האברך התפרץ: אני פשוט לא אוהב את אשתי

היה זה לפני מספר חודשים, נפגשתי עם אברך בגיל השלושים לחייו, וכך הוא סיפר לי: כבר שנים שאני מדחיק פנימה לתוך הנפש מספר התמודדויות שיש לי בחיים, הגיע מצב שאיני יכול יותר להמשיך הלאה את חיי, אני חייב עזרה.

הוא סיפר לי על חייו, על הוריו, על ימי הילדות והבחרות שלו. וכאשר הוא הגיע לנושא של חיי הנישואין הוא אמר אני חושב שזה הדבר שמוציא אותי מאיזון נפשי. אני חי עם אשתי זה שמונה שנים ובמשפט אחד אסכם לך את חיי הנישואין שלי - אני פשוט לא אוהב אותה, לא מרגיש אליה שום חיבור. אני לא אוהב את אשתי.

יש לי כבר ארבעה ילדים ברוך השם, אבל ההרגשה הזו גורמת לי לתסכולים רבים. ליבי חלל בקרבי. כאשר אתה לא אוהב אדם ולא מחובר אליו אז גם ההתנהגות שלך לא טובה כלפיו. ואכן החיי הזוגיות שלנו לא הכי טובים בלשון המעטה. ניסיתי לבדוק למה הוא לא מרגיש מחובר לאשתו והוא לא ידע להצביע על שום דבר ספציפי. הוא ידע רק להגיד שהוא לא מרגיש מחובר לאשתו ולא אוהב אותה.

שאלתי אותו על חיי הזוגיות של ההורים שלו, איך הם חיו. תשמע, אומר לי אותו אברך, אבא שלי היה בבית מלך. כל ציוץ שלו שהוא רק ביקש, ישר הביאו לו כל מה שרצה. בחיים לא ראיתי את אבא שלי עוזר משהו בבית, או דואג לאמא שלי. פשוט מלך. רק רצה שיתנו לו. לא ראיתי אותו בחיים מכבד, מעניק, או מפרגן את המלכה שיש לו בבית. רק הוא היה המלך ואין בלתו. ואכן ויכוחים בין ההורים היו מנת חלקינו בבית.

שאלתי את אותו אברך, תגיד לי יש משהו טוב שאתה עושה לאשתך, הוא ישר קטע אותי ואמר לי. איך אתה יכול להעניק לאדם משהו אם אתה לא אוהב אותו ולא מרגיש מחובר אליו. אני פשוט לא מסוגל.המטפל הרגשי הרב מרדכי רוט

זה בדיוק העניין אמרתי, אתה בחיים לא מרגיש ולא תרגיש מחובר ואהבה לאדם אחר, אם אתה לא נותן לו ומעניק לו משהו משלך, לא משהו חד פעמי אלא משהו עקבי יום יומי, בחיים לא תרגיש אליו קשר וחיבור. כל אהבה והחיבורים מה שאנשים מרגישים בהתחלה זה לא יושב על משהו באמת אמיתי. זה יושב על דברים אחרים שאין לפרט אותם פה בכתבה וכזו אהבה נגמרת באיזו שלב. כי זה באמת לא אהבה... להרגיש קשר וחיבור ואהבה לאדם זה אחרי זמן ארוך שאדם נותן מדמו ומחלבו לאדם השני. להרגיש אהבה וחיבור לאדם זה רק דרך נתינה ונתינה וככל שיותר תיתן כך יותר תאהב.

הוא התפרץ עלי מיד, "מה אתה לא מזדהה איתי? מה אתה לא מבין אותי? אני פשוט לא אוהב את אשתי, זהו נקודה בלי שום הסברים עמוקים". הסברתי לו שאני מאוד מזדהה איתו וזו הרגשה איומה להרגיש את ההרגשה שהוא מרגיש. אבל אני פשוט מנסה להסביר לו מאיפה זה נובע. ושוב אני חזרתי על שלי, אתה בחיים לא תאהב אותה עד שתלמד באמת להעניק לאשתך, אז יש סיכוי שתרגיש מחובר לאשתך.

אני בטוח שאם אפילו חודש או מקסימום חודשיים אתה תתחיל לתת לאשתך את הצרכים הרגשיים שהיא באמת צריכה. אני בטוח שאתה תתחיל להרגיש אליה חיבור.

אהבה וחיבור לא מתרחשים מאליהם, צריך להקריב דם על זה, דם של נתינה והענקה לשני.

אותו אברך לא ויתר והוא המשיך להגיד, "תשמע אני לא ילד קטן, יש לי חברים שסיפרו לי שכאשר הם פגשו את האישה שלהם הם הרגישו ישר חיבור ביניהם, מה שאני לא הרגשתי".

אמרתי לו, ההרגשה הזו מאוד נפלאה אבל היא לא מחזיקה מעמד יותר מכמה חודשים, אם היא לא מושתתת על ערכים של נתינה וכבוד לשני ושאר הצרכים שכל אחד מבני הזוג צריך. אם תיתן לשני אתה תאהב אותו ותרגיש מחובר אליו, ואם לא תיתן לשני לא תרגיש מחובר וקשור.

הסברתי לו שהוא מתנהג מבלי משים לב כמו שהוא ראה אצל ההורים שלו. הוא ראה חוסר נתינה אז הוא גם ממשיך עם זה מבלי משים לב. הוא פשוט עשה העתק הדבק.

חשוב לי להדגיש, שנכון שיש אנשים שישר מהתחלה, אחד לא מרגיש כלפי השני חיבור וקשר אבל על פי רוב ממש אם אדם באמת מעניק לשני, נוצר חיבור קשר ואהבה שלא חלמו שישנה כלל. אבל בשביל זה צריך להשקיע ואת זה לא כל אחד מוכן להקריב.

סיפר לי יהודי שלפני כשנתיים כשאשתו הייתה חולה במחלה הידועה בחמש השנים האחרונות. טיפלתי בה כמו תינוקת האכלתי אותה נתתי לה את התרופות, המוח שלה עבד ב-100 אחוז אבל הגוף נעבעך היה סיעודי לגמרי. ככול שיותר טיפלתי בה הקשר שלי לאשתי נהפך יותר ויותר חזק. הרגשתי אליה חיבור כמו שלא הרגשתי בכל ארבעים שנות נישואיי איתה. ככל שהוא יותר העניק לה הוא יותר אהב אותה.

אז כל אחד בעולם רוצה להרגיש שייך מחובר אוהב ונאהב וזה בין הדברים הבסיסיים שהנפש שלנו צריכה. אבל אם אנחנו רוצים קשר באמת עם בני הזוג שלנו, עם החברים שלנו, ככל שנעניק להם יותר ויותר חוץ מזה שהם יותר יאהבו אתכם יותר ויכבדו אותכם יותר - אתם תרגישו יותר ויותר אוהבים ומחוברים לאדם שממולכם.

ואני ידגיש שוב שוודאי יש מושג שאדם לא מתחבר לבן הזוג וזה מכל מיני סיבות שהם, אבל ברוב המקרים בשביל להרגיש קשר עם בן הזוג שלנו - אנחנו חייבים לתת מהדם שלנו לשני. רק כך נרגיש קשר וקירבה לאדם שנמצא איתנו.
זה לא חידוש שנתינה לשני יוצרת קשר וקירבה גם לאדם שמקבל ובפרט לאדם שנותן. לא חסרים לכך דוגמאות ואמירות בכל ספרי המוסר ולהבדיל בפסיכולוגיה אלא לפעמים קורה שאנחנו שוכחים.

השבוע פגשתי את אותו אברך. הוא הסתכל עלי ואמר – צדקת, רק עכשיו אולי קצת מאוחר למדתי להבין מה זה אהבה, מהו חיבור אמיתי ולא מה זה חיבור דמיוני שלא מבוסס על מציאות אמיתית. אני היום אוהב את אשתי. כי פשוט למדתי לתת. ואז ראיתי כמה אני כן מחובר ואוהב אותה. זהו נתינה מביאה אהבה. מאחל לכם ולי שנזכה לתת משלנו אור וטוב לכל אדם בעולם.

לכל עם ישראל היקרים, מאחל לכם שבת שלום ומבורכת.

תגובות שילחו נא למייל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!