המשוררת שמגלה: במגזר החרדי יש יוצרות שמחכות להתגלות

לא מעטות הן חובבות השירה בציבור החרדי, אבל עד עכשיו, כמעט ולא היה להן מקום לבטא את עצמן. שולמית אורבך, סופרת ומשוררת, החליטה להרים את הכפפה ולהוציא לאור כתב עת ראשון מסוגו בשם "יחידה". כתב העת הזה, היוצא אחת לחודש, מוקדש כולו לשירה, והכותבות הן כולן נשים חרדיות.

"אני עוסקת בכתיבה ובשירה מזה שנים", מספרת אורבך. "הוצאתי עד עכשיו שני ספרי קריאה לנוער ולמבוגרים. ספר מתח עלילתי בשם "מכת חשמל" שיצא לאור כשהייתי בת 17, והספר "או שכן או שלא" שראה אור לפני מספר שנים - והוא אסופת סיפורים שפרסמתי בעיתונות החרדית. במהלך השנים אף פרסמתי שירים מפרי עטי במסגרות שונות, בכתבי עת, בשבועונים, ולאחרונה אף הקראתי מהם במסגרת ערבי שירה לנשים. הכתיבה והשירה בשבילי הם מזון לנפש ומשקה לנשמה. זה אינו מקור פרנסתי הקבוע, לצורך כך אני עובדת שכירה במשרד. אבל אינני יכולה לוותר על המילים, על יצירתן וקריאתן, זה הסם המשכר ומרפא אותי בשגרת היום יום התובענית".

מאין הגיע הרעיון להוציא כתב עת שמוקדש כולו דווקא לשירה נשית חרדית?

"בתקופה האחרונה התחברתי יותר ויותר לתחום השירה, לצד חיפוש יצירות נוספות של משוררות חרדיות כמותי, ומתוך יצירה אישית שלי הנובעת מהמקום הכי פנימי ועמוק, שחיפשה דרך לחשוף את עצמה לקוראות, עם הזמן הבנתי שקיים אצלנו במגזר מאגר רדום ובלתי מוכר של יוצרות רבות מאד, בפרט בתחום השירה, אשר טרם מצאו את הבמה הנכונה לבטא את יצירתן, בין היתר בגלל העדר הכוונה וסיוע מתאימים. מכיוון שבתוך עמי אני יושבת, החלטתי להרים את הכפפה וליזום כתב עת שיוקדש כולו לשירת נשים מובחרת, שמטרתו להציע מקום מכבד ומקצועי ליצירות הללו".

אורבך מקפידה לציין שהמיזם כולו נעשה על טהרת ההתנדבות. "חשוב לי לציין שאינני מחפשת כלל רווח כלכלי. להפך, אני מקדישה שעות רבות מיומי לעבודה על הפקת הגיליונות, סינון השירים, עריכה, ניקוד מקצועי, הגהה, עיצוב ועימוד. הכל נעשה בשתי ידי ובשעות הלילה המאוחרות, עם הרבה הערכה, סבלנות ואהבה למילה הכתובה".

למה היה חשוב בעינייך להוציא גיליון שמוקדש אך ורק לשירה חרדית בכלל, ולשירה שכותבות נשים בפרט?

"כתב העת נוסד עם הרבה רצון ומחשבה, לתת מענה למטרה ממוקדת וספציפית – תחום השירה הנשית, שהיה לדעתי מעט זנוח ומופקר במרחב הציבורי שלנו. ישנם שיעורי ספרות מקסימים בסמינר, שירים טובים מבליחים פה ושם בעיתונות הקיימת, אבל לטעמי מדובר בטעימה קטנטונת, כמעט בלתי מורגשת, מתוך היצע עשיר ורחב שלא קיימת עבורו מודעות מספקת.

"כאשה חרדית – באתי לפתור את המצוקה האישית שנתקלתי בה, ולבדל את הפתרון הזה – מתוך היצע אינסופי של עיתונות קיימת. חשוב לי שכתב העת לא ייבלע בין אינספור החוברות והמגזינים – מודפסים או דיגיטליים – המתחרים היום על תשומת ליבה של הקוראת החרדית. לכן, אם שמת לב, כתב העת נטול פרסומות כלל. הוא מוקדש מתחילתו ועד לסופו לשירה, שירה ועוד שירה".

אורבך מציינת בהתלהבות כנה שהיא חושבת שלמשוררות שומרות תורה ומצוות, יש לא מעט סיבות להיות גאות. "אני חושבת שלציבור הנשים היוצרות – שומרות המצוות – יש הרבה מה למכור ובמה להתגאות", היא אומרת.  "בעצם, אם התבוננת בשני הגיליונות שכבר ראו אור – אני מניחה שתסכימי איתי".

כשאני שואלת מהם בעיניה תפקידיה של השירה בעולם המודרני והעמוס לעייפה, נראה כאילו היא רק חיכתה להזדמנות להסביר מה מקומה של השירה. "השירה היא מצרך תרבות שהנפש דורשת. לא כל אחד מתחבר לשירה כתובה, וזו זכותו. אבל קיים מנעד רחב באוכלוסייה, ששירה בשבילו היא מים קרים על נפש עייפה. רגעים של אתנחתא, של קורת רוח, בעולם ממוחשב, דיגיטלי ואינטנסיבי. אחרי פרסום הגיליון הראשון, קיבלתי תגובות נלהבות מקוראות מכל קצוות הקשת, שהבהירו כמה המיזם הזה היה חשוב בעיניהן. כך לדוגמה כתבה לי מישהי, ואני מצטטת לך את הדברים כלשונם: 'רק לא מזמן, כשלצורך סדנה שהעברתי נזקקתי לרעות בשדות זרים ולסנן שירים שיביאו את המסר שאני מבקשת, מתוך כל מיני מילים בוטות ופרובוקטיביות, חשבתי כמה חבל שאין מספיק שירה איכותית משלנו. מסתבר שיש שירה כזו, והיא רק חיפשה בית. זו בשורה חדשה של ממש לעולם השירה בכלל, ולכל אחת שחובבת אותה בפרט!'".

מהם הקריטריונים לבחירת השירים המתפרסמים בגיליון?

"הקריטריונים לקבלת השירים המתפרסמים הם בראש ובראשונה רמה מקצועית וספרותית גבוהה, והתאמה לקהל היעד של הגיליון. כעורכת המגזין, אני בודקת בשבע נפות כל שיר שמתקבל. כדי ששיר יהיה ראוי לפרסום בכתב העת 'יחידה', עליו לצלוח בהצלחה מספר תנאים: ראשית, השיר חייב להיות ראוי לפרסום מבחינה רוחנית-דתית-אמונית. נאלצתי כבר לפסול שירים עם מילה או שתיים בעייתיות, שהמשוררת לא הסכימה להחליף. אני מכבדת את ההחלטה של היוצרת, אך אני מחויבת לרמת סינון גבוהה ואיכותית לקהל הקוראות שלי. שנית, השיר חייב להיות ברמה ספרותית גבוהה, גם איננו מתאים לסגנון או לטעם האישיים שלי. בנוסף, השיר צריך להתאים לאחד מנושאי הגיליון".

בכל גיליון, מסבירה אורבך, מתפרסם קול קורא לגיליון הבא, שיעסוק בנושא מסוים בהתאם לחודש הפרסום. כך לדוגמא, הגיליון הנוכחי שיצא לאור בר"ח אב – עסק בקשר שבין ט' לאב לט"ו באב – אבל ונחמה, חורבן ותקומה, גלות וגאולה, געגועים וציפיה. בגיליון זה הופץ "קול קורא" לקראת הגיליון הבא – בהשראתה של רחל אמנו: על שתיקה ועל ויתור, על הכמיהה לאימהות, על דמעות ותפילה.

הצצה קטנה לשירים המתפרסמים בגיליון חשפה שיר מקסים שכתבה המשוררת אביטל קשת. הרי הוא לפניכם:

יָמִים וּנְסִבּוֹת / אֲבִיטַל קֶשֶׁת

יִתָּכֵן סָבָתִי, שֶׁתֹּאמְרִי יָמִים וְתַחְשְׁבִי לֵילוֹת

וְהָיוּ בְּעֵינַיִךְ כַּאֲחָדִים

וְהֵם נוֹשְׂאֵי בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת

תִּרְאִי בּוֹרוֹת טְבִיעוֹת

אָסוֹן, צָמָא וּנְחָשִׁים

תִּרְאִי

בְּעוֹד הַשֶּׁמֶשׁ דּוֹפֶקֶת

אֲחֻזַּת חֵמָה עַל דְּלָתוֹת סְדוּקוֹת

כִּי הַיְקִיצָה תַּגִּיעַ

אֲפוּפָה בְּאֶלֶם

מִיַּד תִּזְרְקִי עָלֶיהָ

מְלֹא חָפְנַיִם מֶלַח וּזְכוּיוֹת

שֶׁלֹּא יֻשְׁבַּת כָּל שֶׁבִּקַּשְׁתְּ לִשְׁאֹל

שֶׁלֹּא  יָשׁוּב אֶל פִּי אוֹתוֹ הַשְּׁאוֹל

וּמִפִּתְחֵי הַבָּתִים יִשָּׁפְכוּ דְּלָיִים שֶׁל מַיִם וְתוֹרוֹת זָרוֹת

נָשִׁים גְּבָרִים וָטַף

יְקַרְצְפוּ אֶת שֶׁחָלַף

עַד מַפְתֵּחַ הַלֵּב וְהַטְּפָחוֹת

קְלָלוֹת וְכִשּׁוּפִים יֻסְּרוּ

וְהַשְּׁטִיחִים יִגָּלְלוּ כְּמוֹ מַעֲטֵה זָהָב

תֹּאמְרִי לִי לֹא לַשָּׁוְא חִכִּיתִי לָךְ כָּכָה

בְּלִי כְּפָפוֹת בְּאֶמְצַע הַחַיִּים

הֲרֵי תָּמִיד טָעַנְתִּי שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁכָּךְ בְּדִיּוּק

בַּפִּתְאוֹמִיּוּת הַזֹּאת

נָשׁוּב וְנִפָּגֵשׁ

בִּימוֹת מָשִׁיחַ

אֶל מוּל אוֹתָן הַנְּסִבּוֹת.

פורסם באתר הידברות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!