חורבן הבית של מ': כך גוזלים ממני את בתי

"אני רק רוצה לראות את הילדה שלי", קולו נשנק בדמעות, והוא לא יכול היה להמשיך לדבר.

התכווצתי על מקומי. לא יכולתי לשמוע אותו ככה. איש, אב לילדים, גבר, פשוט נשנק מבכי.

הסיפור של מ', הוא סיפור של הרבה מאוד אבות, ופה הוא לוחץ לי על הנימים הכי כואבים בלב כי אני מכירה אותו אישית. אני רואה את המאמצים, אני רואה את ההשתדלות והכאב, את הדמעות ואת הניסיונות – ולא מצליחה להבין איך זה נופל על אוזניים כה ערלות.

כשהיתה תינוקת קטנה מאוד, נאלצו הוריה להתגרש. משהו שקורה, משהו שכנראה ימשיך לקרות. הוא מצדו, עשה הכל כדי לקיים שותפות מלאה כאבא. עד כמה מלאה? גם כשנישא בשנית והקים משפחה מעבר לים, הוא מקפיד להגיע לישראל כל ששה שבועות כדי לראות את בתו, לפחות למשך כמה שעות.

גם אמה של הילדה נישאה שנית, ואיכשהו בשלב מסוים התחיל הניכור, שהותיר את האב חסר אונים ומלא געגועים.

"בסך הכל מה ביקשתי, להגיד לילדה שבת שלום לפני שבת"? הוא שואל בקול עם כמויות של עצב.

וכך אט אט הם החלו להרחיק ממנו את הילדה. הגרושה ובעלה החדש. "אני רוצה להגיד לילדה שלי חג שמח. מתקשר לטלפון שלהם ואין מענה. מנסה למספר אחר וגם שם לא עונים לי... מסננים אותי כאילו אני לא אבא של הילדה הזו, כאילו היא לא בשר מבשרי", הוא מספר.

באחת הפעמים, הטיסה שלו לארץ היתה בשעה שהילדה עדיין בגן. "רציתי להוציא אותה שעה לפני סוף הגן כדי להספיק להיות איתה יותר", הוא משחזר. "גם ככה אני עושה מעל ומעבר למעני ולמען בתי, כי לעצור את החיים כל ששה שבועות ולעלות על מטוס, כשיש לך משפחה ועבודה מסודרת, זה בהחלט לא קל, אבל אני יודע שזה הרצון שלי, כי זו הבת שלי! אני רוצה אותה. אז ביקשתי מאמא שלה רשות להוציא אותה שעה לפני שמסתיים הגן. הם בשום פנים ואופן לא הרשו לי. 'אתה תיקח אותה בשעות שמותר לך לפי ההסכם' – כתב לי הבעל שלה. אדם זר שכותב לי שלא אוכל להוציא את הבת שלי קצת לפני סיום הגן. מה, הם אף פעם לא מוציאים אותה קצת קודם? ומדוע אי אפשר להתחשב בי שאני אבא שמגיע במיוחד מחו"ל לראות את הבת שלו"?

ולא רק שם הגיע הניכור. אל הסבא והסבתא, הוריו, הם בכלל לא מוכנים לשלוח אותה. "למה לא מגיע לילדה שלי להשתתף באירועים משפחתיים, או לבוא לשבת לסבא וסבתא שלה"? הוא שואל בכאב.

האלבום של המשפחה החדשה נעלם באורח פלא מהמגירה

מ' לא הסכים לוותר. גם כשלא נתנו לו לדבר עם הילדה בטלפון, הוא המשיך להגיע אל הארץ ולחפש אותה. באחת ההזדמנויות, ביקשו אם הילדה ובעלה, לאשר לה אישור יציאה לנסיעה לחו"ל. מ' המיואש, אמר שהוא יחתום בשמחה על אישור יציאה, בתנאי שלא ימנעו ממנו לראות את הילדה. "אני משלם מזונות כחוק, אני אב חוקי, למה יכול להיות שאנשים פרטיים ימנעו ממני להיות בקשר עם הילדה"? הוא זועק. וזעקתו עלתה גם מעל פני בית הדין, כי אנ"ש לא הולכים לערכאות חלילה, אך נראה שגם שם לא מצליחים לאכוף חוק כלשהו על משפחת אם הילדה, והם עושים ככל העולה על רוחם.

"יום אחד הגעתי לארץ ונתתי לה אלבום קטן עם תמונות של האחיות החדשות שלה, שתכיר אותן", הוא מספר. "בפגישה הבאה הילדה סיפרה לי שיום אחרי שהכניסה את האלבום למגירה, הוא נעלם לה ואמא לא יודעת איפה הוא... האם יש אכזריות גדולה מזו"? הוא זועק.

כיום הילדה כמעט בת 6, והאם ובעלה עושים הכל כדי להרחיק אותה מאביה, כולל ניסיונות הכפשה נגד מ', על אף שהוא מקיים אורח חיים חרדי חסידי אדוק, וחי חיים לפי דעת הלכה, ואין שום דבר באורח חייו שפוגע בילדה או שונה ממה שהיא רגילה. יש פעמים בהם מ' שואל את עצמו אם לא כדאי להפסיק לנסות לחפש אחר בתו, כי הדבר מסב לו רק צער ועגמת נפש, ואולי אם יתרחק, הזמן יטשטש את הכאב. הוא שואל זאת את עצמו שוב ושוב בכאב הגדול ביותר כשהוא אינו מצליח למצוא תשובות.

עכשיו, בערב ט' באב, הוא ביקש מהמשפחה שלה שיאפשרו לה להתארח אצלו כמה ימים, כי הוא מגיע לארץ עם משפחתו. הם מצדם הודיעו לו שהוא יקבל אותה רק למספר שעות ולא מעבר לכך, ותירצו את ההחלטה בכך שהילדה "לא רוצה".

"אם היו מדברים עם הילדה לאורך השנה ומספרים לה על אבא שלה, או משאירים לה את כל הניסיונות שלי לחפש אותה ולרצות לדבר איתה או לקחת אותה יותר פעמים, היא בטוח היתה רוצה", הוא אומר בקולו העצוב. "כשאנחנו נפגשים היא כל כך שמחה ומאושרת, איך הם יכולים למנוע ממנה וממני את הדבר הזה? בית המקדש נחרב בעוון שנאת חינם, ואני אומר שזה בדיוק זה. ניכור הורי ללא סיבה, הוא שנאת חינם שבגללה חרב בית ה'. אנחנו התגרשנו, אבל למה צריכים לנהל נקמות ומלחמות על גב של ילדה קטנה שלא חטאה? 

אני אגיע לארץ ולא אוכל לאחד את בתי עם יתר בני המשפחה, כי האמא שלה פועלת בדרך הכי אכזרית שיכולה להיות, ומנכרת אב ובת – ללא עוול בכפם. ובעיצומו של הצום, שאנו צמים על עבירות של שנאת חינם, מ' לא יכול שלא לבכות על כך שנחרב לו בית, ואין מנחם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!