כך נלקחה תרומת הדם מצילת החיים מהערבי בשטחים

אצל אהרן קורץ, זה היה עוד יום עבודה רגיל. השעה 8.00 בבוקר והוא בדרך למשרד.

הטלפון מצלצל, על הקו מאיר קווין. למי שלא מכיר, מאיר הוא מנכ"ל עמותת 'רפואה ושמחה', ומייסד של מערך ארצי של אלפי מתנדבים שמסייעים לחולים בהתמודדות הרפואית שלהם, בעיקר ע"י הסעה לטיפולים רפואיים.

וכך מספר קורץ ל'בחדרי - נשים':

"מאיר מטיל עלי משימה שאני לא יכול לסרב לה: 'יש בחברון ערבי בעל ת"ז ירוקה (ללא אזרחות ישראלית) שנמצא מתאים לתרום מח עצם'. הוא אומר, ושואל אותי 'איך לוקחים ממנו בהקדם דגימות דם ומעבירים לבי"ח הדסה? יש חולה שמחכה לזה'.

אני אומר למאיר שאני על זה. מנתק את השיחה איתו ומיד עובר לשיחה הבאה, בה אני מבקש אישור ממחלקת הביטחון של קרית ארבע להכניס את הערבי ליישוב. במקביל אני מוצא מתנדבת שתעביר את המבחנות המבוקשות לקרית ארבע, ומשיג אחות שפנויה לקחת דגימות דם.

**
השעה 17.00, אני יוצא לכיכר בית ענון, סמוך לאחת הכניסות לחברון, לאסוף את סילימיה, התורם הייעודי. אני עם הנשק הארוך שברשותי, לוקח את האופציה והסיכון שמדובר בניסיון לאירוע פח"עי.

הכל עובר בשלום, נכנסים לקריה ומגיעים לבית האחות אסתר קופרברג. אסתר מתחילה לפתוח את המבחנות, ובינתיים מתפתחת שיחה מעניינת. סילימיה, התורם הייעודי מספר שהבן הקטן שלו חולה בסוג של סרטן הדם, מכל הסיפור שלו הוא נחשף למאגר של תורמי מח עצם, נותן דגימת רוק ומדגים עוד מכרים ושכנים תושבי חברון.

באותו בוקר מתקשרים אליו מהמאגר ומודיעים לו שנמצאה התאמה בינו לבין חולה שזקוק לתרומתו. הוא מבחינתו עושה מעשה שכולנו היינו עושים, מודיע שיעזוב את העבודה ויגיע לאן שצריך מתי שצריך, בשביל לתת דגימה נוספת לצורך אימות סופי.

כעבור 15 דקות אנו מסיימים בבית האחות ואני מקפיץ בחזרה את סילימיה לבית ענון, לא לפני שאני מביא לו עוד 20 ערכות של דגימות רוק שהביאו בשבילו כדי שידגים עוד שכנים.

אני לא שמאלני ואני לא מתעלם מהמציאות המורכבת, אך עדיין נפרדנו כידידים.

שמחתי לראות שיש מבין אויבנו גם אנשים טובים.

למחרת בבוקר, מבחנות הדם המלאות שכבו במאגר לתורמי מח עצם בהדסה עין כרם, ואנחנו ממתינים במתח לשמוע שיש התאמה סופית לתרומה.

שמח להיות שותף".

מתנדב

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!