"חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז"

המשנה מתארת חמישה מאורעות היסטוריים שקרו לאבותינו בשבעה עשר בתמוז:

1. ביום זה שבר משה את הלוחות כשירד מהר סיני וראה את עם ישראל עובדים לעגל הזהב.
2. ביום זה הפסיקו להקריב את קרבן התמיד שהיו מקריבים פעמיים מידי יום בבית המקדש. בכל ימות השנה. הסיבה: מחסור חמור בכבשים בעקבות המצור.
3. ביום זה חומת העיר ירושלים הובקעה על ידי הרומאים בחורבן בית שני (לפי התלמוד הירושלמי גם בחורבן בית ראשון). למעשה זהו המאורע העיקרי שבגללו נקבע הצום.
4. ביום זה השר היווני אפוסטמוס שרף את ספר התורה שכתב עזרא הסופר שהיה מונח בבית המקדש. הצער היה כפול ומכופל משום שזה היה הספר הכי מדויק מכל הספרים.
5. ביום זה הועמד 'צלם בהיכל' – פסל של עבודה זרה בבית המקדש.

∞

כיצד נדע שאכן משה ירד עם הלוחות ושבר אותם ביום שבעה עשר בתמוז?

הגמרא עושה חשבון שמשה רבנו עלה להר ביום ז' סיון, חג השבועות, שהה שם "ארבעים יום וארבעים לילה" כמתואר בתורה = 23 ימים של חודש סיון ועוד 17 ימים של חודש תמוז – ואז, בשבעה עשר בתמוז, ירד משה מההר וכשראה את בני ישראל עובדים לעגל הזהב שבר את הלוחות.

מי העמיד את הצלם בהיכל?

שתי שיטות בתלמוד הירושלמי: לפי שיטה אחת מדובר באותו אפוסטמוס ששרף את התורה (בתקופת בית שני). לפי שיטה שנייה מדובר במנשה מלך יהודה (בתקופת בית ראשון)…

לפי המתואר בגמרא, הועמדו שני צלמים בהיכל, כאשר אחד נפל על השני וקטע את ידו. מאוחר יותר, מצאו שהיה כתוב על הצלם השלם: "אתה רצית להחריב את ביתו של הקב"ה, לכן התנקמתי בך ושילמתי לה' את ידך אותה קטעתי…".

בעקבות הנ"ל קבעו חז"ל את יום י"ז בתמוז ליום צום ועינוי הגוף (איסור אכילה ושתייה) מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ואמנם נאמר בנביא זכריה שבימות המשיח כל הצומות עתידים להתבטל. וכתב הרמב"ם: "לא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה".

מקורות: מסכת תענית פרק ד' משנה ו'; תלמוד בבלי דף כח, עמוד ב'; רמב"ם הלכות תעניות פרק ה הלכה יט.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!