עלינו שאיננו מתעוררים לתשובה.

ט. יסוד התשובה על ידי לימוד התורה והחיזוק בה
מעשה התשובה הוא הלכה, בי"ד החזקה להרמב"ם יש הלכות תשובה (בחלק מדע). ובתשובה יש שני חלקים. א. סור מרע. ב. עשה טוב.
הסור מרע הוא ההימנעות שלנו מהחטאים והעבירות, והעשה טוב הוא עשיית המצוות וקיום התורה.
והנה עשיית תשובה היא תהליך ארוך, תהליך שכולל שינוי יסודי ועמוק, אך בכדי להתחיל את השינוי יש דבר ראשון אותו צריך לדעת ולקיים, והוא לימוד התורה, עמל התורה, ובעיקר לימוד ההלכה, לדעת את המעשה אשר יעשון, ומכאן והלאה יודעים לעשות את הצעדים הבאים בכדי להיכנס אל היכל ה'.
הכרתי יהודי בחו"ל עשיר מופלג, אך היה בעל גאוה גדול, והיה עליו שם רע מאוד על היותו רע לשמים ורע לבריות. והנה יום אחד הגיע למקום מגוריו מקובל אחד מארץ ישראל, וחבירו של אותו עשיר דיבר אל ליבו ללכת לאותו מקובל. כשנכנסו לפניו אמר להם המקובל "הנה אני בונה עכשיו בנין בארץ ישראל, ואני זקוק נואשות לסכום של 100000 דולר, אני אברך אותך ואתה תתן לי את הכסף לו אני זקוק", ותוך כדי דיבור הניח המקובל את ידיו על ראשו ובירכו באריכות, כשסיים את הברכה נישק העשיר את ידי המקובל ויצא את חדרו.
למחרת קיבל העשיר שיחת טלפון, ועל הקו היה אותו מקובל מאמש. המקובל אמר לעשיר "התחייבת לתת לי סכום כסף, מתי אפשר לבוא לקחת?", העשיר ככל הנראה לא התכוון כל כך לתרום... ואמר למקובל "אני מוכן לתת, אבל מבקש אני להעביר את הכסף בתשלומין".
המקובל ניסה לשכנע, ומשראה שאין עולה הדבר בידו קילל את העשיר בקללות נמרצות, ובתוך כך קיללו שלא ישלים שנתו. ובכך נסתיים הדו-שיח ביניהם.
העשיר נבהל מאוד מהדברים, אך מצד שני הוא לא רצה להעביר לאותו מקובל את הכסף ויהי מה. ולמזלי מיד לאחר מכן פגש בי אותו העשיר בבית הכנסת וסיפר לי דברים כהוויתן.
וכששאלתי אותו מה כל הענין הזה נוגע אלי, השיב לי "אני יכתוב לך צ'ק מכובד מאוד בתנאי שתבטיח לי שלא אמות השנה...!"
אמרתי לו תראה אני אינני נותן חיים... ואין בידי להבטיח הבטחות כאלו, אך דבר אחד יכול אני להבטיח לך, והוא, שגם אם תמות השנה לא תמות מחמת אותו קללה של המקובל.
העשיר התפלא, אם לא אמות מחמת הקללה, מחמת מה אני יכול למות השנה?!
ואז אמרתי לו והלא אתה יודע את שמירת המצוות שלך, ואת מעשיך הרעים והנלוזים, וכאן החילותי לפרט לו את פשעיו ומעשיו ומה שהבריות מרננים אחריו.
ומשלתי לו משל באותה אשה שבאה אל הרב וסיפרה לו שקרעה חבל, והרב פסק לה שצריכה לשלם את דמי החבל. אולם לאחר מכן אמרה לו "עם החבל חנקתי את התינוק...", הרי ודאי שאין להשוות את קריעת החבל להריגת התינוק.
"כך גם אתה" אמרתי לאותו עשיר "אתה חושש מאותו מקובל, ומאותו 'חטא' כביכול והקללה שבאה בעקבותיו, אבל אינך חושש ממעשיך ומחטאיך בכל ימות השנה, אינך חושש מדין שמים, תתעסק בעיקר, לא בטפל!" וכאן סיימתי את דברי והלכתי.
לאחר כמה ימים התקשר אלי בטלפון כשהוא בוכה בדמעות שליש, "כבר יומיים שאינני ישן לאחר כל מה שעבר עלי עם המקובל, והדברים השמעת באוזני הכניסו בי פחד והנני רוצה לעשות תשובה! הרב יאמר לי כמה ימים לצום, וכיצד לענות את גופי, בכדי לשוב בתשובה בלב שלם, אני מוכן לעשות ככל אשר יוטל עלי! מה עלי לעשות?"
ואני כששמעתי זאת אמרתי לו ודאי אינך צריך לעשות צומות ותעניות, אין זה מה שנדרש ממך, רק דבר אחד צריך להתחיל לעשות, והוא לקבוע זמן קבוע ביום ללימוד תורה, אני אסדר לך אברך שבכל יום בהפסקת צהרים במשך חצי שעה ילמד איתך תורה, ואתה תשלם לו לפי הזמן, וזוהי התשובה הנדרשת ממך!
העשיר התפלא "רק זה מה שנדרש ממני?! חצי שעה ביום וזהו ואוכל להיות רגוע מהקללה?!" אמרתי לו "כן! רק כך תוכל להיות בעל תשובה אמיתי! ורק כך תוכל להיות רגוע ושליו מהקללה ההיא!"
העשיר התחיל ללמוד תורה בחברותא עם האברך, מה שלא עשה כל ימיו, ותוך שבועות ספורים התחיל לשמור שבת והתחזק בקיום המצוות, ובמהלך הזמן החל לעשות חשבון נפש על כל עניני בן אדם לחבירו שהיה לו בזה חלק, וכל מיני סכסוכים וויכוחי ממון הלך והשיב את כל חובותיו, לפנים משורת הדין, עד שחזר בתשובה שלימה. ולאחר מכן זכה שגם בניו הלכו בדרך התורה והמצוות. וכל זה בא לו בזכות שעסק בתורה, שרק על ידה שב בתשובה שלימה.
רק על ידי לימוד התורה והעיסוק בה מבינים במה אנחנו עושים שלא כהוגן, במה אנחנו נכשלים. המפתח של כל יהודי לתשובה, לקרבת ה', לדעת מה הקב"ה רוצה ממנו, הוא בלימוד ועיסוק בתורה. וככל שאדם יקבל על עצמו עיסוק בתורה, יש לו יותר סיכוי להינצל ביום הדין.

י. עסק התורה מציל מעומק הדין
בדור הקודם חי הגאון רבי איצ'לה בלאזר מחבר הספר 'פרי יצחק' ובו בזמן חי גם הגאון רבי חיים ברלין, בנו של הנצי"ב מוולאוז'ין. והם היו חברים טובים והיו עוסקים בתורה יחד גם בשנותיהם המאוחרות. פעם אחת עשו ביניהם הסכם, שהראשון שילך בבוא העת לבית עולמו, יבוא בחלום הלילה לחבירו ויספר לו מה שקורה בשמים.
והנה בא העת ואחד מהם הגיעה זמנו להיאסף מן העולם, ולאחר זמן מה מפטירתו בא בחלום לחבירו שנשאר בארץ החיים, ואמר לו כך "קיבלתי רשות לבוא ולומר לך שמה שסיכמנו ביננו אי אפשר לקיים, בשמים לא מרשים לגלות מהו הדין, זה נסתר ונעלם, אך מה שכן הרשו לי לומר לך שאנשים חושבים שיום הדין זה סתם, צריך לדעת שעומק הדין הוא איום ונורא! הקב"ה דן את האדם למעלה על כל דבר דק מן הדק! ואין שום דרך להימלט מזה! אולם מי שלמד תורה כל החישוב איתו הוא אחר! דנים אותו בצורה אחרת! הולכים איתו לפנים משורת הדין בזכות לימוד התורה!"
וזה מוסר השכל לכל אחד מאיתנו, שנקבל עלינו עול תורה ועל ידה נקבל עול תשובה, וגם מי שכבר לומד ועוסק בתורה יראה איך להוסיף קצת על לימודו, ובעז"ה נזכה ונכתב ונחתם כולנו בספר חיים טובים, אכי"ר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!